העסקן, הבחורילה והבייניש: מילון בני עקיבא
בשבת זו מסתיים חודש הארגון של תנועת בני עקיבא, וזה מוציא מהבחורילה דאז והפולנייה דהיום את כל מה שלא רציתם לדעת על הטיפוסים המוכרים שנמצאים בכל סניף בארץ
היפה בחודש ארגון — כמו בבני עקיבא בכלל — הוא שלא משנה כמה שנים עברו, בכל סניף ובכל מחוז יש בדיוק אותם טיפוסים קבועים, עוד מהימים שבהם הרב קוק היה בשבט הכנה. ואלו הם.
העסקן: לא חשוב באיזו שעה קבעו להיפגש בסניף, הוא כבר שם, וברור שיש לו מפתחות. גם לחדר הדרכה. עם דוכן מאולתר על ספסלים הפוכים הוא מוכר קרמבו ממוצא חשוד ופחיות קינלי. הרי ילדים רעבים תמיד, במיוחד אחרי שהתרוצצו אחר–צהריים שלם בעשיית, ובכן, כלום, ולכן הם ישלמו גם חמישה שקלים לחמצוץ שעבר עליו הפסח. הבחור הזה משתדרג לשנה לשנה, ולקראת אמצע התיכון הוא גם אחראי להביא את ההגברה, או כמו שקוראים לזה ה"בידורית". שהרי גם השנה, בעוד אלפי הורים משועממים מחכים בקהל שייגמר כבר, היא אינה פועלת וזה ממש בידור.
הבייניש הקשה להשגה: יום שלישי הגיע והוא בא בדיוק בזמן. כמה חיכינו לחבורת הבחורים הנחשקים העושים טובה ופעם בשבוע מגיחים מהישיבה. הם מגיעים מאוחר (בכל זאת, טרמפים מהישיבה בתקוע המשלבת גמרא עם אומנויות לחימה או משהו). הם כמובן אינם לבושים לעבודה; הם הרי באו לעבוד בעבודת הלבבות על המדריכות ועל החניכות שכה מאוהבות בהם.
מקגיוור: בייניש יקר, אין צורך שתזהם את עצמך, יש לנו מספיק פירומנים שיעשו זאת גם בשבילך. מה זה — אבוקה? השמש? הרץ עם הלפיד? לא, זה ההוא שחייב לטפס על עצים ולהכין מבעוד מועד את האומגה שמהצד השני של הירקון תדליק את השם הלא נכון של השבט החדש, שהרי השם הנכון יצנח באותו הזמן מעל ראשו של שליח ההנהלה הארצית וישרוף את כיפתו. אל תדאגו, הקומונרית כבר תסרוג לו אחת אחרת.
הבחורילה: מי זאת עולה מן המדבר, נעמדת על ספסל, מניפה ידיים למעלה ושואגת: "הרי ההימאלאייייההה". היא מגיעה בארבע ויוצאת אחרונה, לא בוחלת בשום עבודה, אחד בשביל הסניף והסניף כולו שלה. היא משפכטלת קירות, מגרדת גושי צבע מהרצפה, צובעת, שוטפת, עוזרת עם האופרטות של יתר השבטים והכי גאה בעצמה שהיא כבר צרודה לגמרי וכולה עברו שעתיים מהיום הראשון. נשיות זה הצד החזק שלה.
האמנית הנוגה: חודש ארגון הוא הזמן של האמן לבטא את עצמו. ועדת קישוט אאוט, מקרן שקפים אין. פשוט מדהים איך הציור של דתי/חילוני/חרדי או ישראלי/רוסי/אתיופי או זאב/כבש מחובקים — מתאים בכל נושא של חודש ארגון מאז שהשבט החדש קיבל את השם זרעים א'. לילה לפני הסוף היא תיתן את הופעת ה"אוי, אני כל כך מותשת, לא אספיק להוסיף ציור של הרב נריה מעיין בגמרא על רקע ארץ ישראל". בשלב זה הבייניש נשבר, ולמרות ניחוח הטרפנטין העולה משיערה הוא קונה לה מהעסקן במבה עבשה ופחית והם הולכים לשחנ"ש איזה שעה.
יש עוד כמה דמויות. הקומונרית שעסוקה בלא לפרוץ בבכי כי אמא של עשהאל נובחת עליה בטלפון שחייבים להזיז את השבת כי הם חוגגים בר מצווה; שליח ההנהלה הארצית החיוור, וכמובן חבורת הבנים מחבריא ב' המכונים "המקושרים" שיודעים בוודאות מה השם של השבט החדש. ואני אומרת — ואתם שבט הרא"ה, למי אכפת מה ומי ייקרא לכם.
איפה הם היום? העסקן כבר מזמן חובק עסקים בינלאומיים ומדי פעם שולח לך הודעות בפרטי שיש לו כל מיני רעיונות למיזמים משותפים. הבייניש התחתן בגיל 21, בלוריתו נסוגה והיום הוא נראה כמו זה שאכל את הבייניש מאז. מקגיוור התגייס לסיירת או לחיל ההנדסה, ושם המשיך להתעסק עם חומרי נפץ. האמנית היפה עברה לאיזו גבעה ושם, מלופפת בשביס ורדרד, היא מגדלת בשירה את ילדיה.
והבחורילה? היא יושבת וכותבת טור על חודש ארגון ושואלת את עצמה — למה חודש? הרי זה לא שמעבירים שם תכנים באמת. איך יכול להיות שלהרוס ולצבוע מחדש לוקח אותו זמן, בין אם מדובר בסניף שלושת המפלסים של מודיעין או בחדרון ארבעת הקירות המכיל את כל 15 החניכים של הרצליה פיתוח? לאלוהי האצ'יקיקיקוקו פתרונים.
motzash.revital@gmail.com
המאמר פורסם במגזין 'מוצש'
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
