 |
/images/archive/gallery/132/723.jpg קאווה, גרסת הקודורניו.
צילום: יחצנות  |
|
|
|
|
| גבי בר חיים עורכת היכרות עם הקאווה – אחותה הספרדית והטראשית של השמפניה, והלהיט הקיצי הבא |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
גבי בר חיים
4/7/2004 17:45 |
|
|
|
|
|
|
|
מעטים הדרינקים שהולכים טוב עם הטרלולת הישראלית של יולי אוגוסט. לכן, מעציב לראות כי בחירת הרוב הדביק נוטה להמשיך בקו החורפי של הוויסקי/וודקה המסורתיים, ולגמור עם אמבטי זיעה מביכים במרכז הבר.
למי שמאס בפריק שואו המיוזע והמוכר, או שמחפש אופציה קלילה יותר, מומלץ בחום לבדוק את הקאווה, הממתק הרשמי של הספרדים. ואם בקיץ הקודם היא היתה המוצ'צ'ה הרשמית של הטאפאס-ברים המקומיים, עכשיו היא מצויה כמעט בכל בר שמכבד את עצמו.
אם
להיות בוטים, הקאווה היא אחותה הטראשית וחסרת הייחוס של השמפניה. מדובר בעצם ביין מבעבע ספרדי, המיוצר באזור מורשה בספרד, בשיטה המסורתית שפותחה במחוז שמפניה הצרפתי.
הקאווה היא דרינק שמסתדר יפה עם חום - היא קלילה, מרעננת ויכולה להישתות בכיף בצהריים כמו גם בערב, מה שהופך אותה לאופציה אלגנטיות לכוסיות, במקום הקוסמופוליטן המאוס. עם זאת, אל תטעו בה - היא עולה לראש בכזאת צורה, שהרבה גברים כבר גמרו בגללה על המדרכה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מוכנה לצריכה
|
|
|
 |
|
|
|
שריאל שני, מנהל תחום היין בחברת "הכרם", מעניק אינפורמציה מועילה בנושא: "מילולית, cava פירושו מרתף ובהשאלה גם יקב, ורוב הקאוות מיוצרות בקטלוניה שצפון מזרח ספרד, ובפרט בתת-האזור פנדס. ההבדלים המרכזיים בין שמפניות וקאוות נעוצים בטרואר (לזה של השמפניה מאפיינים ייחודיים, שאינם קיימים בשום מקום בספרד) ובזני הענבים. בשמפניה מותרים לשימוש הזנים שרדונה, פינו נואר ופינו מנייה. אף שהשימוש בשרדונה מותר בייצור קאוות, רובן עשויות מהזנים חארל-לו, מקבאו ופאריידה.
בניגוד לשמפניה, קאווה, גם אם היא יבשה על-פי מפרטה הטכנית, צריכה להפגין אופי פירותי-שמרי וחמיצות מתונה. בנוסף, אין טעם לשמר קאווה לטווח ארוך; על-פי הפילוסופיה של יצרניה, "כל קאווה (גם כאלה משנות בציר וקאוות רזרבה וגראן רזרבה) מוכנה לשתייה עם שיווקה".
ורגע לפני שרצים לנשנש תוססים, מילה אחת לגבי המחיר. הקאוות בארץ מתחלקות, כמו כל דבר, בין העממיקו לעילית, כאשר המחירים נעים בין 55 ל-77 שקל (יבוא: החברה הסקוטית למשקאות).
הקאוות של בית אגוסטי טוריו הן יוקרתיות יותר - קאווה אליגואר ברוט 2000 תעלה למשל 192.5 שקל, קאווה קריפטה 1998 המגה יוקרתית (אוחזת ביישון מינימלי של ארבע שנים בבקבוק) כבר מאמירה ל-492 שקל. לפי היבואן, באף נחשפים ריחות פירותיים בשלים הנמשכים גם בחך, שם נלוות אליהם נימות נעימות של חמאה וקלי, וטעם מסיים ממושך ונפלא (ייבוא: חברת הכרם).
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
