 |
/images/archive/gallery/119/892.jpg מירב אדלר מגישה תוספת חלב
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| פוריה גל פגשה את האמהות שמתעקשות להניק גם כשמסתכלים עליהן מוזר |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
פוריה גל
9/6/2004 12:28 |
|
|
|
|
|
|
|
כנס מיניקות, יש דבר כזה. הן הגיעו מכל רחבי הארץ - נשים צעירות ומבוגרות, חילוניות ודתיות, אמהות לתינוק
אחד או לארבעה, כשלכולן חוויה אחת משותפת - ההנקה. כבר כמה חודשים הן מחליפות חוויות ורשמים באינטרנט בפורום ההנקה של "תפוז", מספרות על התינוק שמסרב להיגמל, על הקושי להתעורר באמצע הלילה, על פצעי ההנקה וגם על רגעי האושר והגילוי של אימהותן.
רובן כבר התרגלו להחזיק את התינוק ביד אחת ולהקליד ביד השנייה, ומרגישות כאילו עשו זאת מאז ומעולם. הן חולקות חוויות אינטימיות ורגעים קשים או מרגשים, הכל תחת כינויים ושמות קוד שבחרו לעצמן. אפשר למצוא שם את "אמא זולו," את "אמא של ניב המגניב" ואפילו את "אמא של יובלי ."1
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אמא דינוזאור
|
|
|
 |
|
|
|
בפורום אפשר למצוא טיפים להנקה והרבה מאוד אינפורמציה רלוונטית. סקרים בנושא, שאלות ותשובות מיועצות הנקה מוסמכות, וגם המון חוויות מיד ראשונה של נשים שכבר היו שם. אמא מנוסה אחת, המכונה "שרון של אייל," לדוגמה, כותבת על שאיבת חלב ידנית; אמא אחרת משתפת את הגולשות ב"סיפור ההנקה של יעל ותום," ואחרת קיבצה אפילו את "רשימת ימי ההולדת של יונקי הפורום."
זה עובד יפה: מנהלות הפורום מתגאות ב14,000- כניסות בחודש, וגרעין קבוע של יותר מ100- נשים. התחושה היא של קהילה חמה ומלוכדת, שמחזקת את חברותיה ברגעים הלא קלים של הנקה אינטנסיבית.
ככה למשל בוחרת "ניריתי של יותמי" לשתף את חברותיה הווירטואליות בסיום תקופת ההנקה שלה - הגמילה, שלב שעלול להיות קשה ולא פשוט. "אני זוכרת את ההתחלה הקשה עם הכאבים והפצעים והפטמות המדממות, באהבה גדולה," היא כותבת. אבל ימי התום הסתיימו: "היום, יותם ממשיך לשבח את תוצרתי ')עוגת תפוחים טעימה.(' והיום אני יודעת שהוא גדל לילדון מופלא שיודע להתגבר על כל כאב וקושי בדרכים בוגרות, בדרכים אחרות". גדל לו ילדון מתוק, חייכני, פיקח, עצמאי מלא בביטחון עצמי ובביטחון באמא, ילדון שכבר לא יונק, ילדון מאושר."
יש כאן גם סוג של אמירה. בעולם תעשייתי של "רמדיה" ו"מטרנה," שבו צריך לחזור לעבודה אחרי חודשיים או שלושה, אמהות שמתעקשות להיניק עד גיל מאוחר הן סוג של דינוזאור. אומנם מדובר בזן דינוזאורים שהולך ומתרבה, אבל הן עדיין נתקלות לפעמים בתגובות ובהרמת גבה. החותנת מעקמת את האף, החברות מתפלאות, הבעל לא תמיד מפגין סבלנות. ברגעים האלה הן חוזרות לחבר הכי טוב שלהן, הפורום, ומקבלות את כל התמיכה שיכלו לבקש.
כמו לאחרות, הפורום עזר לענת להבין את היצור הקטן הזה, שלא ממש מצליח להסביר את עצמו. "למשל, יש תופעה שנקראת 'קפיצות גדילה,"' היא מספרת. "התינוק רוצה לינוק עוד ועוד, בלי הפסקה, ואת צריכה פשוט לעזוב הכל ולהתחבר לתינוק לכמה ימים. לפני שהיה לי את הידע הזה, לא הבנתי מה קורה. זה מאוד קשה וגורם להרבה עצבנות. כשאת יודעת מה זה ומאיפה זה בא, את מקבלת את זה."
|
|
|
|
|
|
|  | | מעגל תמיכה. צילום: רובי קסטרו | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
