 |
 |
|
|
|
|
| טלי תקומי עושה כבוד לבונבוניירה הממוחזרת של אפרים קישון |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
טלי תקומי,
24/10/2004 15:55 |
|
|
|
|
|
|
|
ליוסי שלנו מלאו שבעה חורפים. ברוב הדר ופומיקו הליצן חגגנו לו יומולדת לתפארת. אפילו זקני הכיתה שלו לא זוכרים יומולדת שכזה. מובן, שמה שהיה משמעותי
ליוסי שלנו היה החלק של אחרי, דהיינו המתנות. רוב המתנות השביעו את רצונו, מיעוטן את רצוננו, אבל אחת, עם קצת פז"ם בולט בקרטון, עוררה את סקרנותנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הפתעה!
|
|
|
 |
|
|
|
פתחנו את האריזה השברירית, והנה, חוזות עינינו בהשתאות במשחק "החבילה הגיעה" מאת א. קישון, הסופר הוותיק ורב הפעלים. בשנת הייצור של החבילה שהגיעה לא ניתן היה עוד להבחין, אפילו לא בקושי. מה שכן, היה שם פתק החלפה מהחנות, "לילד החלוץ. תשורות לנוער ומיני תרגומא. שנת ייסוד 1934". התאריך בו ניתן היה להחליף את החבילה היה 16.3.1966. מכיוון ששנת 1966 קרתה מזמן, אפילו לפני הולדת חלק מדור ההורים, לא נותר לנו אלא לתהות מי הביא ליוסי את החבילה הנוסטלגית.
הפכנו והפכנו, ולא מצאנו שום כרטיס ברכה, כנהוג בימי הולדת אחרים. החלטנו ללכת על דרך השלילה. כל שאר הילדים, למזלנו, כן הוסיפו פתקי ברכה ליוסי, וככה פתרנו את התעלומה הבלשית - יואב.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
איור: טלי תקומי
|
|
|
|
|
|
|
אתגר דיפלומטי
|
|
|
|
|
|
|
עכשיו, אני אולי אמא חסרת טאקט, אבל שעור אחד ביחסי דיפלומטיה של הורים מהגן כן למדתי. אי אפשר לגלגל חזרה את הבעיה לפיתחם של ההורים של יואב ישירות. פשוט לא. לא נעים. אז בכל זאת, איך שואלים את אמא של יואב לפשר גילה הוותיק של התשורה?
התחלנו לברר אצל מי שתמיד ישמחו לדבר על ההורים של יואב. זאת אומרת כל ההורים האחרים. מחיפוש במאגרי המידע הללו נודע לנו על כמה וכמה ילדים שנשארו כיתה, אבל זה לא מסביר ותק של ארבעה עשורים. טוב, אולי ננסה להחליף את המשחק הוותיק במשהו עדכני יותר? נסיונות להשיג את חנות "הילד החלוץ" באיזור חיפה העלו חרס, יען כי מספר הטלפון שצויין היה בעל ארבע ספרות. נותרה רק הסברה המעורפלת והקטנונית שאולי ההורים של יואב לא קנו את החבילה אתמול בחנות הצעצועים השכונתית, שגוזרת קופון כל יומולדת.
עובדה: דני, הבעלים, נשבע לי באמא שלו שהוא לא מחזיק את המשחק הזה, אפילו ישלמו לו מיליון לירות. על מנת לפתור את הדיסוננס החלטנו בסוף לדבר עם ההורים של יואב. כשניסינו, גילינו שהטלפון של הוריו הפך פתאום לא זמין. כנראה שטעינו כשהקלדנו אותו לזיכרון של הנייד.
הבעיה רבצה לנו על השולחן ועל הנשמה, ועיני הילד תחנונים למעט רכש חינוכי חדש. ככה חלפו הירחים, ומפלס הצעצועים שהתקבל מאוסף ימי ההולדת והדודים איים לקבור אותנו חיים. אין ברירה, חייבים להיפטר מהחבילה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איך נפטרים מהחבילה?
|
|
|
|
|
|
|
לכבוד היומולדת של ירון, הג'ינג'י המנומש, עטפנו את החבילה בנייר כסף מושקע מהסייל ב"איקיאה", שיפצרנו סרט, ושיווינו לחבילה מראה היי טקי עדכני, במגבלות האפשר. אור לארבע אחר הצהריים שילחנו את הבן שלנו, מעונב, עם התשורה בידיו, מקווים לטוב.
אפעס כי מצאת שלושה רגעים, הגיע טלפון קר כקרח מטעם האמא, אנאבל, לאמור - תשמעו, אני חושבת שעשיתם טעות. עטפתם משהו ששייך לכם בתור מתנה לירוני.
"ננננכון", לימלמנו לאנאבל, "באמת חיפשנו את החבילה. יש לה ערך סנטימנטלי לסבתא של יוסי, באמת חיפשנו בכל הבית. תודה לך". אבל אנאבל כבר לא היתה שם.
מבועתים, מאפשרות של התפתחות משבר בינלאומי בין החמולות שעטנו לחנות של דני, וקנינו שם את המתנה הכי יקרה,אופנוע חשמלי על בטריות ב-600 שקל, והבאנו ליומולדת של ירוני. יצאנו משם חפויים, עם יוסי ביד אחת, חבילה בשנייה, ואובר דראפט של שש מאות שקל. אחרי עשרים וארבעה חודשים סיימנו לשלם על האופנוע.
הנסיון הבא היה ביומולדת של יניר. מכיוון שהיינו קצרים קצת בכסף, החבילה שולחה שנית, עם העטיפה ההיי-טקית, ופתק ברכה מחודש. אבל שוב שולחנו חפויים לחנות של דני, חפים מעוד כמה מאות שקלים.
עד שהגיע ילד חדש לעיר, החבילה הועברה לו, אחר כבוד, ביומולדתו, וכנראה בגלל חשש מינגלינג קל, ההורים שלו לא צייצו.
בהנאה רבה עקבנו אחר מסעותיה של החבילה בעירנו. ביומולדת של אוהדוש ראינו שנעמה הביאה את האקסמפלר בתור תשורה ואפילו לא טרחה להחליף את הברכה שאנו חיברנו במקור. כך, כמו תפוח אדמה חם, עוברת לה החבילה ברחובות עירנו. ופתאום באה לנו ההארה - אאוריקה הגיעה!
הבנו שיש כאן למעשה משחק חברה חדש, בשם "פרייאר". אנו מוכנים לחתום שמי שעומד מאחורי שיווקו של המשחק המשופצר הוא לא אחר מאשר דני, מהצעצועיה השכונתית, שפיתח רצון מגלומני להיות צעצוען מצטיין, ועושה קופה היסטרית על רגשיי האשם של המפסידים.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
