 |
/images/archive/gallery/191/330.jpg מתוך ''דני עושה שטויות''.
איור: דיויד שנון  |
|
|
|
|
| בספר "דני עושה שטויות" אפשר למצוא את כל התירוצים בעולם לתעלולים של ילדים. הורים, ראו הוזהרתם |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
הילה רמלר
9/11/2004 11:31 |
|
|
|
|
|
|
|
"לכל דבר יש לך תשובה", הייתה אמא שלי צורחת, כשהייתה מאבדת את סבלנותה במהלך ויכוח בו לא היו נגמרים לי הטיעונים. גם המורה שלי, ורדה, שנחשבה קשוחה במיוחד, סיננה בייאוש: "תמיד את צריכה להגיד את המילה האחרונה".
יש ילדים שיש להם יכולת מופלאה לענות על הכל. בספרו החדש "דני עושה שטויות" (הוצאת זמורה ביתן) אסף דיויד שנון משפטי ילדות מוכרים, כולל כל התירוצים האפשריים שילדים נותנים.
זהו ספרו השלישי של שנון אחרי "לא, דיויד" ו"דיויד הולך לבת הספר", שנכתבו בעקבות ציורים שצייר שנון בילדותו. בציורים הוא נראה עושה דברים שאסור, והמילים היחידות שמופיעות בהם היו "לא" ו"דיויד".
בספריו
הקודמים כתב שנון על דרכים שונות של אמהות ומורות להגיד "לא!". "עכשיו", הוא מציין בהקדמה, "הגיע תורו של דיויד לדבר". עוד הוא מסביר, שמה שהתכוון דיויד לומר היה בדרך כלל: אני לא רוצה להסתבך בצרות.
ההוצאה מציינת, שבמהדורה העברית הם קיבלו את רשותו של המחבר לשנות את השם מדיויד לדני - שם שילדים בישראל מכירים ואני מצירה על כך. למה לא לתת קרדיט לילדים? אם הם קיבלו את בילבי, צ'רלי, מקס ומוריץ, מרי פופינס ואחרים, אין שום סיבה שתהיה להם בעיה עם דיויד.
הספר מצחיק, ובהחלט עלול להעניק לילדים רפרטואר תירוצים ורעיונות בנושא - איזה תשובה מתאימה לאיזה תעלול. הורים, ראו הוזהרתם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
חתולה עושה חיים משוגעים. איור: דיויד שנון
|
|
|
 |
|
 |
|
"היא אוהבת את זה"
|
|
|
 |
|
|
|
המשפט שפותח את הספר ואת מסכת השטויות שמבצע הגיבור הוא "כשדני עושה איזה שטות הוא תמיד אומר...", ואחריו מתוארים לאורך הספר התעלולים שהוא מבצע. אלו מועברים בעזרת איורים ולצד כל אירוע כתובים התירוצים, ההסברים, הסיבות ומיני תשובות ממוחו הקודח של דני.
לפעמים הוא מספק תירוצים עלובים ולא מושקעים כמו: "לא התכוונתי!", לאחר שהחליק על סקטבורד והעיף את השולחן עם המנורה והמכתבים שהיו עליו. אבל יש לו גם תירוצים קצת יותר מקוריים. למשל, כשהוא מושך בזנבה של החתולה, הוא טוען: "אבל היא אוהבת את זה!" . דני מגדיל לעשות, כשהוא נראה הולך לגן בתחתונים ואמא שלו רצה אחריו עם המכנסיים. התירוץ צנוע, אבל קטלני: "שכחתי!". לפי האיור, נראה שהוא בכלל לא מתרגש מהעניין, אלא לגמרי קול.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דני שוטף את הפה. איור: דיויד שנון
|
|
|
|
|
|
|
אני אוהב אותך, אמא
|
|
|
|
|
|
|
האיורים של שנון משתרעים על עמודים כפולים. הם גדולים, צבעוניים, חדים ומאוד משעשעים. מעבר לאינפורמציה ההכרחית (התעלול המבוצע), הם נותנים לנו עוד קצת פרטים, כמו הבעות הפנים של דני, שתמיד מבהירות שהתירוץ מפומפרק ורואים את הבעת ההנאה שמרוחה לו על כל הפרצוף. לדוגמה, כשמישהו אכל מעוגת יום ההולדת, דני עומד ומעז לטעון: "לא, זה לא אני!", כשבאיור רואים את פניו מרוחות בשוקולד. הכי חוצפה.
איור חביב במיוחד הוא זה, בו דחוף סבון בפיו, כדי להבהיר לנו שהוא אמר משהו לא יפה. התירוץ, אגב, מביך ביותר, ולהורים אין עליו תשובה: "אבל אבא אומר את זה!". המשפט האחרון שמספק התעלולן לפני השינה הוא: "אני אוהב אותך, אמא". ברור שזה מתוכנן. משפט כזה מבטל את כל המעשים הרעים של אותו יום וגם את אלה של למחרת. החנפן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
