 |
/images/archive/gallery/129/317.jpg מתוך ''הרפתקה בספארי''.
איור: אלינוער מנור  |
|
|
|
|
| "הרפתקה בספארי" של אלינוער מנור יכול היה להיות ספר ילדים די מענג, לו רק הכיל פחות פטפוטים פסיכולוגיים |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
הילה רמלר
30/6/2004 17:54 |
|
|
|
|
|
|
|
"הרפתקה בספארי" (הוצאת עמיחי) מתאמץ להיות ספר עם מסר פסיכולוגי. לראייה, כתוב את זה אפילו על הכריכה מאחור: "כשמחפשים ילד שאבד מוכיחים באופן קונקרטי עד כמה רוצים אותו. בגיל הרך זוהי הדרך הממחישה לילד את אהבת המשפחה".
לטעמי, זה נורא עצוב אם ילד צריך לאבד עצמו כדי לדעת שאוהבים אותו. חוץ מזה, ההורים של יואב בכלל לא הזיזו את ישבנם, כאשר את מסע החיפושים עשתה דווקא אחותו נועה. אז מה זה אומר
עליהם?
מחברת הספר, אלינוער מנור, היא פסיכולוגית שמנסה להעביר אג'נדה, אך עושה זאת בדרך מאוד מסורבלת. כמו במשפט שאומר אביהם של הילדים "יואב יודע כמה אנחנו אוהבים אותו וכמה הוא חשוב לנו. נחפש אותו עד שנמצא". דה... גם אם היא פשוט הייתה נותנת לנראטיב לדבר בעד עצמו, המסר היה עובר היטב. האיורים, גם הם של מנור, מדליקים, מזכירים קצת את סגנון איורי סאות'פארק ומלווים כל חיה וחיה בדרך.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
נועה מציקה לתוכי. איור: אלינוער מנור
|
|
|
 |
|
 |
|
הדגים עוזרים בחיפוש
|
|
|
 |
|
|
|
הסיפור מתחיל כשהמשפחה הולכת לספארי. ההורים קונים ליואב בלון, שבגלל הרוח עף ובורח, והילד רודף אחריו ונעלם. מפה מתחילים חיפושיה הקדחתניים של נועה ובדרך היא פוגשת את חיות הספארי, שעוזרות לה ככל יכולתן. למעשה, גיבורי הסיפור הם נועה והחיות; יואב סתם הלך לאיבוד בשתי השורות שבתחילת הספר ונמצא רק באחרונות.
מהנקודה בה מתחיל החיפוש, הספר נהייה מענג: העלילה זורמת היטב, נועה פוגשת חיה אחר חיה והדיאלוגים שהיא מנהלת איתן משעשעים ומותאמים לאופיין ולתכונות שלהן. הדרכים בהן עוזרות לה החיות הן מקוריות ומחבבות אותן על הקורא, כאשר הכל מאוד תמים והאנשת החיות נראית מאוד טבעית. דומה שאין מוזר בכך שהברבור כבר שאל את כל הדגים אם "ראו ילד קטן שוחה במים", ושתפקיד התוכי הפטפטן לקרוא: "יואב, יואב, נועה מחפשת אותך. איפה אתה?".
הטיול של הילדה בין חיות הספארי שחלקן קצת מפחידות (כמו אריה או דב) הוא חלק מעולם הפנטזיה וה"הכל אפשרי" שקיים בספרי ילדים, למרות שלי דווקא התכווצה הבטן מממחשבה על שיטוט שכזה.
הסוף הוא סוף טוב, אך מתוגבר, שוב, במשפטים של פסיכולוג. חבל. איך אימא שלי אומרת: "פשוט, פשוט בלי פסיכולוגיה".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
