ראשי » יהדות » חדשות

החנוכיה שהאירה את בית המפלגה הנאצית מוצגת ברחבי הארץ

החנוכיה הייתה שייכת לרב עקיבא ברוך פוזנר, רבה של העיר קיל בצפון גרמניה. בחנוכה 1931 היא הודלקה בחלון הבית שהשקיף אל בית המפלגה הנאצית. כיום היא מוצגת במחנות צה"ל ובמועצות מקומיות ברחבי הארץ

החנוכיה שהאירה את חושך בית המפלגה הנאצית מסתובבת היום בכל העולם: החנוכיה שמופיעה באחת התמונות המפורסמות בתיעוד השואה, מוצגת כיום במוזיאון יד ושם, ובמהלך החג יוצאת לסיבובים נרחבים. השנה היא הודלקה בקבר יוסף, בכפר המכבייה, ובשנים קודמות הודלקה גם במוסדות חינוך, בבסיסי צה"ל ובגבול לבנון, בארצות הברית ובמקסיקו. יהודה מנסבך, נכדם של בעליה המוכרים, מסתובב איתה ומספר את סיפורה המיוחד.
   
החנוכיה הייתה שייכת לרב עקיבא ברוך פוזנר, רבה של העיר קיל בצפון גרמניה. היא הודלקה ביום שישי בדצמבר 1931. חלון הבית השקיף אל בית המפלגה הנאצית, שאז עוד לא הייתה בשלטון. אשתו של הרב פוזנר, רחל, תיעדה את הפריים המעניין - חנוכייה יהודית מול בית המפלגה הנאצית - ולאחר פיתוחה של התמונה, היא כתבה בגבה בגרמנית:יהודה לאבדון, אומר לו הדגל; יהודה לעולם תשב, כך עונה לו האור".

אחרי שנחקק החוק האסור להיכנס לעסקים יהודים, ב-1933, קרא הרב פוזנר לכל בני הקהילה לעזוב את גרמניה, ועזב בעצמו עם משפחתו. "אין עתיד בגרמניה. מי שיכול שיבחר, ותישארו מאוחדים". קריאתו זו הצילה, כך הסתבר, את מרבית בני הקהילה. כשהנאצים הגיעו לאסוף את היהודים אל המחנות, הם מצאו עיר 12 יהודים בלבד, במקום 522 היהודים שהתגוררו בה. גם בקשתו לאחדות נשמרה. בני העיר התרכזו במגורים בטירת צבי בישראל וקבוצה נוספת התגוררה בקרבת מקום בארצות הברית.
   
הזוג פוזנר עצמם עלו לישראל והתגוררו בירושלים, כשהחנוכייה ותמונתה איתם. במקביל, עותק נוסף של התמונה, שהתברר כי רחל שלחה בזמנו לעיתון יהודי גרמני, התפרסם, וזכויותיה נמכרו על ידי יורשי בעלי העיתון ליד ושם. כשהתברר שהחנוכייה עצמה קיימת, קיימו בהנהלת המוזיאון מגעים עם צאצאי משפחת פוזנר, והוחלט כי החנוכייה תושאל למוזיאון למהלך השנה, ואילו בחג החנוכה עצמו ישוב ליורשו, נינם של הזוג הקרוי על שם הסבא, עקיבא ברוך מנסבך. זה קיבל את החנוכייה מסבתו, והוא מדליק בה מדי שנה. אבל לא רק הוא. היא מסתובבת במוקדים נוספים ומדליקים בה.

יהודה מנסבך, נכדם של הזוג, בן 65, תושב בית שמש ועוסק בהנהלת חשבונות. אולם במקביל, הוא מסתובב עם החנוכייה, בחג ובמהלך השנה, מדליק אותה ומספר את סיפורה. "הייתי איתה במקסיקו, למשל. לקחתי אותה כדי לדבר על ליבם של בני הדור השני לשואה שיסכימו להעביר את החפצים שמהתקופה ההיא אל יד ושם, שישמרו עליהם טוב יותר ויציג אותם. הייתי איתה בארצות הברית, וסיפרתי את הסיפור שלה שהמסר שלו הוא שאין עתיד ליהודים בעולם. הלכתי איתה לבתי הספר של הנכדים שלי".

מנסבך אומר ש"הכי אני אוהב להציג אותה לבני נוער. כשאני מסתכל על החנוכייה הזו אני רואה את הפסוק כי לא ייטוש השם עמו ונחלתו לא יעזוב. כי לא ייטוש השם עמו זה שהקדוש ברוך הוא שומר והיהודים צעירים לעשות מעשה. שהסבא וסבתא קמו ועזבו את גרמנייה. ואילו החלק השני של הפסוק, ונחלתו לא יעזוב, הוא שיש לנו מדינה, כאן בארץ ישראל".





מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg