 |
ספרד בכלל וברצלונה בפרט מאיימות כבר כמה שנים על ההגמוניה הצרפתית-איטלקית בתחום האופנה, בעיקר בתחום הלבוש להמונים. את זארה (שבסיסה בלה קורוניה, גליציה) כבר מכירים היטב בישראל, וגם את מנגו, שנולדה בברצלונה. לשתי אלה נוספות לאט-לאט
רשתות שהולכות על הבינלאומי. אחת מהן היא קוסטו, של האחים קוסטודיו ודוויד גאלמאו, שמהרגע שפתחה חנות מחוץ לספרד ב-1996, שינתה את שמה ל"קוסטו ברצלונה", וכרגע פועלת כבר בצרפת, באיטליה, בארצות הברית, במקסיקו, ביפן ובאיחוד האמירויות.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
ז'קט יכול להגיע ל-250 יורו
|
 |
|
 |
 |
 |
|
שני הבדלים מרכזיים יש בין זארה לקוסטו. אם את זארה אפשר להגדיר כתעשייה לעיצוב בגדים, הרי שקוסטו היא עיצוב בגדים שהופך לתעשייה. הבגדים של זארה מכוונים לאמצע הדרך, ואילו את בגדיה של קוסטו מגדירה החברה עצמה כ"בגדים שאי אפשר לא לשים לב אליהם". שונים , בולטים, צבעוניים, מתאימים לככב על מסלולי אופנה או, לחלופין, בתפקיד אביזר ה"וואו! אני לא מאמינה" מול המראה ב"המהפך". ההבדל השני הוא, כמובן, המחיר. כי אם זארה היא "בגד לכל כיס", קוסטו תקרע לכם את הכיס. חולצה לגבר או לאשה עולה מאה יורו ומעלה, מכנסיים קצת יותר וז'קט יכול להגיע גם ל-250 יורו.
|
 |
 |
 |
 |
|
 | |
|