 |
 |
|
|
|
|
|
|
| כמה שעות לפני שתרקוד בשמחת כלולותיה של חברתה הטובה, עינת ברזילי שולחת לה מכתב. גם לכם מותר לקרוא |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הערב, כשתצעדי אל מתחת לחופה אני אהיה לצידך ומן הסתם לא אשלוט בדמעותיי. הנשמות הטובות שיושבות מאחורינו בבית הכנסת יצקצקו בלשונן ויאחלו לי, החברה הרווקה, בקרוב אצלך (כמובן שלא אתאפק ואשאל אותן "מבטיחות?" רק כדי לראות אותן מאדימות ממבוכה).
האמת שאני קצת מקנאה. אבל לא בך, כמובן. לך אני מאחלת את כל הטוב שבעולם, את יודעת. אני מקנאה בבעלך לעתיד. 20 שנה היית קודם כל שלנו. לבגרות בביולוגיה למדנו אצלך, לבגרות באנגלית( לא) למדנו אצלי, שרתנו מרחק 10 דקות נסיעה, ולא פעם היית סיפור כיסוי נהדר, כשיצאתי להרפתקאות באזורים מסוכנים בגליל העליון.
אחרי הצבא, השארנו בבית את החברים המסוקסים ונסענו יחד לאירופה. לא ברור מה קרה באותו טיול (או בדרך..)אבל
כשחזרנו, שתינו נפרדנו מהם, בהפרש קצר. בשנים שעברו מאז, ליווינו זו את עלילותיה של השניה, כשפעם את "המבוגר האחראי" ופעם אני.
ואני יודעת שאמרנו אלף פעמים שכלום לא ישתנה, אבל ככה זה אצל דוסים. כשהחברים מתחתנים החבורה מתפרקת. למה את חושבת שייסדנו קהילות אלטרנטיביות בגבעת שמואל ובירושלים? בגללכם. הנשואים. אם ביום העצמאות למשל, במקום להפקיר את הילדים אצל סבא וסבתא או אצל הבייביסיטר ולארגן מפגש מושקע, אתם יוצאים לטיול משפחות, על טפכם (המקסים, המקסים) אין לנו ברירה אלא לנסוע למסיבה בנאות קדומים. זה בהחלט גם לא מקרי שהבנים הרווקים מעדיפים להישאר ולהתפלל בשבת בירושלים, בבית הכנסת המשפחתי לא מחלקים להם את התפקידים הראשיים בתפילה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
עוד כמה שעות תעמדי כאן. האמת, אני קצת מקנאה בבעלך
|
|
|
 |
|
 |
|
הזמנה לביקור בחצות הליל
|
|
|
 |
|
|
|
אתם, הנשואים, לא בנויים להכיל אותנו, הרווקים. כמובן שאת החובות שלנו כלפיכם, אנחנו זוכרים למלא באדיקות. יש לי חברה שעד היום מזכירה לי שלא הגעתי לברית של הבן שלה ביום שישי בצהריים, בקריות. כשאני מסבירה לה שליויתי אז את שרת החינוך לאירוע חשוב בירושלים, היא אומרת:"את משווה עבודה ללידה??"
בויכוח הזה תמיד תנצחו. כל אירוע שלנו, טקס קבלת התואר השני, קידום בקריירה, אהבה חדשה (איזה כיף!) תמיד מתגמדים מול האירועים הבאמת משמעותיים בחיים-כמו חתונה ולידה. אז מה? אז לא תשתתפו באושרנו?
ועוד דבר, מעכשיו, האחריות לשמור על קשר היא יותר עלייך, אחותי האהובה. את מוזמנת לנחות אצלי ב 24:00 בלילה, עם נעלי ספורט, ולהגיד לי:"ברזוזה, בואי להליכה, יש לי משהו דחוף לספר לך" . אני אחשוב פעמיים לפני שאנחת לקפה של חצות כי אולי אני מפריעה. ועוד דבר: ביקור עם הבעל (כפרה עליו, כאמור) בשבת בבוקר לא נחשב ביקור. את יודעת שאנחנו (לפחות אני) לא באמת יכולות לדבר לידו.. חובה עלייך למצוא לנו זמן איכות פרטי בלו"ז.
זהו. עוד כמה שעות ואת כלה. את תהיי הכי יפה שאפשר ואני מתרגשת מעכשיו. לא בכל יום מחתנים את החברה הכי טובה...
אוהבת אותך,
ברזוזה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | ירושלמית בהווה, חיפאית בהוויה. סטודנטית בתואר שני לתקשורת וקולנוע באוניברסיטה העברית. בשנתיים האחרונות שימשה עוזרת דוברת במשרד החינוך והתרבות. תסריטאית בערוץ תכלת בעידן אורי אורבך. הגישה בעבר פינה שבועית בנושא טרנדים במגזר הדתי בתוכנית "שבוע טוב" בערוץ 1. ילדותה בבסיסי חיל האוויר הפכה אותה לאדם שאין לו שורשים, אבל יש לו כנפיים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
