מה עושים עם נתוני האלימות הקשים בחינוך הדתי?
נתוני ה“מיצב“ לא הפתיעו את הרב עמיחי גורדין: ”אנחנו בחינוך הדתי מטפחים קשר אישי ואכפתיות, אך מאותה סיבה אנחנו גם פחות קשוחים ופחות מקפידים על גבולות וכללים“
להציב גבולות לתלמידים. אלימות בבתי הספר צילום: רענן כהן
לא כעסתי אז על נחמיה, כעסתי על עצמי. הרגלנו אותו לגבולות גמישים. היינו נחמדים ולא הכנו אותו לעולם האמיתי. בעולם האמיתי אין דחייה של תאריכים.
החינוך הדתי במקום בעייתי
שתי מסקנות עולות מניתוח תוצאות בחינות 'המיצב' של משרד החינוך מלפני שנתיים. המסקנה הראשונה היא שבאלימות, וונדליזם ומוגנות אישית, החינוך הדתי נמצא במקום נמוך משמעותית מהחינוך הכללי.
המסקנה השנייה והמפתיעה היא, שבקרבה ואכפתיות שבין תלמידים למורים, בתחושה שההנהלה קשובה לתלמידים, ביחסי הוגנות וכבוד, וביחסים חיוביים בין תלמידים, החינוך הדתי נמצא במקום גבוה משמעותית מהחינוך הכללי.
לא התרגשתי כשקראתי את הנתונים של ה'מיצב'. אפשר לפלפל סביב הנתונים ולהסביר הסברים שונים ומשונים. אבל בשביל מה לפלפל? הנתונים של ה'מיצב' חשפו עובדות שידועות כמעט לכל מי שמתעסק בחינוך הדתי. אנחנו, בחינוך הדתי, מאוד נחמדים ומטפחים קשר אישי ואכפתיות. מאותה סיבה אנחנו גם פחות קשוחים ופחות מקפידים על גבולות וכללים.
חסרים גבולות. זה בא לידי ביטוי לא רק בוונדליזם ואלימות. זה בא לידי ביטוי כמעט בכל תחום. החום והאהבה מקלקלים את השורה. זה נשמע
חוסר הגבולות בא לידי ביטוי בעוד תחומים רבים. בעמידה בזמני ההגעה לבית הספר, במוסר תשלומים ירוד, ובלוחות זמנים מבולגנים. בגלל החום והסחבקיות אנחנו מוותרים על כללים וגבולות.
חשוב לדעת, חום ואהבה לא סותרים הקפדה על גבולות. אם הגבולות לא באים מתוך כעס ושנאה אלא מתוך רצון לעזור, הם יעצימו את האהבה והאכפתיות. בסרט החשוב על 'תיכון ההזדמנות האחרונה', רואים כיצד החום והאהבה שהרעיף מנהל בית הספר, חילי טרופר, על תלמידיו לא החליפו את רמת הדרישות הגבוהה.
תיכון ההזדמנות האחרונה הוא תיכון שמתקבלים אליו נערים שנזרקו מכל בתי הספר האחרים. נערים שאף אחד לא באמת האמין בהם. נערים שלא מאמינים בעצמם. 'אני נועל את דלת בית הספר בשעה שמונה וחצי', הסביר פעם חילי טרופר, 'בגלל שאני מאמין ביכולות שלהם. מי שמכניס אותם אחרי הזמן, הוא זה שלא מאמין בהם.'
'אגב, אני גם מרגיל אותם לחיים האמיתיים. שם בחוץ אף אחד לא ייתן להם הנחה בגלל שהם מסכנים'.
להציב מעקה בטיחות
'חום ואהבה לא צריכים לסתור דרישות ברורות וגבולות מוצקים', טען באזני, ידידי היקר, צבי נאמן. צבי פיתח בבית הספר שאותו ניהל תפיסה של 'סמכות מכבדת'. יחד עם עמותת 'חינוך לחיים', עבדו צבי ומוריו על מודל שבו הם מכבדים את התלמידים שלהם, מתעניינים בהם ודואגים להם, אבל גם דורשים מהם דרישות ברורות ויציבות.
'אני לא קוסם', אומר לי צבי כשאני מספר לו מה אני שומע מאחרים על עשייתו החינוכית המדהימה. 'כל מי שהולך ברצינות ובצורה אמיתית על השילוב של סמכות מלאה בצד כבוד ואהבה מלאה יגיע לתוצאות מרשימות.'
כשמע"צ מתקינים מעקה בטיחות זה לא בגלל שהם כועסים על הנהגים שיורדים מהכביש ורוצים להעניש אותם. מעקה הבטיחות נועד להציל את הנהג מנפילה כואבת יותר. אנחנו לא אוהבים להתנגש במעקה בטיחות, אבל ההתנגשות הכואבת במעקה עדיפה עשרות מונים על פני האלטרנטיבה להתגלגל לוואדי הסמוך, חלילה.
חובה להעמיד גבולות ברורים בפני התלמידים. לא בגלל שאנחנו כועסים עליהם - בגלל שאנחנו אוהבים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
