 |
/images/archive/gallery/194/983.jpg בולסים במוזס. ברקע - סנדרה רינגלר.
צילום: קובי לפידות  |
|
|
|
|
| גבי בר חיים פורצת באיחור מסויים עם מספר הרהורים מתחרות בליסת ההמבורגרים של מוזס |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
גבי בר חיים
1/11/2004 16:21 |
|
|
|
|
|
|
|
מה קורה לגופו של אדם התוקע לגופו ב-12 דקות 15 המבורגרים? מתי הופכות הנגיסות מונוטוניות, טעם הבשר מתחלף בחלושעס והתחושה הכללית היא של אי ספיקת מערכות? ומה אפשר לשאול יצור כזה, שלא יעורר תחושת בחילה קלה בשני הצדדים?
לפי תחרות ההמבורגרים - סליחה, ארטבורגרים, כפי שמכנים אותם ב"מוזס", מארגנת תחרות בליסת הקציצות הראשונה בישראל - אני מגזימה. בעצם, התחרות היא אושר גדול, והמתמודדים הם המרוצים באדם. כי אך טבעי הוא שביום שישי מהביל יתכנסו זללנים, מספר סלבס וכמה עיתונאים מפוהקים לצפות בפריק שואו של בשר. טבעי. בטח טבעי, טבעי כמו הבלונד של סנדרה רינגלר.
קצת נתונים: בכל אחד מהארטבורגרים (המאוד טעימים, אגב) של "מוזס" 100 גר' בשר משובח. כלומר 1.5 ק"ג. הוסיפו את משקל הלחמניות, ואת מנחה התחרות שבי זרעיה, המנהל את האיוונט ככרוז של קניון בראשל"צ, ותקבלו חוויה מערערת חושים.
די מוזר, כל העניין הזה. כי מה למסעדת מוזס, השייכת לשף נוטף האלגנס אבי קונפורטי, ולאורגיית בשרים המונית? אז זהו, שמסתבר שלקונפורטי יש חזון. בהתאם לכך, נאספו מפינות נידחות של העיר כמה פרסונות גסטרונומיה מובהקות: הסטייליסטית והקציצה סנדרה רינגלר, אשת החברה ונגיס הטופו אורלי ווינרמן (אחרי צמצום היקפים דראסטי) ונער השמנת סמי הורי, כולם במראה ה"רק התעוררתי ותעשו טובה עזבו אותי בשקט". הגדילה לעשות גברת הטופו, ששוחחה בפלאפונה למשך תחילת התחרות, משל חייה תלויים מנגד. היחיד שהזכיר במשהו שופט תקני הוא העיתונאי החביב ניר קיפניס, שמצא עצמו דחוק בין הבלקון של ווינרמן, לערימת קנדידטים מזיעים.
אך אינני רכילאית, אלא כתבת אוכל, ולכן ניסיתי להתמקד במקצה הגסטרונומי שהתרחש מול עיני. אפס, כי למעשה, מדובר בחבורת חנונים אמביציוזית במיוחד, שאחרי חמש דקות וחמישה המבורגרים - סליחה, ארטבורגרים - נראתה כזקוקה לחוקן מיידי. וככל שעברו הדקות כך הפכו המתמודדים למדוכדכים יותר ויותר. הם רק סירבו לפרוש רשמית. היחיד שהתקרב להשלמת המשימה - והזוכה הגדול בתחרות - הוא עולל בן 18 בשם רז שרון, האוחז בסילואטת אלי האנה ובהספק של 10 המבורגרים.
ובאמת, כל הכבוד לשרון. מדובר ברגע מרגש, כמעט כמו ברגע המחולל, בו גילתה ווינרמן כי אחד מהמתמודדים הוא בן דודה או משהו כזה, ויצרה עימו איחוד משפחות מרטיט לבבות.
לסיכום, שתי שאלות מעניינות עולות מהאירוע: 1. מי אמר שתחרות המבורגרים, גם בעיצומו של הטרנד הקציצתי, הוא אירוע מעורר תיאבון? 2. כיצד אחרי הבליסה הזו, יוכל שרון להגיע במשך שנה ל"מוזס", כשזיכרון הזלילה מפעם בנפשו, ולדרוש את לטרת הבשר שלו? אישית, הייתי מעדיפה למות רעבה.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
