חשבתי שאני ה"מקף" אבל הציונות והדתיות חיו בנפרד
חברותי ואני שגדלנו בתל אביב חשבנו שאנחנו ממשות את האתוס הציוני דתי – זה שמשתלב ומהווה גשר בין דתיים וחילונים. עם השנים, הבנתי שחיי נחלקו בצורה דיכוטומית לשני עולמות שחיו זה לצד זה אבל לא השפיעו זה על זה. תגובה למאמרו של ד"ר מיכה גודמן
לפני קצת יותר משמונה שנים, עזבנו אישי ואני וארבעת ילדינו דאז את מקום מגורנו במרכז הארץ ועברנו למושבה מנומנמת באזור הדרום. המיוחד במקום מגורנו החדש היה שהוא מהווה בית למוסדות חינוך מהזרם המשלב ילדים דתיים וחילוניים באותן כיתות, ויותר מזה, לקהילה המעורבת של דתיים וחילוניים שהקימה את בית הספר והגנים.עוד כותרות ב-nrg:
- המאמר המדובר של ד"ר מיכה גודמן: דתיים וחילונים, הגיע הזמן לישראליות חדשה
- התיישבות בכל מחיר? הלקח שלא נלמד מרצח רבין
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
היום החינוך המשלב כבר הפך לעובדה מוגמרת וישנם עשרות בתי ספר וגנים המשתייכים אליו ברחבי הארץ, אבל אי אז זה היה צעד לא מתבקש, לא מובן מאליו, ואפילו די מעצבן עבור הסביבה המיינסטרימית של הציונות הדתית בתוכה חיינו.
''עם השנים, התחלתי להבין כי תפיסת העולם שלי לא הייתה שונה בהרבה מזו של חבריי וחברותי ביישובים ההומוגניים''. אפרת שפירא רוזנברג
בתור מי שגדלה כילדה בתל אביב, בלב העיר החילונית הקוסמופוליטית, בירת הגייז העולמית, כל השכנים שלי מלפניי מצדדי ומעליי היו חילוניים, לקח עשר דקות לחצות את אבן גבירול הסואן בשבת בבוקר בדרך לבית הכנסת, והצעדה בכחול לבן ועניבה לסניף שעל גדות הירקון עברה דרך שבט צופי החורש השכונתי. הכי לא בועה דוסית שאפשר.
חברותי ואני חשבנו שאל מול החברות שהכרנו ביישובים דתיים הומוגניים ומסננים, אנחנו ומשפחותינו הן המימוש האולטימטיבי של האתוס הציוני דתי - זה שלא מתבדל ומתנשא, אלא משתלב ומהווה גשר בין דתיים וחילוניים, בין הקודש לחול. אנחנו היינו המקף שמחבר את ה"ציונות" וה"דתית". אז מה עכשיו חינוך משלב? מה יותר משלב מאיך שגדלתי?
אז זהו, שעם השנים, התחלתי להבין כי תפיסת העולם שלי לא הייתה שונה בהרבה מזו של חבריי וחברותי ביישובים ההומוגניים, במחלקות הביני"שים בצבא או במסלולים הדתיים במוסדות להשכלה גבוהה. כמו חלק גדול מבני ובנות הציונות הדתית, גם חיי נחלקו בצורה כמעט דיכוטומית לשני עולמות. היה לי עולם ערכים מודרני, מערבי ליברלי, ולצדו עולם של אמונה, מסורות והלכה. העולמות חיו זה לצד זה אבל הם לא השפיעו זה על זה, לא ערבבתי ביניהם.
כך בשנות התבגרותי בתל אביב, וכך גם בשנים הראשונות שלנו כמשפחה. בדיעבד התברר לי, כי המעבר לקהילה מעורבת ולחינוך משלב לא רק ערבב אותי ואת משפחתי סוציולוגית בתוך החברה הישראלית המגוונת, אלא בעיקר ערבב את שני העולמות הערכיים שלנו זה בזה.
ולכן, סדרת המאמרים של ד"ר מיכה גודמן שהתפרסמו בחודש האחרון במוסף שבת של מקור ראשון ומאמרו האחרון שפורסם גם כאן תפסה אותי בגרון. החל מהמאמר הראשון שפירק לגורמים את מושג העם הנבחר שהתפתח בגלות, דרך המאמר השני שהתעמת עם האופן שבו התעצבה וקפאה ההלכה ובעיקר במאמר האחרון שבו הראה כיצד הפרדיגמות הזהותיות הקלאסיות הולכות ונשברות וצייר מפה חדשה של זהות יהודית ישראלית, גודמן (חבר אישי, אני מודה) ניסח ברהיטות ובבהירות האופייניות לו את מה שאני מנסה לגמגם לעצמי כבר שנים.
כבר שנים שאני חשה חוסר נוחות עם העובדה שדווקא אצל דתיים ומסורתיים היחס לזרים אינו רגיש מספיק. ושאת העלבון העמוק שלי מהיחס אליי כאישה אני חווה דווקא בתוך בית הכנסת שהוא הבית הרוחני שלי. בכתיבה שלו גודמן כמעט הצליח לשכנע אותי, שתחושת חוסר הנוחות ההולכת וגדלה שלי, איננה חוסר נוחות מהציונות הדתית אלא שהיא חוסר נוחות של הציונות הדתית.
כל כך מפתה אותי להאמין שהבראה של המסורת בכל התחומים הללו, אינה עומדת בניגוד לדרכה של הציונות הדתית, אלא – כפי שטען גודמן בצורה ברורה בכל אחד משלושת המאמרים- שזאת המשמעות העמוקה של המיזוג בין הדת והציונות.
כבר שנים, דורות, אולי מאז האב ובנו הרבנים קוק, אין כמעט הגות מקורית בציונות הדתית. יש עיתונות משגשגת, ספרות, מוסיקה, תרבות, פוליטיקה וכמובן המון המון הלכה. כסופר של שלושה רבי מכר אני מניחה שגודמן בקלות יכול היה לאסוף את רעיונותיו לכדי ספר קוהרנטי ולמכור אותו לא רע בכלל. אבל הוא בחר שלא לדבר על הציונות הדתית, אלא לפתוח בשיחה עם הציונות הדתית.
משלושת המאמרים יצאה הגות מקורית, מאתגרת מאד ואולי גם מכעיסה או מעוררת אנטגוניזם, שקוראת לחשוב מחדש על המשוואה של "ציונות דתית" כך שכל צד שלה ישפיע על הצד האחר. ייתכן שערבוב העולמות, שבירת הדיכוטומיות ואיתגור הזהויות שאני חווה בשנים האחרונות הצליחו לקבל- ממש בדקה התשעים מבחינתי- מסגרת קונספטואלית הגותית.
לא חייבים להסכים ולאמץ את כל מה שכתוב שם, אבל מי שפותר את הדברים במשיכת כתף ובהתנגדות הרגילה של "המגזר" לכל קריאה לשינוי, פספס הזדמנות רוחנית ודתית שאולי לא תחזור על עצמה בקרוב.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם