ראשי » יהדות » מגזין

צורה להם: איך באמת נראו לוחות הברית?

רוב האנשים חושבים שהלוחות שהתקבלו בהר סיני היו עגולים בראשם, מה שסותר את התיאור בגמרא "שישה על שישה טפחים". מדוע נצרבה הצורה העגולה בתודעה? מי נלחם על ההכרה בלוחות מרובעים? ומה חושבים יוצרי האומנות היהודית? פולמוס הלוחות

הרבנות הראשית לישראל שינתה בשנה האחרונה את הלוגו שלה: השינוי היה קטן, אבל מבחינת העומדים בראשה משמעותי מאוד. הלוחות בסמל הפכו מלוחות בראשם חצי עיגול ללוחות מלבניים. מאחורי השינוי הלכאורה שטחי הזה עומד פולמוס שלם באשר לצורתם המקורית של הלוחות.

עוד כותרות ב-nrg:
- שונאי הממסד הרבני חוגגים בחג השבועות
- 70 פנים לה: האם התורה מיועדת רק ליהודים?
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בימינו אין אמנם מי שיוכל להעיד על הצורה אולם בגמרא ישנו איזכור למידותיהם: שישה טפחים על שישה טפחים. גם מי שלא מכיר את המידות התלמודיות הללו, מבין מתוכן שהלוחות היו ריבועיים. לא מלבניים ובטח ללא חצאי עיגול מעליהם. אולם בפועל, במרבית האיורים והסמלים היהודיים הם מופיעות עם חצאי העיגול. מקובל שהמקור לצורה זו הוא באמנות הנוצרית שהשפיעה גם על העולם היהודי, ואצל יהודים כמו אצל יהודים: כשמשהו נכנס, קשה מאוד לשנות.

מי שהדבר הטריד אותו היה הרבי מליובאוויטש, הרב מנחם מנדל שניאורסון, שבהזדמנויות רבות דאג להדגיש שיש לשנות את צורת הלוחות המוכרת ולהתאימה לדברי הגמרא. במאמר של הרב מרדכי מנשה לאופר בגליון "התקשרות" מסופר שהוא אף התנדב לשלם מכיסו מימון של שינוי הלוחות ממעוגלים למרובעים באחד מבתי הכנסת בירושלים.

לאחד מראשי תנועת פעולת אגודת ישראל נכתב פעם "בהזדמנות זו אעורר את כבוד תורתו על מה שראיתי בכמה פרסומים של פועלי אגודת ישראל ציור הלוחות בצורת חצי עיגול למעלה, שזהו מנהג אומות העולם, היפך להבדיל דברי חכמינו ז"ל, שהיה אורכם ששה ועוביין שלושה (ב"ב יד,א), ובפרסומינו, ובפרט לילדים, מדייקים אנו בזה".

חסידות חב"ד מוכרת בציבור הכללי, בעיקר בשל אלפי שליחיה, אולם ההווי הפנימי הזה מוכר פחות. כיוון שנושא זה היה קרוב לליבו של רבם, שליחי חב"ד מקפידים על ציור הלוחות המרובעים, ואף שמחים כשמצליחים להביא לשינוי של פרוכת על ארון קודש, סמל של ארגון, ופרסומים אחרים. השינוי בסמליל הרבנות הראשית לא זכה לפרסום גדול, אבל בבטאונה של חסידות חב"ד, שהתפרסם לקראת חג השבועות, הרב הראשי דוד לאו רואיין בעקבות כך בהרחבה.

המקור היהודי היחידי בסוגיה הוא, כאמור, דברי הגמרא, ובעיני רבים הוא כשלעצמו מספיק. המחקר המקראי, לעומתם, לא התעסק בשאלה, ודאי שלא בהרחבה. "אין לנו בעצם שום דרך לדעת כיצד נראו הלוחות המקוריים", אומרת ד"ר יעל אברהמי, ראש החוג למקרא במכללת אורנים.

"בציורים של הלוחות מתקופות מאוד קדומות כבר ציירו אותם בכל פעם בדרך אחרת, לפעמים עגולים, לפעמים מרבועים ולפעמים בכלל בצורה של מגילה על קלף. לפי העדויות הללו קשה לדעת". היא עצמה נוטה לומר שהם היו מעוגלים בחלקם העליון, אך מבהירה שהנחה זו אינה מבוססת על מחקר יסודי. "אני לא מכירה חוקר שלקח לברר את הנושא בצורה יסודית", היא אומרת.

מבחינת העולם האמוני אין מחלוקת בנושא, ולמרות שמרבית האיורים, עד ימינו, מציגים את הלוחות מעוגלים, קיימת הסכמה סביב היותם מרובעים. ישנם אמנים דתיים שמקפידים על ההצגה הזו, ולו כדי שלא להיות מושפעים מהאמנות הנוצרית. אך לא כולם בקהילת האומנים סבורים שיש לשאלה הזו חשיבות.

"השינוי של הרבנות הוא קצת מגוחך", אומר ל-nrg נתנאל בולג, צייר בסצנת האמנות היהודית. "אני חושב שיש בדיון הזה מידה מסוימת של אנכרוניזם. לוחות הברית, התוכן המדרשי שלהם חשוב יותר מהשאלה איך הם בדיוק היו. לצערנו, העולם היהודי לא התעסק באמנות. לי אין מקורות השראה יהודיים. הציורים התנ"כים המפורסמים הם כולם על פי דימויים נוצריים. ובסוף הם נתפסו בציבור. זה מצחיק אותי שזה מפריע למישהו".

בולג מספר, למשל, שבבית הכנסת של שכונת בתי רנד בירושלים המוטיבים של ארון הקודש הם כולם ניאו קלאסיים אירופאיים. "זו תרבות המערב הארד קור, ככה זה. חלק מהתודעה שלנו יהודית ואנחנו גם אנשים שהם חלק מהעולם המערבי. אם מדברים על אמנות יהודית, הייתי רוצה לראות מישהו שיציג יצירה של לוחות הברית שתתכתב עם המדרשים שלנו. השאלה כיצד הם נראו לא משמעותית".

פורת סלמון, אמן ומנהל בית הספר הגבוה לאמנות 'פרדס' בגבעת וושינגטון, סבור כי דווקא העיסוק בשאלה הזו הוא תוצאה של השפעה מהנצרות. "זאת הפנמה של ערכים נוצריים לתוך האמנות היהודית. ההתעסקות באמנות כמייצגת את הדבר האמיתי ואת הדבר הנכון שהיה. הדבר היחיד שהוא נכון ומדויק זה המשכן והכלים. הם הדבר היחיד שיש בו קדושה. כי כך התורה הקובעת. אבל המשכן הוא חריג, הוא החומר היחיד שיש לו קדושה. החריגה שלו מעולם החומר היא זו שיש לו קדושה לצורה שלו. זאת היהדות.

הנצרות עסוקה מאוד בדיוקן, ובדיוקן האמיתי. באמת החומרית של הדבר. היהדות אף פעם לא הייתה עסוקה בזה. הרבנים לא השאירו אחריהם דיוקנאות ולא סתם. זה בעצם לקחת דיון שמעסיק את הנוצרים ולהתווכח בו כשבעצם הוא בכלל לא דיון יהודי. האם משה רבינו היה שמן או רזה? האם הוא היה שחום כמו המצרים? את הנוצרים זה מאוד מעסיק. אצל היהודים כל זה לא חשוב".

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...