 |
/images/archive/gallery/113/985.jpg משפחת גבעון. מימין לשמאל: בני, אורלי, ליאן ואליחי
צילום: גבי בר חיים  |
|
|
|
|
| הצצה שבועית אל מעמקי המקרר הישראלי. הפעם: משפחת גבעון |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
מעריב
27/5/2004 17:18 |
|
|
|
|
|
|
|
בעלים: משפחת גבעון - בני (51), בעל חברה למוצרי שינוע ומלגזות, אורלי (46), עובדת איתו, ליאן (21)
אחרי צבא, ואליחי (17) תלמיד בכתה י"ב. שחקני אורח: שאפט ופראדה, כלבים מעורבים.
מספר מקררים בבית: שניים - אחד ליום יום ואחד "להשלמות", על פי אורלי. יש גם דיפ פריז ומחסן פרודוקטים. שיהיה.
מותג מוביל: ג'נרל אלקטריק.
על המקרר: חמסה. אין פתקיות ומגנטים, כיוון שציפוי המקרר לא מאפשר.
תמיד יש: קטשופ, טחינה, חלב, ביצים, גבינות. אורלי: "דברים ברמה המיידית - גם קפואים".
קניות: קניה גדולה פעם בשבוע. אורלי אחראית על הכל, חוץ מעל הירקות. קונה בעיקר ב"יוניברס". ברמת הדליקטעסים, קונה בסופר וב"טיב טעם".
קניה ממוצעת: בסביבות 1000-1200 ₪.
מיתולוגיה קולינרית: אורלי מבית ירושלמי אסלי, לאם ממוצא תימני ולאב ממוצא תורכי. בני ממוצא רומני. על פי אורלי "זה אומר הכל. יודעים לאכול טוב משני הצדדים". אצלה בבית לאוכל תמיד היה מקום מרכזי בזכות אימה.
אג'נדה: אורלי - "יש דברים של אמא שלי שאני עושה, ויש דברים שאני לא נוגעת בהם, מתוך משהו שמאוד קשה לתרגם אותו למילים - התחושה היא שאם אני אקח את כל מה שאמא שלי יודעת, לאמא שלי אין בשביל מה להיות פה. אז יש דברים מסוימים שאני הולכת לאמא כדי לאכול. יש לזה טעם אחר, גם אם אני אעשה אותו הדבר. לכל אחד יש ביד שלו טעם אחר. אין מה לעשות".
האוכל של אימא: פרוסות קרפיון במיץ לימון לארוחה המפסקת ביום כיפור, עוף בסיר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
קטשופ יש תמיד. צילום: גבי בר חיים
|
|
|
 |
|
 |
|
היונה הלבנה משכם
|
|
|
 |
|
|
|
חתונה: ב-79'. אורלי:"לפני החתונה לא ידעתי לבשל כלום. כשהתחתנו, רציתי להוכיח לו שאני מבשלת לא פחות טוב מאמא שלי, למרות שבבית היא לא נתנה לי להכין אפילו ביצה עין".
חווית בישול ראשונה: "הבאתי חברה שתעזור לי, והחלטנו שהכי בטוח יהיה לעשות מרק. קנינו שלושה קילו מכל ירק, קילפנו הכל, ובסוף כל הפלטות היו עם סירים של מרק. חודש שלם אכלנו אותו. ככה למדתי על כמויות".
הפיאסקו: "באותה הזדמנות רציתי להראות לו שאני יודעת יותר טוב מכל ספר, והכנתי גם פשטידה של אטריות וחצילים". בני: "אמרתי לעצמי שאם אני אגיד לה שזה טוב, אני אוכל את זה גם בשבוע הבא. אז עדיף לגמור עם זה - אז אמרתי לה שזה רע. מאוד".
אורלי: "אני רק יכולה להגיד שזאת הארוחה הראשונה והאחרונה שעשיתי כזאת גרועה".
ההתמחות של בני: ירקות, זכר לתקופת היותו צמחוני, "לפני אורלי". קוטף בעצמו מהשדות סביב הבית, ועושה השלמות בטירה. אחראי בעיקר לסלטים וירטואוזיים (טונה ותירס, עגבניות, כרוב אדום), לטחינה ולחומוס.
הטחינה: היונה הלבנה משכם. בני קונה תריסר קופסאות בכל פעם: "לא משתלם לקנות פחות".
|
|
|
|
|
|
|  | | תריסר במכה, אחרת זה לא משתלם. צילום: גבי בר חיים | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
