 |
/images/archive/gallery/217/845.jpg הרפתקאותיו של עבדי.
איור: אנדי דוגין ואולגה דוגינה  |
|
|
|
|
| ספר הילדים החדש של מדונה הוא סיפור דמיוני ומשעשע, אבל עם מסר. נו, עוד אגדה |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
הילה רמלר
13/12/2004 15:39 |
|
|
|
|
|
|
|
המעשייה בספרה החדש של מדונה, "הרפתקאותיו של עבדי" (הוצאת כנרת), מזכירה את אלה שבסיפורי אלף לילה ולילה. מדונה טוותה סיפור הרפתקאות, שיש בו את כל המרכיבים לאגדה אקזוטית, כפי שכינה זאת ניקולס קאלוואי, מו"ל ומנכ"ל אומניות ובידור. ובאגדה, כמו באגדה, היא אינה מתארת מציאות. המקום בו מתרחש הסיפור אינו מוגדר אלא כ"ארץ רחוקה מאוד, ארץ שבה החול וההרים השתרעו עד האופק ומאלפי נחשים הסתובבו ברחבותיה" והזמן גם הוא ערטילאי: "לפני שנים רבות".
אגדות הן סיפורים תמימים. על פני השטח יש סיפור דמיוני משעשע, אך מתחתיו, לעומק, יש נגיעה בחיים האמיתיים, על קשייהם, מצוקותיהם, כל מיני הבעיות שהם כוללים. הייתי אפילו מסתכנת בהגזמה קלה (או פראית) ואומרת נגיעה במשמעויות החיים. מטרתה של האגדה להעביר מסר, לחנך.
הספר של המדונה
מציג סיפור מעשייה שהנרטיב בה פשוט: עבדי הוא ילד יתום שגדל אצל אלי, ידיד המשפחה, שהוא צורף מופלא ורב כשרונות. לבקשת המלך צריך הצורף להכין מחרוזת מיוחדת לכבוד יום הולדתה של המלכה, בהתראה קצרה ולתאריך יעד שאינו הגיוני, יחסית לתכשיט וכנראה שגם לאותם זמנים נטולי הטכנולוגיה.
הצורף, בזכות האופטימיות שלו ובעזרתו של עבדי, מצליח לבצע את המשימה ועל עבדי מוטלת המשימה למסור למלכה את המחרוזת. בדרכו הוא נשדד במדבר, מושלך לצינוק וזוכה לפגישה מפתיעה עם נחש. בסופו של דבר, הסוף טוב-הכל טוב. הטובים מנצחים והרעים לא. העיקר שלמרות כל המכשולים, עבדי לא מאבד תקווה, כי הוא מובל על ידי הקו המנחה של אלי, מורו ורבו, ש"כל מה שקורה בחיים הוא לטובה" וש"לכוחה של הודאות אין גבול". וזהו, למעשה, המסר הסמוי שעולה מעל פני השטח.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
מתוך "הרפתקאותיו של עבדי". איורים: אנדי דוגין ואולגה דוגינה
|
|
|
 |
|
 |
|
עניינים לא פתורים
|
|
|
 |
|
|
|
מדונה רקמה אגדה, שיש בה מוטיבים מוכרים ממעשיות מזרחיות: שמות הגיבורים - עבדי, חביב, א-שיידי ורטיב, מלכים, ארמונות, אבנים יקרות, שיירות בדואים, מדבר, אורחת גמלים, שודדים, נחשים, קסם (כוחות בהם ניחן אלי הצורף), וכן תיאורי הלבוש - "הוא (שליח המלך - ה.ר) חבש טורבן מהודר ונעל נעלי זהב עם פעמונים".
לאיורים היפהפיים אחראיים אנדי דוגין ואולגה דוגינה, זוג אמנים רוסים, החיים כיום בגרמניה ועובדים כמאיירי ספרים ופרויקטים קולנועיים. הפרויקט האחרון שלהם היה האילוסטרציה לסרט "הארי פוטר" השלישי. את הרפתקאותיו של עבדי הם איירו בסגנון א-לה עלי-באבא, ציורים עשירים בפרטים ודמיון.
באיורים יש ערב רב של חיות ויצורים דמיוניים, לבוש אקזוטי של הדמויות ומוטבים מזרחיים כמו נרגילות, שטיחים וחרבות. בעמודים שאינם מכילים איור המתאר את הנעשה בעלילה, יש עיטוריים מזרחיים אופייניים. מלאכת מחשבת זו משרה אווירה של אגדה אוריינטלית דמיונית ומיוחדת.
אבל, למרות שמדובר בסיפור אגדי, עדיין יש בו עניין או שניים לא ברורים. הסוף, למרות היותו טוב, קצת תלוש ומשאיר את הקורא עם שאלה או שתיים. נכון שמוסר ההשכל והמסר על חשיבותה של אופטימיות, גם כנגד כל הסיכויים, מועברים, אך עדיין השתלשלות האירועים מותירה הרגשה של פרט חסר. אולי הכוונה הייתה לעודד ילדים להפעיל את הדמיון, או להבהיר שלקסמים אין הסברים, כי זאת דרכם של קסמים. וזו כוחה של אמונה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
