 |
/images/archive/gallery/121/442.jpg מנה של מסעדת אים שיפכן.
צילום: אתר המסעדה  |
|
|
|
|
| שגיא כהן נשפך מהביסטרו הכי טוב בדיסלדורף |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
שגיא כהן
13/6/2004 12:59 |
|
|
|
|
|
|
|
אגודת חובבי דיסלדורף בישראל באה בשבוע שעבר בטענות על כך שמרשימת האטרקציות של העיר האפרפרה נשמטו שתי אטרקציות מרכזיות. ואכן, בדיסלדורף נמצאים גם בית הולדתו של המשורר היינריך היינה, וגם מוזיאון קטן לכבודו של גתה.
העניין הוא, שכשאתה עובר ליד בית היינה אתה נזכר בשורות היפות מהפואמה שלו על יהודה הלוי שעניינן ביזת דריווש. היינה מספר שם שאחרי קרב ארבלה, אלכסנדר בזז את תיבת האוצרות של דריווש, וכל מה ששמר לעצמו מתוכה היה מהדורה של שירי הומרוס. גם הבית של היינה הוא קצת כמו התיבה, רק בלי השירים.
כמו חלק גדול מהבתים שבהם נולדו יוצרים גדולים, הבתים האלה מחטיאים את המטרה: הם מראים לנו שהיינה היה ילד ככל הילדים, שנולד בבית ככל
הבתים, כשבעצם הדבר היחיד שמעניין לגביו הוא בדיוק ההפך, שהוא לא היה ילד ככל הילדים, שגדל להיות מבוגר שלא ככל המבוגרים.
דברים דומים נכונים גם לגבי מוזיאון גתה. אם יש לכם עניין מיוחד במכתבים של גתה (האיש היה כותב מכתבים קומפולסיבי, אין ספרייה מכובדת בעולם שאין לה אוסף ממכתביו), אז אין מה לדבר: המוזיאון הזה הוא המקום בשבילכם. הטקסטים של המכתבים כבר פורסמו במקומות אחרים, אבל אם אתם רוצים לראות את הנייר האוריגינלי, לכו על זה.
במילים אחרות, שתי האטרקציות האלה הן אולי מקומות שמאוד נכון לבקר בהם (היינה! גתה!), אבל גם מאוד לא מעניין. עדיף לפתוח ספר ולפגוש את שני היוצרים האלה באופן קצת פחות ארכיוני וקצת פחות מאובק.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
חזק במישלן
|
|
|
 |
|
|
|
את הזמן בדיסלדורף (אם אתם כבר שם) עדיף לתייר הממוצע לבלות בבריחה מהעיר, ובייחוד לאחד מפרבריה - קאיזרסוורת (Kaiserswerth). בתי מידות יפים, גינות גדולות ורחובות אלגנטיים שעליהם מצלים עצי ערמון, יוצרים רובע שתענוג לבלות בו אחר צהריים מתורבת של קניות וקפה.
בתי הקפה יפים בהרבה מאלה של דיסלדורף העיר (שסובלת, כמו ערים אחרות, מהשתלטות בתי הקפה האיטלקיים), הקצפת סמיכה וצהובה יותר, והריין קורץ כמעט מכל עיקול רחוב. לא פלא שדווקא בשכונה הזו שוכנת גם המסעדה הטובה ביותר בדיסלדורף ובחבל הרוהר כולו, מסעדת אים שיפכן (Im Schiffchen) של ז'אן קלוד בורגיי.
כפי שאפשר ללמוד משמו של השף, זו מסעדה צרפתית לעילא. יותר מזה: זו מסעדה צרפתית שמרנית לעילא. חדר האוכל מחופה עץ, ועל החלונות הרחבים שקרועים לכיוון הריין מגינים וילונות בורדו כבדים. הכלים הם כסף ובדולח, תפריט היין הוא מדריך לכפרים ולטירות של בורדו ובורגונדי, והאוכל כולל את כל הקלאסיקות הרגילות (כבד אווז, לובסטר, קוויאר וכיוצא בזה).
נו, אז פלא שב-11 השנים האחרונות מדריך מישלן מעניק למסעדה הזו שלושה כוכבים? ופלא שאפילו לרגע אחד לא עלה על דעתי לאכול בה?
|
|
|
|
|
|
|  | | ז'אן קלוד בורגיי באים שיפכן. צילום: מתוך האתר | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
