 |
/images/archive/gallery/226/606.jpg מלאני פרס.
צילום: אייל נבו  |
|
|
|
|
| מלאני פרס מנסה לגבש לעצמה פרסונה חדשה, בוגרת, קרייריסטית ורכה יותר. ג'וד לאק |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
איתי יעקב
22/12/2004 11:27 |
|
|
|
|
|
|
|
"זאת לגמרי השנה שלי", מצהירה הדוגמנית מלאני פרס, וממהרת להסביר: "הבנתי שבדרך הקודמת שבה הלכתי הדברים לא עבדו. בדיוק נפרדתי מהחבר שלי (עידו רוזנבלום - א.י.), הייתי לבד ולקחתי את עצמי בידיים. עשיתי החלטה שמספיק עם הדרמות, החיפוש העצמי וכל הבולשיט הזה. ואתה יודע מה? התחושה מדהימה. ברגע שנעשתה ההחלטה, הכל קרה. אני לא יודעת להסביר אם השינוי הוא אנרגטי, או דווקא איך שאני עוברת מול אנשים אחרים".
הכרזת העצמאות הזו היא רק נדבך נוסף בקוד ההתנהגותי שמגבשת לעצמה פרס בשלוש השנים האחרונות. בגיל 33 היא משילה מעליה את תלאות העבר ושוקדת על טיפוח זהות בוגרת, קרייריסטית ורכה יותר. בדומה לקולגות רבות בגילה ומעמדה, הבינה פרס - מאוחר מדי, יש לציין - שמצעידה הלוך וחזור עבור גדעון אוברזון בבגד ים מלייקרה, לא מגיעה התהילה, ואט אט היא גלשה בטבעיות אל קריירת משחק.
היום היא כבר מסרבת לעבודות דוגמנות שמצריכות הופעה בבגדי ים או הלבשה תחתונה, ועם תפקיד ראשי בסרט "בשמיים אחרים" של הבמאי והתסריטאי אריאל טלפלר, אשר מצטלם בימים אלו, ותפקיד משנה בטלנובלה הבאה של "הוט", בהחלט ניתן לקבוע שהיא דוהרת קדימה, היישר אל הפריים טיים המקומי.
אך במקביל למהפך התדמיתי, פרס לא ממהרת להתחרט על הטעויות הגדולות של חייה, כפי שניתן היה אולי לצפות. היא לא מצטערת שהביעה חוסר אמון כלפי חבריה הטובים, או על רשימת האקסים הנכבדה, שעליה היא מסרבת בכל תוקף לדבר, הכוללת גם חבר מכה אחד. וגם על החבר הנוכחי, דודי בלסר, היא לא מנדבת מידע. אבל לא כל הבלונדיני נוצץ. שכן, עד שלא תצליח פרס להגשים את חלומה הגדול - להפוך מנערת רוק מתבגרת ליוצרת מוזיקלית רגישה עם טקסטים ולחנים פרי עטה - השקט הנפשי יישאר בגדר פנטזיה רחוקה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מלאני. "הייתי צריכה להתבשל". צילום: אייל נבו
|
|
|
 |
|
 |
|
הרגשתי אזרחית סוג ב'
|
|
|
 |
|
|
|
בחירתה של פרס לתפקיד ראשי בסרט קולנוע ולתפקיד בטלנובלה לצד מזקיפי רייטינג כיעל בר זוהר ועפר שכטר, מצביעה כי לצד נתוני הפתיחה החיצוניים שלה, טמון גם כישרון. שני הקורסים הבודדים למשחק מול מצלמה שלקחה במהלך חייה, שיגרו אותה בעבר לגלם תפקידי אורח קטנטנים בדרמה הטלוויזיונית "אבא'לה", תוכניות הטלוויזיה "תיק סגור", "הבורגנים", ולאחרונה גם בסרט "הכלה הסורית", על תקן מתנדבת מהאו"ם.
"די תסכלו אותי כל התפקידים שנתנו לי: נורבגית, הולנדית, תיירת או דוגמנית", היא מצהירה. "לא ראו בי שום דבר אחר". על טלפלר, שבחר אותה לסרטו, היא אומרת: "אני חושבת שבמאים צעירים פשוט לוקחים יותר סיכון".
"מלאני היתה השחקנית הכי טובה שהגיעה לאודישנים", אומר טלפלר. "לא הכרתי אותה לפני כן וגם לא ידעתי שהיא דוגמנית. העובדה שזהו תפקידה הראשון לא משחק אצלי תפקיד. ברגע שאני סומך על שחקן, זה כלל לא משנה אם הוא צעיר או ותיק".
בסרט משחקת פרס עובדת זרה מברזיל, שמתאהבת בפלשתינאי העובד במסגרייה בדרום תל אביב. "זה מעין סיפור רומיאו ויוליה", היא אומרת. בעקבות הצילומים, שהחלו בשבוע שעבר, היא מגיעה לראיון שחמחמה מתמיד, תודות לשיזוף מלאכותי שעברה. מלבד גון העור, מצביעה פרס על דמיון בינה לדמותה בסרט: "הייתי עולה חדשה, שזה גם סוג של זרות", היא מסבירה. "פעם הרגשתי אזרחית סוג ב'. לא היו לי חברים, הילדים קראו אחריי ברחוב'גרמניה, גרמניה' ולא דיברתי את השפה".
הוריה התגרשו כשהיתה בת שלוש. אביה, פיטר, הוא גרמני נוצרי שהקים מאז משפחה חדשה, ואמה נורית היא ישראלית לשעבר. כשהיתה בת 12 נודע לפרס כי אמה יהודייה, עובדה שטלטלה קשות את זהותה האישית. שלוש שנים מאוחר יותר, היא עלתה איתה לישראל. היישר מברלין המערבית דאז, נחתו השתיים למרכז הקליטה בנצרת עילית ומשם עברו לדירה בבת ים. "זאת הטראומה הכי קשה בחיים שלי", היא אומרת.
כיום היא אומנם מרגישה ישראלית מאי פעם, אבל עדיין מנקרת בה תחושת הזרות. "אני מרגישה שאני צריכה לעבוד קשה כדי להצמיח שורשים. אין לי מקום ספציפי שאני יכולה לקרוא לו בית. לא תל אביב ולא ברלין. אני זה הבית שלי".
כמו צב?
"או חילזון. זאת תחושה שמלווה אותי זמן רב. אני כבר לא בעניין של להתלבט בנושא הזה. אני אתגעגע תמיד לגרמניה, ושם אני אתגעגע לארץ. החלטתי שאיפה שאני נמצאת, שם אני צריכה להרגיש בבית. אין לי שורשים, והם גם לא יהיו לעולם".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מלאני. "פעם הייתי מלכת בגדי הים". צילום: אייל נבו
|
|
|
|
|
|
|
זאבים לא מפחידים אותי
|
|
|
|
|
|
|
כבת להורים היפים, שבעטו בכל מוסכמה עליה חונכו, זכתה פרס לילדות משוחררת מסייגים וחוקים, אך גם מתחושת חממה. "כשההורים שלך לאו דווקא אחראים ולא יודעים לתת גבולות, אתה מרגיש שלא אוהבים אותך". הרגשה זו ליוותה אותה מאז שנים רבות. כילדה, זכורה לה סיטואציה שבה חזרה הביתה חבולה ממכות שחטפה ברחוב, ואביה פתר אותה במשפט: "כנראה הבאת את זה על עצמך, תתמודדי!".
כתוצאה מגירושי הוריה והמעבר ארצה, מודה פרס כי בראייה רטרוספקטיבית, לא היתה לה מעולם תחושת הגנה. מדובר בתהליך ארוך של הבנה, שהחל עוד בהיותה ילדה בשכונת שונברג בברלין, והמשיך עד לעזיבתה את הבית בגיל 16. "מגיל אפס תמיד לימדו אותי לדאוג לעצמי. זה אומנם נותן לך הרבה כלים, אבל מצד שני דופק אותך מבחינה רגשית".
למה עזבת את הבית בגיל צעיר?
"הייתי ילדה מאוד עצמאית. אמא שלי גם לא עצרה אותי. היא לא בן אדם שיגיד לי מה לעשות. היא מאמינה שאני צריכה לעשות את הבחירות שלי בעצמי".
זה לא קצת מתסכל?
"הרגשתי באיזה אופן שננטשתי. אבל מגיע שלב מסוים בחיים שאתה צריך לקחת אחריות על עצמך. אתה לא יכול להאשים את ההורים שלך כל החיים. הם לא חייבים לי שום דבר. הם אוהבים אותי ואני אותם, ואם אתקל בקשיים הם יהיו שם לצדי. הם לא דורשים ממני כלום. אם מישהו כאן דורש, זה אני. מה אני דורשת? הקשבה, אהבה, חברות".
ובגיל 16, נערה צעירה לבד בתל אביב, לא פחדת מהזאבים שבחוץ?
"היה לי מזל יחסית".
ובכל זאת?
"עובדה שלא קרו לי דברים חריגים. אני בן אדם מאוד עצמאי, חזק וגם, בוא נודה, לא סתומה. אני אדם ששם לעצמו הרבה גבולות, ושלא נותן באנשים אמון מיידי. יש בי אמון עד גבול מסוים, אבל עדיין יש בי גם יכולת גדולה לאהוב".
תסבירי.
"אני לא חושבת אוטומטית שיושב מולי בן אדם רע. אני נותנת לו צ'אנס. אני אולי לא מתחברת רגשית עד הסוף, אבל אני פוזיטיבית ואופטימיסטית. היו לי רגעי שפל, אבל היום אני יודעת מה עושה לי טוב".
מה הדבר הכי חשוב שלמדת בחיים?
"זה יישמע מאוד קיטשי, אבל ללמוד לאהוב קודם כל את עצמי. זה הכי חשוב".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מלאני. "אני פוזיטיבית ואופטימיסטית". צילום: אייל נבו
|
|
|
|
|
|
|
גברים מעניינים אותי
|
|
|
|
|
|
|
לאחר שיצאה לעצמאות, הגיעה פרס אל מפתנה של כוהנת הדוגמניות בטי רוקאווי, אשר מיהרה לעברת את שם המשפחה הגרמני "פרש" ל"פרס". בגיל 16 וחצי היא השתתפה בתחרות "הפנים של ה-80'", משם לא יצאה עם כתר, אבל זכתה להכרה, שגררה שובל של קמפיינים נחשבים. שנה לאחר מכן נטשה את רוקאווי, עליה היא לא מוכנה להרחיב את הדיבור, ועברה אל סוכנת הדוגמניות שרית דמיר, שייצגה אותה לאורך שנות התשעים, במהלכן הפכה לאחת הדוגמניות המובילות בארץ. כיום היא חתומה ב"אקט-לוק", מחלקת השחקנים של סוכנות "לוק".
לצד הקריירה המתפתחת, רקמה ופירקה קשרים רומנטיים עם סלבס כמו יריב מילצ'ן, מאור כהן, אדם הורוביץ, דודי לוי ואסי דומב. כיום, כאמור, היא מעבירה את לילות החורף בצמוד לדודי בלסר, דוגמן וסטאז'ר למשפטים. "מעניינים אותי כל מיני סוגי גברים", היא אומרת. "כאלה שיודעים מה הם רוצים מהחיים שלהם, ושיהיה לי מה ללמוד מהם. אני אוהבת ללמוד דברים חדשים. וכיוון שאני לא לומדת באוניברסיטה, אני רוצה לצדי אדם מעניין".
אז מה מעניין אותך ב"משפטים"?
בתום 20 שניות התאוששות, חיוך רחב ומבט נבוך, היא משחררת בקול חלוש: "אני לא הולכת לענות על זה".
את יכולה לפחות לספר איך הכרתם?
"אני לא הולכת לדבר על זה בעיתון".
למה? על יריב ואסי זימרת בלי סוף.
"אני כבר לא בעניין של לפרט בעיתון על מערכות היחסים שלי. לא בא לי לאכול את הסרטים האלה יותר, ולא מתאים לי לשתף את הציבור הרחב בחיים הפרטיים שלי. במיוחד כשמדובר בעוד אנשים".
זה לא סוד שאת כבר חודש עם בלסר.
"אני מבינה שזה ג'וסי ומעניין אנשים, אבל אני לא מוכנה לדבר על זה".
אי לכך ובהתאם לזאת, סבבה השיחה סביב השינוי במצב הצבירה של פרס בקהיליית המדיה המקומית. בתור מי שנחשבה בתעשייה ל"טראבל מייקרית", היא איימה פעמים רבות לעזוב את המקצוע. "גמרתי עם ההצהרות האלה", היא מודיעה סופית. "גלית גוטמן אומרת שזה נס ביולוגי שבגילנו אנחנו עדיין עובדות. פעם לא הערכתי את הדוגמנות, כי זה היה נראה לי מאוד שטחי, אבל היום אני מבינה שזה פתטי לזלזל בזה. היום אני גם די סלקטיבית. פעם הייתי מלכת בגדי הים, אבל מגיע הגיל שבו זה כבר לא מרגיש טוב, ואין בי את הצורך הפיזי להיות אקסהיביציוניסטית. יש היום ילדות בנות 18 שיכולות לדגמן בגדי ים. לי מגיע יותר כבוד".
לקח לך זמן להגיע למסקנה הזו, לא?
"אני בן אדם שחושב ומאמין בללמוד את הדרך. יחד עם זאת, אני נותנת לדברים לקרות, אבל במקביל לוחצת כל הזמן על הברקסים. לא רציתי, כמו עכשיו, לקבל תפקיד ראשי בלי שאדע איך להתנהל בו. אני פרפקציוניסטית, בן אדם שמביא מעצמו מאה אחוז, וחייבת לתת בכל דבר את המקסימום בשביל לא להתחרט. אני לא אוהבת להתחרט".
התהליך הזה יכול היה לקרות גם קודם?
"אני הרבה זמן במדיה הזאת והיו לי מלא אפס אנד דאונס. למה לא עשיתי את זה קודם? כי לכל אדם יש את תהליך ההתפתחות שלו. היו לי מלא שיחות ורגעים עם עצמי, הייתי צריכה להתבשל. לא היה לי כוח להתמודד עם כל העולם שבחוץ".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כלום לא ישבור אותי
|
|
|
|
|
|
|
החיפוש העצמי של פרס אינו נפסק גם ברגעים אלה. במהלך הראיון היא מצטטת במרץ תובנות מהספר "שיחות עם אלוהים" אותו היא קוראת בימים אלה, ולהשתמש במילים כמו "מודעות", " סקרנות", ו"עקרונות". בתור מי שנהגה להעביר את קרוביה אינספור מבחנים מתישים ולצאת בהצהרות על עזיבה, היא כבר הרבה יותר מפויסת. השלווה הנוכחית באה לידי ביטוי בפנים מחויכות לפרקים ובנינוחות כללית, גם בעת שהיא מדברת על הגילויים הכי כואבים בחייה.
"היו ימים שהייתי בורחת אם נקלעתי לסיטואציה לא נוחה. הייתי אוספת את הדברים ומאיימת לנסוע. בסוף גם נסעתי כמה פעמים, אבל תמיד חזרתי. היום אני מאוד מודעת לעצמי, יודעת מה קורה לי, מה אני רוצה בחיים ומה לא. לדעתי זה הכוח שלי. אני בן אדם מאוד חזק, שלא נשבר מהר".
באיזה אופן התגוננת?
"הייתי בן אדם חשדן ונוקשה, שעושה מבחנים לסביבה שלו. זה בא מתוך מצוקה רגשית, כי אתה מרגיש שאתה עלול להיפגע. בפועל, פשוט הבאתי את הפגיעה הזו על עצמי. פעם, אם מישהו היה פוגע בי, הייתי מסובבת את הראש ולא מחליפה איתו מילה לעולם. היום למדתי שההגנות האלו לא מביאות אותי לשום מקום, אלא רק להיתקל בקירות. לא מזמן חברה שלי מאוד פגעה בי, ובמקום להגיד לה 'אל תתקרבי אליי', או 'לא רוצה לראות אותך יותר בחיים', הסברתי לה שאני מאוכזבת ושאני כועסת, אבל אני מקווה שזה יעבור לי. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מדברת המון על הרגשות שלי. ולפעמים כבר אין לי כוח לדבר על זה, אבל אז בעצם עולה ההגנה הזאת, והיא פוגעת בי יותר".
על התהליך הנפשי שעברה יש סיכוי סביר שתזכו לשמוע באלבום הבכורה שלה, אותו היא מתעתדת להוציא בקרוב בשיתוף עם מוזיקאים ישראלים וגרמנים. בהתחשב בכך שיותר מעשור עולה עניין האלבום הזה, קחו את ההבטחה הזו בעירבון מוגבל. עד אז, תוכלו להאזין לפרס בפרויקט של המוזיקאי שגיא צורף, שעומד להשתחרר בקרוב מאוד ויכלול אמנים כמו סיוון שביט, אסף אמדורסקי, אביתר בנאי ועוד.
פרס חברה בפרויקט לדואט עם יהלי סובול, שמלווה בקליפ בכיכובה של השחקנית רומי אבולעפיה. לדבריה, מפיקים רבים ניסו בעבר לשווק אותה כקיילי מינוג הישראלית, אך היא סירבה. "אני לא מחפשת להיות בריטני ספירס המקומית. לא מעניין אותי להפציץ בלהיטים ולעשות מלא כסף. כלומר, כסף כן מעניין אותי, אבל זה צריך לבוא עם משהו נוסף שמעניין אותי ואני מאמינה בו. אם יש חומר שלא מתחבר אליי או שאני לא שלמה איתו, אז קשה לי לשיר אותו".
במה עוסקים הטקסטים שאת כותבת?
"בעיקר בי ובאהבה. אני חושבת שהטקסטים שלי מאוד כנים. זה לא 'למה הלכת והשארת אותי לבד', אלא סיטואציות אמיתיות שבהן אני חושפת את הכישלונות שלי. טקסטים כמו 'או.קיי, אין לי כבוד. מה עכשיו?!".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
