 |
/images/archive/gallery/211/187.jpg גותהאם בר אנד גריל. מקום רביעי.
צילום: יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| עורכי ה"זאגאט" בחרו את עשרת בתי האוכל המדהימים ביותר שיש לתפוח הגדול להציע |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
ליטל לוין
28/11/2004 11:05 |
|
|
|
|
|
|
|
מערכת הבחירות האמריקנית הסוערת השנה הצליחה לגרום לעלייה חדה באחוז האמריקנים שטרחו למלא את חובתם האזרחית ולהצביע. אבל האדישות שמאפיינת בדרך כלל את האמריקנים בתחום ההצבעה בקלפיות מדירה שינה מעיניהם של מומחים ושל פוליטיקאים. האם לשווא נלחמנו על ערכי הדמוקרטיה הנהדרים של ארצות הברית? ובכן, הפופולריות הגורפת של מדריך המסעדות "זאגאט" מוכיחה שכל עוד מעורבים בזה קצת כיף וחופש ביטוי, האמריקנים דווקא ששים ליטול חלק בהליך הדמוקרטי. עשרות אלפי ניו יורקים מממשים את זכות ההצבעה שלהם בסקר מסעדות ניו יורק של "זאגאט", שמאפשר להם לדרג את רמת האוכל, את איכות השירות ואת העיצוב של אלפי בתי אוכל בעיר.
בספר האדום (להלן התנ"ך של המסעדות) שיוצא לאור מדי סתיו מאז 1979 מתפרסמים תוצאות
ההצבעה ודברי ביקורת, שהם למעשה קולאז' המורכב מפניניהם השנונות של המצביעים. לביקורת הלא מקצועית של העם, מתברר, יש חשיבות מכרעת. כאילו היה מדובר בחוק עזר עירוני, לא תמצאו מסעדה אחת בעיר שמכבדת את עצמה שלא תולה על דלתה את השלט האדום שמציין את דירוג ה"זאגאט" שלה. היעדרו של שלט כזה מיד מעורר חשדות, כי ברור לכל שעל פי "זאגאט" יקום וייפול דבר.
למי אכפת מה חושבים המבקרים המוסמכים של ה"ניו יורק טיימס" ? אחרי הכל, הניו יורקים הם ככל הנראה העם שאוכל במסעדות בתדירות הגבוהה ביותר בעולם (לפי סקר "זאגאט", 3.3 פעמים בשבוע!). אז שימו את מבטחכם בניו יורקים והניחו לניסיון הרב שלהם להוליך אתכם בג'ונגל הקולינרי של העיר. הנה עשר המסעדות האהובות עליהם ביותר, לקראת 2005.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מקום ראשון: הגראמרסי טאברן
|
|
|
 |
|
|
|
במקום הראשון השנה נמצאת הגראמרסי טאברן, מסעדת הדגל של המסעדן דני מאייר ואורחת קבועה ברשימת המסעדות הפופולריות ביותר של "זאגאט". המסעדה האהובה ביותר על תושבי הכרך הגדול היא דווקא אנטי אורבנית בעליל. רצפת עץ, קירות קרמיים וציורים ססגוניים של כל טוב הארץ משרים נינוחות פרובינציאלית, והשירות החמים והאינטליגנטי, מסימני ההיכר של המקום, מנצח בווירטואוזיות על החוויה הקולינרית המשובחת.
המטבח הניאו-אמריקני של גראמרסי טאברן שם דגש על רכיבי מזון טריים מחוות גידול מקומיות, שמשתלבים למנות כמו הליבוט עם דלעת וויניגרט עגבניות, או כתף טלה עם רביולי ריקוטה. המחירים לא זולים. ארוחת ערב בת שלוש מנות תעלה 72 דולר, אך בצהריים ארוחה דומה מוגשת בחצי המחיר. לבעלי אורך רוח לעמידה ממושכת בתור כדאי לנסות את הטאברן רום אנד בר. זו הגרסה הפשוטה והזולה יותר של הגראמרסי טאברן, אך לא ניתן להזמין בה מקום מראש.
E. 20th St. between Broadway and Park Ave. So.Gramercy Tavern 42 טלפון : 212-4770777.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מקום שני: יוניון סקוור קפה
|
|
|
|
|
|
|
הגראמרסי טאברן הדיחה השנה את היוניון סקוור קפה, אף היא מפועלו של אותו דני מאייר בלתי נלאה, למקום השני ברשימה. גם כאן תחושת העליצות שמשרה הצוות מעוררת את החשד שדרוש תואר מתקדם בפסיכולוגיה כדי להתקבל לעבודה במקום. המטבח הניאו-אמריקני, מתובל בנגיעות טוסקניות, מפליא במנות כמו צלעות כבש עם גארטן תפוחי אדמה וחציל ממולא בפטריות, בכרישה ובפרמזן. כשמזג האוויר נעים, האורחים יכולים לשבת במרפסת המסעדה ולהשקיף על יוניון סקוור, האפופה בחגיגיות העירונית התמידית שלה.
E. 16th St. between Fifth Ave. and Union Sq. West Union Square Cafe 21 טלפון : 212-2434020.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יוניון סקוור קפה. נגיעות טוסקניות.
|
|
|
|
|
|
|
מקום שלישי: דניאל
|
|
|
|
|
|
|
במקום השלישי מסתמנת הפוגה קלה מהמטבח הניאו-אמריקני עם מסעדת דניאלהמהוללת של הסלבריטי שף הצרפתי דניאל בולו. הפאר הניאו-קלאסי של המסעדה מכין את האורחים לגרנדיוזיות האופיינית למטבח הצרפתי של דניאל. דג ולובסטר עטופים בבייקון וטרטר טונה מעוטר בקוויאר מדגימים את חיבתו של השף לשילוב רכיבים שבדרך כלל מסתדרים יפה בכוחות עצמם. המחירים האריסטוקרטיים עומדים על ממוצע של 150 דולר לאדם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מקום רביעי: גותהאם בר אנד גריל
|
|
|
|
|
|
|
גותהאם בר אנד גריל מחזירה אותנו אל המטבח הניאו-אמריקני. מדובר, ככל הנראה, באחד המוסדות הבודדים ששרדו בהצלחה את האייטיז. מאז פתיחתה, ב-1984, נדמה שגותהאם, תחת ניצוחו של השף אלפרד פורטלה, רק הולכת ומשתבחת. התפריט היצירתי משתנה בהתאם לעונה ולזמינות הרכיבים, והמחירים, כמובן, יקרים. אבל בימים ב'- ו', בין השעות 14:30-12:00, מציעים כאן תפריט עסקי בסכום סביר למדי של 25 דולר לאדם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מקום חמישי: בלו ווטר גריל
|
|
|
|
|
|
|
בלו ווטר גריל בדאון טאון היא אחות לאושן גריל ולאטלנטיק גריל היוקרתיות ממנה, אך הדבר האמיתי מתרחש כאן. מבחינה קולינרית, מטבח המסעדה (אמריקני, כמובן) מתמקד בדגים ובפירות ים, והשף לואיס נייטו עושה זאת בכישרון רב. קסמה האמיתי של המסעדה הוא בהיותה גם מועדון ג' אז. בימי א', בין השעות 16:00-10:30, אפשר לעשות כאן שתי פעילויות ניו יורקיות מובהקות בו זמנית: לאכול בראנץ' לצלילי הרכב ג' אז.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מקום שישי: פיטר לוגר
|
|
|
|
|
|
|
המסעדה היחידה ברשימה שנמצאת מחוץ למנהטן היא פיטר לוגר. אם יש כוח בעולם שיניע את עשירי מנהטן להתגלגל ממרומי האפר איסט סייד אל עיבוריה האפלוליים של ברוקלין, הרי זהו הסטייקהאוס הוותיק, מוקד עלייה לרגל לדורות של אוהבי בשר ב-150 השנה האחרונות. התפריט בפיטר לוגר נוצר מטעמי נימוס בלבד, ואין לו כל שימוש פרקטי. המלצרים סמוקי הפנים, בעלי הבעה קורקטית וותק של עשרות שנים, כבר יודעים מה טוב עבור הלקוחות שלהם. כך, למשל, ידוע על בחור שביקש מהמלצר המלצה למנה לא בשרית ונענה בנזיפה המאופקת: "אדוני, סטייק זה מה שאנחנו יודעים לעשות כאן". אפשר לנקר בהנאה בלחמניות המצוינות, אך יש לזנוח לאלתר את הזוטות הללו ברגע שמונח על השולחן הבקר העסיסי שאין לו אח ורע בעולמנו. אחר כך אפשר לצנן הכל בעוגת גבינה ניו יורקית ובערימת שלאג, או בעברית - קצפת.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פיטר לוגר. מחוץ למנהטן.
|
|
|
|
|
|
|
מקום שביעי: באבו
|
|
|
|
|
|
|
ארבע המסעדות החותמות מצילות את הניו יורקים מהאשמות בדבר צרות אופקים קולינרית ומרחיבות את הרשימה אל מחוזות גיאוגרפיים מחוץ לאמריקה. באבו, במקום השביעי, היא לדעת רבים המסעדה האיטלקית הטובה ביותר במנהטן רבתי. מאריו באטאלי, אחד השפים הפעילים והאהובים ביותר בעיר בימים אלה, אחראי ליצירות קולינריות שהתיאור המילולי חוטא להן, כמו רביולי במילוי כבד אווז, לינגוויני עם ראגו חזיר בר וספגטי שחור עם שרימפס.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
באבו. ספגטי שחור עם שרימפס.
|
|
|
|
|
|
|
מקום שמיני: באולי
|
|
|
|
|
|
|
באולישל השף דיוויד באולי, שמחלק את זמנו בין דנובה האוסטרית לבאולי הצרפתית, עוררה התרגשות רבה כשנפתחה מחדש לפני כשנתיים אחרי שש שנות היעדרות. מאז הצליחה המסעדה לשחזר את תהילתה מתחילת שנות התשעים, והשנה נכנסה לראשונה אל רשימת עשר הגדולות של "זאגאט".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מקום תשיעי: ז'אן ז'ורז'
|
|
|
|
|
|
|
ז'אן ז'ורז' במקום התשיעי היא אחת מ-15 המסעדות שבבעלותו של השף ז'אן ז'ורז' וונגריכטן הראוותני. במטבח הניאו צרפתי של המסעדה מדגים וונגריכטן את כישורי האלכימאי שלו, כשאפילו הרכיבים הפשוטים ביותר הופכים תחת ידיו למטעמי אלים. בימי השבוע בצהריים מאפשר תפריט עסקית פילנטרופי גם לאדם הפשוט ליהנות מפלאי ז' אן ז' ורז' תמורת 20 דולר בלבד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מקום עשירי: נובו
|
|
|
|
|
|
|
נובוהיפנית בבעלותו הזוהרת של רוברט דה נירו, שבשנה שעברה עוד תפסה את המקום החמישי, חותמת את הרשימה לשנת 2005. גם עם הירידה החדה הזו, נובו מאטסוהיסה, מהשפים הפואטיים ביותר בעיר, עדיין ממשיך לספק לניו יורקים חוויות קולינריות נדירות. ארוחות הטעימות המושחתות מתחילות ב-80 דולר לאדם, אבל תמיד אפשר לנסות את נובו נקסט דור. כמו הטאברן של הגראמרסי טאברן, זו גרסה פשוטה וזולה יותר, שכל שעומד בינה לבין חובבי גורמה "תפרנים" הוא תור ארוך של אנשים כמוהם.
מילה לסיכום: אם להסתמך על רשימת המסעדות הפופולריות בעיר, אפשר להסיק בבטחה שהמסעדות הטובות ביותר הן גם היקרות ביותר. ובכן, הרשו לי להביע את מחאתי על גזר הדין הזה שמאיים לחצוץ בין האדם הפשוט לתענוגות קולינריים שמימיים. ניו יורק עמוסה במסעדות מצוינות שגם אם אינן נושאות את חותם האיכות של שפי על אימפריאליים, עדיין אפשר לאכול בהן היטב ובזול. חפשו את השלט האדום של "זאגאט".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
