 |
/images/archive/gallery/118/615.jpg קוקטיילים.
צילום: יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| אילן אביצור, מומחה אלכוהול ברמה קוסמית, מצטרף לצוות. לפתיחה, הוא מתחקה אחר שורשי המוחיטו, ומציע 2 גרסאות יצירתיות למשקה הכובש |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
אילן אביצור
2/9/2004 21:17 |
|
|
|
|
|
|
|
לפני מספר שנים הגיעה לאזורנו חזית לטינית מסיבית, שאי אפשר היה להימנע ממנה. בתחום המוזיקה פרצו שאקירה, ג'יי לו, ריקי מרטין ושאר תענוגות מפוקפקים, אבל מן הצד השני עמדה דווקא קובה, שהגל הלטיני הביא אותה ואת יתרונותיה להיחשף אלינו יותר.
הסרט המיתולוגי "בואנה ויסטה סושל קלאב" נתן נשמה למוזיקה הזו, והחיבור האותנטי התחזק עם הרום הלאומי הקובני – "הוואנה קלאב", ולצידו גם הקוקטייל הלאומי של קובה (כי במדינה קומוניסטית הכל לאומי) – ה"מוחיטו" (Mojito), שהשלימו יחדיו את החוויה הקובנית. ובעצם, את החוויה הזו אפשר לשחזר בקלות גם בתל אביב: קחו את הלחות הישראלית, צרפו שתי מכוניות משנות ה-50 שיעברו במקרה ברחוב, ולרגע אפשר לדמיין איך זה מרגיש להיות בהוואנה העתיקה.
הרום הפך להיות המשקה הלאומי ומקור גאווה לקובנים לקראת סוף המאה ה-19. משפחת המלוכה הספרדית, ששלטה אז בקובה, דרשה ממגדלי קני הסוכר הקובניים לייצר משקה שיתאים לחיך מלכותית. שתי חברות נענו לאתגר – "הוואנה קלאב" ו"בקרדי", ואז בא לעולם ה-EL RON SUPIRIOR, הרום ה"נעלה" של קובה, המיוצר ממולסות קנה הסוכר הקובני האיכותי ביותר. עד היום מיוצרת "הוואנה קלאב" בקובה באותה השיטה בדיוק, בעוד "בקרדי" עזבה את קובה ב-1959, אחרי המהפכה של קסטרו.
ההיסטריה הקובנית הראשונה החלה בשנות ה-20 של המאה הקודמת, בתקופת היובש בארצות הברית. אז, הפכה הוואנה לעיר הבילויים האמיתית של האמריקנים. בשנים הללו זכו לעדנה מספר קוקטיילים מצוינים ופשוטים יחסית, שהמקומיים הכינו מהמרכיבים שהיו
זמינים עבורם: לימון, סוכר ורום - ו"הדאקירי" ו"המוחיטו" נחשפו לעולם. או אז תבע המינגווי את המשפט “My mojito in la Bodeguita and my daiquiri in El Floridita”, בו הוא מספר איפה הוא אוהב לשתות את הדרינקים שלו.
גם בהמשך ההיסטריה הקובנית לא שכחה: הברים של הוואנה הפכו פופולאריים ומקצועיים מאוד ו"אל פלורידיטה" נבחר בשנת 1954 לאחד מ-7 הברים הטובים בעולם על ידי המגזין "אסקוויר". ודרך אגב, הכסא הקבוע עליו ישב המינגווי בבר, תחום היום בחבל ומתפקד כמיני מוזיאון, כשעל הקיר מתנוססות תמונות שלו עם חברים אקראיים לשתיה, כמו גרי קופר, ז'אן פול סארטר, טנסי וויליאמס ומרלן דיטריך.
לדאקירי היתה עדנה בינלאומית מוקדמת יחסית והוא הפך עד מהרה לאחד מהקוקטיילים המוכרים והפופולאריים בעולם. גם מקומו של ה"קובה ליברה" אינו נפקד מן הסצינה מאז ומתמיד, אבל דווקא למוחיטו לקח הרבה יותר זמן להיכנס לתודעה. ובכל זאת, כאשר יצא הקוקטייל לעולם, הוא הפך ללהיט אדיר. ולא קשה להבין למה: הוא קל, מרענן, לא קשה להכנה ופשוט טעים, עד כדי כך, שגם אצלנו למדו הקבועים של הבר לומר "מוהיטו", כפי שהוא נקרא בפי הקובנים.
לאחר כ-4 שנים של הצלחה לגרסא הקלאסית, החלו ברמנים יצירתיים לגוון וליצור גרסאות מיוחדות למוחיטו. לפניכם המתכונים למוחיטו הקלאסי ולגרסאות המיוחדות – מוחיטו פירות יער ומוחיטו מלפפונים, גרסא שנתקלנו בה בבר לונדוני והפתיעה באיכותה. בישראל ניתן למצוא אותה ב"בראסרי". את כל הקוקטיילים ניתן להמתיק לפי הטעם במי סוכר ולחזק בתוספת רום.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מוחיטו קלאסי
|
|
|
 |
|
|
|
40 מ"ל רום (רצוי רום קובני – "הוואנה קלאב")
מיץ סחוט מחצי לימון
חופן עלי נענע
כף סוכר חום
סודה
קרח
בכוס גבוהה (היי בול) כותשים היטב חופן נדיב של עלי נענע. מוסיפים את מיץ הלימון והסוכר, על מנת למצות את הטעם של הנענע ולהמיס את הסוכר.מוסיפים הרבה קרח, רום וסודה על מנת לדלל את הטעמים והאלכוהול, ומערבבים היטב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מוחיטו מלפפונים
|
|
|
|
|
|
|
חופן נדיב עלי נענע
כף סוכר חום
12 מ"ל מיץ לימון
1/3 מלפפון ירוק בחתיכות
להוסיף קרח
40 מ"ל רום הוואנה קלאב
12 מ"ל סירופ ליים
כותשים את הנענע בכוס גבוהה (היי בול), יחד עם הסוכר החום. מוסיפים את הלימון והמלפפון, קרח, רום וסירופ ליים, מערבבים היטב ומגישים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מוחיטו פירות יער
|
|
|
|
|
|
|
חופן נדיב של עלי נענע
כף סוכר חום
כף פירות יער מבושלים (ניתן להשתמש בריבה איכותית לאחר שממיסים אותה מעט במים חמים)
להוסיף קרח
40 מ"ל רום הוואנה קלאב
12 מ"ל סירופ ליים
12 מ"ל מיץ לימון סחוט
כותשים את הנענע בכוס גבוהה (היי בול), יחד עם הסוכר החום. מוסיפים את הסוכר החום ופירות היער, הקרח, ומוזגים את שאר המרכיבים. מערבבים היטב ומגישים.
אילן אביצור הוא מנהל תחום האלכוהול בחברת "הכרם"
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
