 |
/images/archive/gallery/145/730.jpg מסעדת דיטה.
צילום: נעם וינד  |
|
|
|
|
| שירה פור מצאה שגם במיקום החדש שלה, האוכל של "דיטה" מתומחר בצורה קצת פוגענית |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
שירה פור, זמן תל-אביב
29/7/2004 16:25 |
|
|
|
|
|
|
|
אני והגבעול יושבים בדיטה. בעוד אנו לועסים מיני מזונות להנאתנו, ניגש אלינו אחד, לא חשוב מאיזו עדת עיתונאים. "אני חייב לתת לך מחמאה", הוא אמר. מאחר שאני תמיד בעד חיבוק דוב לאגו, ועיניי היפות לא קיבלו את מנת ההתייחסות שלהן זה מכבר, נתתי לו אור ירוק. "את תמיד כותבת נורא בשליליות על מסעדות, אז חשבתי שאת איזה לסבית שמנה מכוערת שמתוסכלת מהיחס של המלצרים ומשתלחת במקלדת בנקמנות, אבל את ממש יפה".
ובכן, תודה כפרה, גם אתה לא רע בכלל. וגם, הפעם ממש אין לי אש לירוק על לוח המקשים. היה כיף בדיטה. אמנם יקר ברמה שבכניסה יש למשכן את הכליות, אבל כיף.
דיטה עברה דירה. המשכן המיתולוגי, שבו שכנה שש שנים, 24 שעות ננטש, וכעת היא ממוקמת כמה בניינים דרומה, בפסז' שבין רוטשילד 45 לאחד העם 54. העיצוב נותר כשהיה, טאפטים בגרוזיה שיק, רק הפך אופטימי במידה רבה יותר מבחינת תפוסת המקום. יש המון ממנו עכשיו, ומבחר אדיר של אופציות ישיבה: הבר בצורת ח', החדר הפרטי, שולחן שנראה כמכתבה של משורר צרפתי צעיר במאה ה-19, קומה
שנייה עם שולחנות עץ כהים, ותפזורת שולחנות נמוכים ועתירי עץ בפנים ובחוץ. מישהו שם נתן בהשקעה בעיצוב ובהגדלת המקום. התפריט לעומת זאת נשאר כשהיה. "מה המנות החדשות?", ניסינו להתקיל את הברמן. הוא סינן משהו על המבורגר חדש ועל סלט רוקפור, תוך שהוא מציץ לנו בתפריט ומנסה לשכנע אותנו שהוא יודע לקרוא הפוך. לא קנינו.
ישבנו על הבר. אני פצחתי בחצי גינס (25 שקל), בעוד הגבעול, שלפתע עבר הסבה מגדרית לשיבולת, הזמין סאותרן קומפורט (!) עם ג'ינג'ר אייל (!!), בעעע. למראה התמיהה והגועל שבעיניי הסביר כי הוא זה שהמציא את ז'אנר משקאות הכוסיות, עוד בטרם קארי ברדשאו למדה להגיד "היי, יו" במבט מצועף.
הגבעול ואני אוחזים בהשפעה שתיינית הדדית מהזן הנבזי. עם כל לגימת טורבו מהדרינק הופכים אנו לצמד נערות כסילות ואוויליות המחפשות עניינים מהזן הדחקאי ולא מרפות מן הסובבים עד שנגיע על סיפוקנו. לרוב קשה לנו לחזור למקומות בשנית אחרי אינסידנטים שכאלה מחמת הבושה. לעתים המקומות הם אלו המבקשים שלא נפקוד אותם בשנית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
פרה שלמה נשכבה על הגריל?
|
|
|
 |
|
|
|
הברמן החביב הגיש לנו את התפריטים. הגבעול חמד בכנפיים מכל סוג שהוא, בעיקר כי דיטה זה בעיקר בשר. כאן עליתי אני, שרלוק שכמותי, על כשל לוגי משונה. אם 14 כנפי עוף שלמות ברוטב חריף מתוק פלוס לחם וחמאה עולים 49 שקל, כמה צריכה לעלות מנה של 16 אצבעות כנפי עוף (כלומר, חצאים) באותו הרוטב רק בתוספת מקלות סלרי ופנכת רוטב רוקפור? 49 שקל גם כן, מתברר. לא שווה.
בכלל, יקר בדיטה, כבר אמרנו. מנת ערק עלית, למשל, תעלה לכם 23 שקל תמימים. כידוע, מחירו של בקבוק שלם בפיצוחייה סמוכה הוא ארבעה שקלים פחות, מה שהעלה את השאלה: האם אכן מקבלים בקבוק שלם בדיטה, בתוספת אמבולנס ושטיפת קיבה, בשיטת הכל כלול, והאם מנת המיקס הבשרית שמחירה 129 שקל היא למעשה פרה שלמה שנשכבה על הגריל החדש והמצוחצח של דיטה?
הגבעול בכל זאת הזמין את מנת הכנפיים הפחות משתלמת (אך המגיעה עם כיכר לחם שווה וחמאה), ואני חככתי בדעתי רבות בין מנות הבשר השונות. הברמן, שלצורך העניין ומתוך החלטה שרירותית ייקרא מושיק (עזבו, זה תסביך שלי), כמו גם הגבעול נכנסו לשגעת ותרו אחר סמרטוט עבה על מנת לתחוב אותו לפי ולשים קץ למסכת ההתלבטויות המייגעת.
בסוף הוחלט על סלט קרפצ'יו המכיל מיני חסות, עשבי תיבול, בצל סגול, קרפצ'יו סנטה כבושה ופרמז'ן (59 שקל). הצלפים שהובטחו במנה לא נצפו בצלחת. הזמנו גם קיופולו - סלט חצילים קלויים ברוטב גמבות (13 שקל), טחינה ירוקה (13 שקל) וגמבה ממולאת גבינה בולגרית וחצילים קלויים (29 שקל).
הגבעול כרסם את הכנפיים ברעבתנות, בעודי לוחכת את הסלט, שהיה טעים וגדול מאוד. נתחי הסינטה שבו היו אדומים אש ועסיסיים, והלחם תוצרת בית שהתלווה אליו היה מושלם וניגב בדוך את הטחינה, כמו גם את הקיופולו. הגבעול טען שאינו אוכל חצילים, אף שהתיאוריה שלי גורסת שלכל בחורה יש חיבה יתרה אליהם, ומאחר שהגבעול לוקה בנשיות פר אקסלנס, אולי כדאי שייתן להם צ'אנס. הוא נתן, היה לו טעים.
עת סיים ללעוס החל להגג על ערגתו לבן זוג ועל העובדה כי יש שלב בחיים שפשוט מחפשים מישהו שרק יתנהג אליך יפה ויידע להתחבק כמו שצריך ושלא יעשה בעיות. או אז החל לתהות על העגיל שעיטר את אוזנו של אחד הנוכחים. בסוף הארוחה הגיעו אגסים ביין ובקצפת (25 שקל) שהשביעו את תשוקתו למתוק, ותו לא.
דיטה, שד' רוטשילד 45, טל' 03-5604222, פתוח 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
