 |
/images/archive/gallery/145/744.jpg מתוך ''הנשיקה שחמקה''.
איור: דיוויד מלינג  |
|
|
|
|
| הילה רמלר מוצאת קסם ב"הנשיקה שחמקה" דווקא משום שמדובר במסע קצר, ממוקד ומשעשע ולא בסאגה מייגעת |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
הילה רמלר
1/8/2004 11:11 |
|
|
|
|
|
|
|
סיפור המעשייה "הנשיקה שחמקה" מתחיל ביום שלישי בערב, ואם חשבתם ששוב צפוי לכם חיפוש ארוך ומייגע לאורך כל הספר, כמו בספרי ילדים אחרים, אז לא. הנשיקה נמצאת מהר דווקא והחיפוש קצר ומשעשע.
האמת, אגדת נשיקת הלילה טוב, לעניות דעתי, קצת מופרכת ולא כזו אידילית. ברוב המשפחות היא רק שלב מקדים, כי עד שהילדים הולכים לישון פורחת נשמתם של ההורים: עוד סיפור ועוד פעם פיפי וגם לשתות מים, ואולי עוד נשיקה. ולבסוף נפלט להורה: ל- י- ל- ה ט- ו- ב כזה ארוך ומותש והנשיקה כבר לא רלוונטית.
לאבא המלך שבסיפור
"הנשיקה שחמקה" מאת דיוויד מלינג (הוצאת מטר), אין זמן לסאגת ההשכבה, כי מלכים הם נורא עסוקים ובכלל, באותו יום שלישי הוא נורא מיהר, כרגיל. הוא אומר לילה טוב לבנו הנסיך ומפריח אליו נשיקה באוויר, ולא סתם, אלא "נשיקה מלכותית". אבל גם נשיקות מלכותיות עושות צרות, ו"הנשיקה חמקה לה".
הנסיך ראה אותה מתעופפת בחדר ואחר כך מזנקת דרך החלון החוצה, "אל תוך הלילה". הוא מספר לאמא שלו, המלכה, היא מספרת למלך והוא שולח את האביר לרדוף אחרי הנשיקה. האביר עולה על סוסו ויוצא למרדף עד ליער הפרא.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
לא קיבל את הנשיקה שלו. הילד מ"הנשיקה שחמקה"
|
|
|
 |
|
 |
|
מפחיד זה מצחיק
|
|
|
 |
|
|
|
מלינג משתמש בטריק נפוץ בספרי ילדים מז'אנר המפלצות, הדרקונים והאבירים: היצורים המפחידים ביותר אומרים דברים מגוחכים, שזה מאוד משעשע. גם תיאורים מפחידים הופכים מצחיקים, כאשר מצטרפים אליהם תיאורים ועובדות גשמיות, בנאליות ולא צפויות.
למשל, כשמגיע האביר ליער הפרא, מלינג מנפק תאור קצר של תושביו: "יצורים פראיים בעלי עיניים פראיות, יותר מדי שיערות ונימוסים גרועים גרו שם". הלו, מדובר ביצורים מסוכנים ומפחידים. נימוסים? מה אתם מצפים מהם? שיישבו ברגלים משולבות ויורידו מרפקים מהשולחן?
ועוד דוגמה: "היה שם חשוך (ביער; ה.ר). היה שם מסריח וגם ירד שלג". מה זה קשור, אתם שואלים? אז זהו, שזה לא, אבל זה מה שכתוב. וזה מצחיק.
|
|
|
|
|
|
|  | | המלך מפריח את הנשיקה לבן. אם הוא רק היה יודע... | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
