תגובות עד כה: 212 תגובות, ב- 81 דיונים. הוסף תגובה 81.  ברזוזה,את נורא סקסית     צביקה,  חיפה,    05/07/05 00:30 הי עינת, במוצ''ש הכל נדחק הצידה לטובת צפייה קצרה אבל ממוקדת בסקסיות המתפרצת שלך. תגיע כבר לחברה מהקריות ,ותני אלי קפיצה בונבון. הגב לתגובה זו 80.  מזל טוב, מכתב לאחיך המתחתן  ל"ת      ברכות ומזל,    16/06/05 20:47 הגב לתגובה זו 79.  יפה שלי     גנית,  מודיעין,    07/06/05 13:01 עיינתוש, מוכשרת שכמותך א. את חייבת לנו ביקור אפרופו התחייבות... ב. אני מאחלת לך את יודעת וחוץ מזה בקרוב.... באמת! הגב לתגובה זו 78.  שבוע טוב ומזל טוב  ל"ת      אבי שעל,    05/06/05 01:41 הגב לתגובה זו 77.  כשהרווקות בנות 34     נ,  חיפה,    01/06/05 23:00 בגיל כזה, ברור שהמשותף בנינו הולך ופוחת, על מה אפשר לדבר איתן? על עבודה? מי רוצה לדבר על העבודה אחרי העבודה? במרוץ המטורף יש מספיק מה לעשות גם ככה (במיוחד למי שעובדת משרה מלאה, ולא, היא לא מורה, ויש לה כמה צאצאים בבית) בקושי מספיקים לנשום, אז להנשים קשרים חברתיים נושנים כשהמכנה המשותף שלנו התמוסס מזמן? הגב לתגובה זו          34?? 34?? הגזמת! זה קורה גם  ל"ת          בגיל 25,    02/06/05 13:13 הגב לתגובה זו 76.  יאללה תתחתני כבר!!!     חלאס, נמאס,  תעבירו נושא!,    01/06/05 22:39 זה לא ייאמן מה שקורה פה במדור היהדות. אחת בבעסה מתמדת על שלא התחתנה ושהחברות כבר לא משהו, והשניה מתבעסת שהיא נשואה אבל אין לה ילדים ולכן היא נטושה ע''י חברותיה המניקות (ע''ע רויטל). אהף ויש עוד אחת, שמסכמת עונת תכניות חסודה על גורל הרווקות בחברה הדוסית. די נמאס כבר. זה כל מה שהחברה הדתית יודעת להציע?!!! לא שלדבר על ההתנתקות כל היום זה יותר טוב, אבל יאללה כבר, או שתתחתנו כבר או שתתחילו להראות שיש עוד כמה דברים בעולם הזה שיכולים למלא את חייכן. כמו מוזיקה למשל (ואני לא מתכוונת ללהקת ''בראשית'' השחוקה), אומנות, תיאטרון. היהדות מעולם לא נראתה שטוחה יותר. הגב לתגובה זו          למה באסה למה? (כותבים בא' אגב)         מי אמר באסה?,    02/06/05 13:18 אם קראת עוד כמה מאמרים של כל אחת מאיתנו (רויטל, שהרה ועינת) מלבד אלה העוסקים ברווקות, שגם היא נוכחת בחיינו היית מגלה שחיינו מלאים ועשירים, הסירי דאגה מליבך, הכל בסדר. הגב לתגובה זו 75.  עינת המתוקה     רעות,  הקשת בענן,    01/06/05 10:36 כאילו כתבת את רחשי ליבי, ובצורה כל כך יפה ומרגשת. למרות שאני בקשר טוב מאוד עם חברותי הנשואות, באיזשהו מקום, משהו השתנה. וכך צריך להיות. וכך יקרה גם לי כשאתחתן בעז''ה. ובכל זאת, במקום נידח בליבי אני עדיין רוצה, כמו פעם. הגב לתגובה זו          כבר לא יהיו תגובות כאלה?  ל"ת          אתגעגע,    10/07/05 22:27 הגב לתגובה זו          לטובים תמיד יותר קשה בע''ה יגיע  ל"ת          הרבנית,    01/06/05 18:15 הגב לתגובה זו 74.  ראיתי חילונים רוקדים?  ל"ת      תלכו לדירה,  של שפיגלמן!,    01/06/05 01:30 הגב לתגובה זו 73.  ברווזון מכוער ,,,איפה הבושה  ל"ת      שבטיה,    31/05/05 22:40 הגב לתגובה זו 72.  עינת     ברווזון,    31/05/05 20:21 שלום לך עינת. אני לא מבין מהיכן צץ הכאב הכל כך עמוק שלך, על נישואי חברתך. נשמע כאילו את ממש מתאבלת. אולי תבדקי את עצמך, מאיזה מקום את כותבת... . הגב לתגובה זו          נשמה טובה מול לב רע  ל"ת          רעות,    31/05/05 23:11 הגב לתגובה זו 71.  חברתי היקרה שלי     החברה המתחתנת,  כן זו אני,    31/05/05 18:39 המכתב מיועד אלי אך בחרת לפרסמו. כשרונך כה מדהים בכתיבה, ובפרסום המכתב כאן כולם עדים לכך אך זהו המכתב שלי!! רגשת אותי מאוד אחותי היקרה. תודה לך על שנים ארוכות של חברות עד כה, ומעתה. אני זקוקה לך כשם שאת זקוקה לי. האחריות להמשך החברות חל על שתינו. נכון, זה כנראה יהיה קצת שונה אבל תמיד אהיה כאן בשבילך. אני אוהבת אותך ומאחלת לך את כל הטוב שבעולם. ולקוראים שהחליטו להגיב למכתב שלי, כן, שלי, אני חייבת לומר - עינת החברה הכי מפרגנת בעולם ומי שחושב אחרת פשוט לא מכיר אותה! ולגבי קנאה- אולי אתם אלו הקנאים. קנאים לכשרונה, להצלחתה, ליופיה ולאופיה. קנאים לחברות המקסימה שהיתה ותמשיך להיות, בעז''ה ובעזרת שתינו, עד אין קץ ( עם בעלינו וטפינו...). שלך... הגב לתגובה זו          שומרים על קשר         מנו,  מרכז,    01/06/05 09:15 אני נשואה כבר 15 שנה, ואני ממשיכה להפגש עם החברה שלי פעם בשבועיים בערך,בבית קפה ללא בעלי. חוינו יחד את הרווקות שלה, הנישואין, האלמנות והנישואין החדשים. את בעלי עודדתי להפגש עם החבר'ה שלו פעם בשבוע/שבועיים,( דבר שהתחיל בבית קפה והתפתח ללימוד משותף), כי אנחנו לא חיבים ללכת לכל מקום יחד. אנחנו בתוך הקשר הנפלא בינינו גם אנשים פרטיים. הגב לתגובה זו          לחברה ''המתחתנה'' מזל טוב!!!!!!!         אלמונית (נחשי),    31/05/05 21:24 כמה הבנה ורגישות ועומק גילית כשכינית את המכתב ''שלי''.רק את, ועוד חברים יכולים להביןשהמכתב באמת שלך, שהרגשות כל כך אמיתיים,שעינת כ''כ ספונטנית ונעדרת רגשות זרים . כמה נכון הבנת שהיא הכי שמחה בעולם בשבילך, ובאמת מייחלת להמשך החברות איתך ועם בעלך, שיחיה. הגב לתגובה זו              ללא             אלמונית,    02/06/05 22:06 מבחיל הגב לתגובה זו 70.  רוצה להתחתן איתך מקסימה את  ל"ת      אלמוני,    31/05/05 15:07 הגב לתגובה זו          לאלמוני         נועה,    02/06/05 22:08 צא מאלמוניותך בפניה וצור קשר. בהצלחה הגב לתגובה זו              נועה את יוחר מכשפה רעה ממני  ל"ת              האלמוית,    08/06/05 23:45 הגב לתגובה זו                  לאלמונית                 נועה,    12/06/05 18:53 למה מכשפה? התכוונתי ברצינות. לא כל מי שמגיב כאן כוונותיו מרושעות, אם כי הרוב כאלה. הגב לתגובה זו                      נועה את תוצר של רוע,ואל תפני א  ל"ת                      האלמונית,    14/06/05 00:47 הגב לתגובה זו 69.  לעינת המוסרניקית     אילה,  שילה,    31/05/05 14:35 יש לי שתי חברות ''הכי טובות'', אני מחלקת אותן לפי החברה הכי טובה מהשבט, והחברה הכי טובה מהשירות לאומי. זו מהש''ל התחתנה שנה וחצי לפני. הודעתי לה שאני נותנת לה חצי שנה לבנות את הקשר עם בעלה ואח''כ אני ''חוזרת לשטח''. היא התקשרה אחרי חודש וחצי ואמרה לי שאני כבר יכולה לחזור לשטח. אין ספק - שאני השקעתי יותר בקשר. אני התקשרתי יותר, כשהיא היתה בהריון ולא הרגישה טוב נסעתי איתה מהאוניברסיטה לחור הנידח שבו היא גרה, כדי שהיא לא תיסע לבד, למרות שיום למחרת היה לי שיעור ב-8 בבוקר. השקעתי וזה משתלם לי, כי אנחנו חברות טובות עד היום, מסוג אלה שמסוגלות ביום שישי להודיע אחת לשניה ''אני נוחתת עליך שבת עם כל החמולה''. זו מהשבט התחתנה 5 שנים אחרי. במהלך כל תקופת האירוסין והחתונה הקפדתי להתקשר אליה באותה תדירות של קודם, כי ידעתי שלה פחות נעים, וסיכמנו שאחרי החתונה, ברגע שבו אני ארגיש שאפשר, אתקשר אליה. זה לקח לי חודש, אבל הכל היה בסדר כי כל הקלפים היו על השולחן. אני גרה בשילה והיא בחיפה, כך שאנחנו לא יוצאות להליכות יחד, אבל בזק הורידו מאוד את מחירי השיחות הבינעירוניות... אז אני מכינה לעצמי ערמה של כביסה לפחות פעם בשבוע, כשבעלי חוזר מאוחר מהעבודה, ואנחנו מדברות בכיף את השעה וחצי... וגם עכשיו, כשהיא התחתנה, הקשר נשאר, כי זה מה שהתרגלנו. בהצלחה! אילה הנמסרניקית. הגב לתגובה זו          כל הכבוד         מירית,    31/05/05 22:15 הלוואי עלי כזו הבנה והתייחסות עם חברותיי לאחר נטישתם אותי. הגב לתגובה זו          מכבסת את הכביסה המלוכלכת  ל"ת          בחוץ,  !?,    31/05/05 16:16 הגב לתגובה זו 68.  מכתב למחותנת     נשוי עשור,  באושר,    31/05/05 13:18 קחי את הבת שלך! הגב לתגובה זו 67.  מכתב לחברים הנשואים     מזה שעוד,  לא התחתן,    31/05/05 01:19 זה לא כל כך משנה מי אשם ('אשמה' מינוח רווח אצל דוסים גם ללא צורך) או מי אחראי לניתוק הקשר. העובדה היא שהוא נותק לפני זמן רב. אם נעשה חשבון אתם התרכזתם בכלל ישראל (משפחה, תורה ויישוב הארץ) ואני התרכזתי בעצמי (בחורות וכסף). אני לא מצטער על אבדן הקשר - כי אין בינינו קשר. גם על על חברות שאבדה, אני לא מצטער - כי רכשתי חברויות אחרות. זה טיבעי וכך דרכו של עולם: סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר. איני רואה את נישואיכם כסיבה לנתק בינינו, אולי זהו סעיף במערכת רחבה יותר. אתם נשארתם על הגבעות, גידלתם זקנים ותלמודכם בידכם, ואני בחרתי בעולם ערכים שונה (השכלה, תרבות, הומניזם). לא תוכלו להבין את עולמו של הרווק כי מעולם לא הייתם שם, השאלה היא האם אתם עושים את המאמץ? ולפני שאתם מתנחלים בלבבות שיינקין, נסו להרים טלפון לקטמון... הגב לתגובה זו          תהום פעורה בין הרווקים לנשואים         אחת,  שעוד לא,    31/05/05 09:42 ולא רק בהקשר של ילדים וזוגיות אלא בהשקפת עולם, אורחות חיים, בעצם זו הווייה שונה. נוכל למצוא נושאי שיחה משותפים, אבל יש חוויות בשני צידי המתרס שרק ניסיון החיים מאפשר להבינם על בוריים, וד''ל... הגב לתגובה זו              לשני הרווקים עם האידיאולוגיה..             נשוי עשור באושר,    31/05/05 10:18 נכון: נשואים לא קוראים, לא משכילים, לא הולכים לסרט טוב, לא מטיילים, לא מדברים על משהו מלבד טיטולים ומעונות, ועסוקים רק בהשרצה (עניין מהנה מאוד, אגב). ''הומניזם''? אולי כדאי שתבדקו את הפירוש במילון למונח זה. אתם יודעים במה אנחנו לא עסוקים כל הזמן? בזיוני המוח הללו, שנועדו להצדיק לכם את הסרט שבו אתם חיים. grow up כבר. הגב לתגובה זו                  השפעתה של הסדרה friends                 דון קישוט,  ק''ש,    01/06/05 06:39 האנשים האלו מדמיינים שהביצה שלהם דומה לזו של הסדרה הנ''ל. הגב לתגובה זו                  אתה צריך משהו מהצד דחוף                 מוישה,    31/05/05 18:12 נראה לי שאתה משתגע לגמרי. הגב לתגובה זו                  ועוד דבר                 מיכל,  פ''ת,    31/05/05 11:37 עיון בתגובות שלך מעלה בראשי את ההשערה שאתה עסוק בלהצדיק את זוגיותך, בבחינת על ראש הגנב בוער הכובעון... הגב לתגובה זו                  אז למה אתה עסוק בזה כלפינו?                 מיכל,  פ''ת,    31/05/05 11:35 אם אתה כל כך מאושר? למה אתה כל הזמן מגיב כאן לאחרים? תתעסק בטיפוח זוגיותך המאושרת, ואל ת...ן לנו את המוח! שפר מזלך ומזל אשתך שתחיה, עזוב אותנו באמש'ך. יש רווקים ויש רווקים בדיוק כמו שיש נשואים משני הסוגים. אפח'ד לא ניסה להצדיק שום דבר. והבנת הנקרא שלך לקויה. לפני שאתה שולח אותנו להבין ''הומניזם'' מהו כדאי שתבדוק ערכים כמו ''חמלה''. בתקווה שתצלחו באהבה רבה את העשור הבא עליכם לטובה! אשמח לתת לך כמה טיפים לזוגיות מאושרת... הגב לתגובה זו                      2 נקודות למיכל מפ''ת                     ערן, ירושלים,    31/05/05 14:12 בדיוק. הנשוי האלק מאושר עושה אידאולוגיות ממה שלא צריך. אין לנו שום דבר נגד נישואים, רד מהגב שלנו וטפס על הגב של אשתך. בסה''כ מזכירים לכם לשמור על קשר. תרגיע. תשחרר תכיווץ ותעשה מקלחת במים קרים. הגב לתגובה זו                  עבר עשור?  ל"ת                  הגיע הזמן,  לבגוד,    31/05/05 11:27 הגב לתגובה זו 66.  אני אוהב אותך בשביל כולם  ל"ת      אביאל,    30/05/05 22:29 הגב לתגובה זו 65.  זה קורה גם אצלכם???     kip,  חיפה,    30/05/05 22:14 הגעתי לכאן במקרה, מודה ומתוודה כי אני חילוני, לא מתפלל מנחה בשחרית אני עדיין ישן. מטייל בשבתות כי יום העצמאות מלא בכם. אבל מוזר לי מאוד לשמוע שזה קורה גם אצלכם. גם חברי רובם נשואים ועסוקים הם בעיקר עם עצמם ועם הילדים. שבת אחרי שבת הם מבריזים מטיולים כי, לדעתם, עדיף ארוחה אצל ההורים. אז כן גם אני מחפש אלטרנטיבות, אומנם לא בנאות קדומים או באפרת אבל ארצנו רחבה ויש בה עוד מקומות לאהבה. אבל מנסיוני הקט למדתי שאצלכם, הדוסים, אומנם המשפחתיות היא ראשונה אבל החברות היא בנשמה. תמיד אתם בחבורות, מבלים, שרים, דואגים לשידוכים. תמיד קינאתי באחווה של ישיבה, באוירה של אולפנא. אבל, כנראה אנחנו דומים, בראו אותנו שווים ואדם לאדם זאב, גם אם הוא עדיין חבר אוהב. הגב לתגובה זו          קיפר, יא חילוני הולל! מה נהיה?  ל"ת          החברים של ניני,    01/06/05 13:21 הגב לתגובה זו 64.  סיפור אישי     הדר,  קראוון 32,    30/05/05 22:00 עצוב לי ועצוב לי, החברה הכי טובה שלי נטשה אותי כשהתחתנתי, תוך החלטה מודעת ומוסברת, (בטלפון, אגב, ממש הרגשתי כאילו ''נזרקתי'' על יד בחור חסר לב ) אין יום שעובר שלא כואב לי עלינו... וזה לא משנה כמה אני אוהבת את בעלי ואת היחסים המדהימים שלנו, יעל, בלעדייך זה לא אותו דבר... הגב לתגובה זו 63.  יד הרב נסים     חובב קוק,    30/05/05 21:10 אחלה בית כנסת! הגיע הזמן לעבור לשם. הגב לתגובה זו 62.  עינת, שימי קצוץ על כל הקנאים     אודי,    30/05/05 20:46 שימשיכו להתייסר. וקחי את זה כמחמאה: אם את גורמת להם לכאלה תגובות - סימן שיש במה לקנא. הגב לתגובה זו          אתה מזכיר את ההגיון של         נשוי עשור באושר,    31/05/05 10:13 חולי אנורקסיה: אי אפשר להסביר להם בשום הגיון שבעולם, שהם רזים, חולים, הורגים את עצמם. הם בטוחים שהם יפים, בריאים, ועל המסלול לאושר. אדם נשוי שמקנא, במשהו, בחייהם של רווקים, משמע נישואיו אינם שלמים, או גרוע מזה - הוא מבין שעשה טעות נוראית. טעות כזו עלולה - בין שאר האפשרויות הרבות - לנבוע מצבירת ''ג'וקים'' (כהגדרתו הקולעת של אחד המגיבים כאן) במשך שנים, והבאתם כנדוניה אל חיי הנישואין. ג'וק כזה הוא בדיוק אותה ''קדושה'' שמיוחסת ל''חבר'ה'', כמושג שממשיך להאפיל על חייהם של אנשים מבוגרים, שראוי היה שיפסיקו לייות בעולם שבו קווי האורך הם ''שבטים'' וקווי הרוחב הם ''סניפים'', או ''מחזורי גיוס... כמה טרגי. הגב לתגובה זו              זכותך לחיות בבידוד במנזר ללא             גולני,    31/05/05 23:21 חברים תבין את ערך החברות בטוח שלא היתה לוחם , הפסדתה הגב לתגובה זו                  דווקא הייתי                 נשוי עשור באושR,    01/06/05 11:24 ותבדוק טוב טוב אם לא היית במקרה בפל' מפקדה. לא אנסה אפילו להבין את הקשר בין מה שכתבתי לבין תגובתך. הגב לתגובה זו              ???????????????             אודי,    31/05/05 15:28 מי דיבר על מה שאתה מדבר? גיבובי השטויות שאתה שופך כאן במגילות ללא קשר בין הנאמר לתגובה מעלים חשד כבד לשעמום מסוכן, מחלת נפש ותסכולים עמוקים. הגב לתגובה זו                  המלצה קח את הכדור וחזור הביחה  ל"ת                  המגשר הלאומי,    14/06/05 00:50 הגב לתגובה זו 61.  הערה לעינת...     יוני,    30/05/05 17:46 תמיד מפתיע אותי מחדש שיש כאלה שלא מבינים שהמשפחה ניצבת בראש המדרג. אני ואשתי שומרים על קשרים הדוקים עם חברים (אוקיי... אשתי הרבה יותר ממני), אך כשיש התנגשות אינטרסים, לא צריך לחשוב פעמיים, כי ברור לגמרי ש- family comes first. גם את תביני את זה בהמשך, עינת. תביני למה חברייך ממאנים להפקיר את זאטוטם ביום העצמאות אצל ההורים, אלא - שומו שמיים - מעדיפים טיול ועל-האש עם הזאטוט וההורים גם יחד. (שלא לדבר על מקרים בו נותר רק הורה אחד בחיים, והוא נדון להעביר את היום בבדידות אם יפנו לו עורף לטובת ''החבר'ה''...). בקיצור -כשתתבגרי ותעברי דברים תביני אולי את הערך העליון של המשפחה... בינתיים תיהני מעולם ''החבר'ה''. הגב לתגובה זו          קבל ח-ח על הפגיעה בול.  ל"ת          נשוי עשור באושר,    31/05/05 10:09 הגב לתגובה זו          ליוני, תודה אבל         עינת,    30/05/05 19:20 כבת למשפחה ''צפופה'' ומלוכדת היטב, אני מבינה לגמרי ואפילו נשענת על החום והמסירות המשפחתיים סדרי העדיפויות ברורים, רק שאני מתגעגעת קצת לחברות הנשואות שלי, והן אלי. זה הכל הגב לתגובה זו              עינת כל הכבוד             עדי,    07/06/05 20:40 אמנם אני לא ממש מסכימה עם האמירה שלך שעכשיו רב הנטל נופל על החברה הנשואה. ברור שאת יודעת מהי חשיבותה של משפחה, זה הרי נושב כמעט מכל מה שאת כותבת. הגב לתגובה זו 60.  לכבוד החתונה     אסתר קולט,  עכו,    30/05/05 14:07 מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הגב לתגובה זו 59.  יד הרב ניסים     איש מהצפון,    30/05/05 08:20 בית הכנסת יד הרב ניסים ממוקם מול בית הנשיא זהו בית כנסת מיוחד והוא הוקם לזכרו של הרב ניסים שהיה הרב הראשי הספרדי של מדינת ישראל התפילה שם מתבצעת על פי נוסח של יהודי עיראק ולעיתים מתפלל שם פייטן בעל קול מקסים הגב לתגובה זו          מה הקשר?  ל"ת          האישה,  מהדרום,    30/05/05 10:29 הגב לתגובה זו 58.  תפקידים בתפילה?     איש מהצפון,    30/05/05 08:14 באיזה סרט אתם חיים??לא מחלקים לרווקים את התפקידים העיקריים בתפילה???איזה שטויות . אבל אני מבין את הטענה הזאת כי טבע האדם בנוי לכך שהוא יתפס על שטויות ועל סטיגמות והכללות עיין ערך תנועת ש''ס שבמסווה של אפלייה לכאורה גרפה קולות רבים הגב לתגובה זו 57.  ג'וקים     איש מהצפון,    30/05/05 08:11 אני רוצה לשאול שאלה אחת -למה ככל שבן אדם מתחתן מאוחר כך ראשו מתמלא בג'וקים???? שמתי לב שכל פעם שיצאתי עם בחורות מבוגרות גיליתי שיש להם השקפת עולם מוזרה לחלוטין .מדוע??? תתחתנו כבר ואל תחפשו את האביר על הסוס הלבן. על החתום :''טב למיתב תן דו מלמיתב ארמלו'' הגב לתגובה זו          כל מילה בסלע!  ל"ת          צחי,  י-ם,    30/05/05 11:27 הגב לתגובה זו 56.  המשך 2     נשוי עשור באושר,    30/05/05 00:55 לסיכום: לא יעזור לכם: החיים האמיתיים, השלמים, אינם ב''ביצות'' למיניהן, עם המציאות הווירטואלית שלהן, אלא עם בן הזוג והבועה שמקימים יחד. מתי תבינו? הנושאים שנראים לכם חשובים היום, מאבדים את חשיבותם כשחיים את החיים האמיתיים. נושאים אחרים לגמרי תופסים את מקומם. ואז, באופן טבעי, חברים רווקים מהסוג המנדנד והמקנא, שלא מוכן לפרגן לחיים האמיתיים הללו, ורק רואה בהם ויתור על חיים מלאים ועשירים שכביכול הוא חי - פשוט נמאסים בשלב מסויים. אם הם הופכים להיות, חוץ מחברים, גם ''דודים'' לילדים - אז יופי. אבל אם הם מגיבים בחמיצות, והתנשאות (''ממתי אין לכם כוח לסרט ב-22:30? פעם תמיד היה לכם כוח''...), שמלווה בדרך כלל בהשמעת סיסמאות מהסוג שגם הכותבת וגם רבים מן המגיבים (הרווקים בעיקר) כותבים כאן - העניין בהם, בחמיצותם, ובקנאתם הולך ונמוג, והזוג הנשוי (רק אם הוא נשוי באושר של סיפוק נפשי הדדי) פשוט מנתק את הקשר, ולא ממש מרגיש חסרון או אשמה, ולו משום שעולמו מלא כל כך בדברים אחרים, שגורמים לו אושר רב כל-כך (ילדים, משפחה, בית וכו'). לילה טוב. הגב לתגובה זו          לנשוי המאושר         מיכל,    30/05/05 16:44 אני חושבת שאתה כותב נכון ובכל זאת מצליח לפספס נקודה חשובה: אף אחד לא בוחר ברווקות כי זה כיף. אולי לא מתאמצים מספיק להתחתן (ואולי לא מבינים שגיל החבר'ה צריך לחלוף מן העולם מתי שהוא - כמו שהעירו כאן בצדק). אבל נדמה לי שרוב הרווקים יודו שעדיף שתהיה כתף להישען עליה ולחי של תינוק להסניף. אין בדידות מאושרת. כל התיאוריות אינן אלא סוג של התגוננות מאתנו, החברה הדתית הלוחצת (מאוד לוחצת, למעשה) שבה הנורמה של הקמת משפחה כל כך מחייבת. האם כדאי לשנות את הנורמה הזו? - לדעתי לא, אבל לקבל שנישואים בגיל 29 ומעלה הם לגיטימיים - רצוי גם רצוי לקבל. אין כאן אשמים ועינת היטיבה לתאר זאת. אחרי עשר שנות נישואים אני לעתים רחוקות מתגעגעת לפגישות הרווקיות בבתי הקפה ולרביצה של יום שישי על הספה בסלון. לא הייתי חוזרת לשם אבל אני מקבלת שישנם כמה יתרונות (שוליים אמנם) בחיי הרווקות. וגם אם לא, ראוי לקבל את הרווקים ולהבין אותם. לעתים הם חשים שיש בכך התנשאות - לו יהי. עדיפה התנשאות של הזדהות על פני ה''בקרוב אצלך'' המעצבן. הגב לתגובה זו              למיכל הנבונה             עינת,    30/05/05 21:03 תודה על תגובה עניינית ומעניינת הגב לתגובה זו                  תודה עינת                 מיכל,    31/05/05 09:16 ושיהיו רק ימים טובים... הגב לתגובה זו          למה יש לי הרגשה שאת         נועה,    30/05/05 09:05 כל התחושות הללו שהיטבת לתאר אתה חש בעוצמה חזקה במיוחד?? אל תדאג צור לעצמך אינטימיות עם רעייתך צא איתה לטיולים ואני מבטיה שבסוף תהיה נשוי באושר אבל על אמת הגב לתגובה זו              אני מאחל לכולם לזכות             נשוי עשור באושר,    31/05/05 10:07 בחיים המאושרים שיצרנו, אשתי ואני, מהרגע הראשון שהכרנו. אולי זה ''באשערט'', ואולי זה בידי אדם. אבל כדי להבין מתוך דברי, באיזה ''הפוך על הפוך'' מעוות, כאילו בעצם אני מייחל למשהו ש''חבר'ה'' יכולים לספק לאדם, ושכאילו איננו קיים בחייי הנישואין בכלל, או בשלנו בפרט - באמת צריך להיות מצוייד במוח מקורי. תבדקי אם לא שתלו לך סוס טרויאני בהארד-דיסק שבו אמור להימצא ההגיון, ושבו מותקנת התוכנה ''הבנת הנקרא''. הגב לתגובה זו                  תשקיע בנשואים שלך ולא בתגובות  ל"ת                  גולני,    01/06/05 18:05 הגב לתגובה זו              לנועה             לאה,    30/05/05 15:44 לא משנה מה הוא מרגיש, הנתוח שלו מדוייק. הגב לתגובה זו 55.  המשך 1     נשוי עשור באושר,    30/05/05 00:46 ג. למה זה קורה לכם? הנה תיאוריה אפשרית: במשך שנים אחדות, ב''ביצה'' זו או אחרת, מתגבשות אצלכם כל התפיסות המעוותות ביותר (דוגמת אלו המבצבצות ממאמרה של הכותבת) על סתירה, או מתח, שקיימים כביכול בין הגשמתכם האישית בכל התחומים, לבין נישואין והקמת משפחה. ממילא, העניי נדחה. ממילא, מפתחים נוגדנים, עד כדי מיאוס, כלפי הנשואים האלו ש''כל מה שיש להם לדבר עליו זה טיטולים'', ומקדשים את ה''חבר'ה'', כמוסד אלטרנטיבי שנועד למלא את החלל הענק שצומח בקרבכם. ואז, כשכבר נמצא בן הזוג הנכון, מתברר שהוא התקבל אצלכם למשרה חלקית בלבד: הוא נועד להיות ''בן זוג'', ''מאהב'', ''בעל'' וכיו''ב (כמובן - הדברים נכתבו בלשון זכר אך מכוונים לשני צדי המשוואה), אבל לא ''חבר''. חברים - זו מחלקה אחרת. אז ''הבעל'' הולך לישון כשמגיעה חברה (כמו שסיפרה אחת המגיבות), כי הוא לא רלוונטי לחברויות הללו, העמוקות והאמיתיות, ו''יש דברים שאי אפשר לדבר עליהם בנוכחות הבעל'' (כמו שציינה אחרת). ד. התוצאה: נשואים על תנאי, ללא תחושת הגשמה מלאה ושלמה, ורווקים אכולי קנאה, לא רק על זה שהם טרם זכו, אלא על כך שהחברה או החבר הטוב, כבר איננו זמין בחצות לילה, כי יש לו דברים אחרים בראש, כמו לישון עם אשתו בביתם. הרהורי סיכום - בהמשך. הגב לתגובה זו          רחם על עצמך תשקיע במשפחתך  ל"ת          אודי,    01/06/05 18:07 הגב לתגובה זו 54.  לכל הילדים המתוסכלים כאן     נשוי עשור באושר,    30/05/05 00:38 א. נפתח בדברי הרגעה: עוד מעט זה יעבור לרובכם: אתם תתחתנו, וגם המעגל החברתי שלכם יהיה נשוי, וילדים ועולמם (העשיר והמרתק) יעסיקו אתכם ויעניינו אתכם מאוד, וכל זה לא יפריע אלא להיפך - יעשיר אתכם כבני אדם, כחברים וכבני זוג. ב. לאומללים שבכם, הרווקים עדיין והנשואים כבר, המניחים כי ''אין כמו חבר/ה טוב/ה'', וכי בן הזוג איננו ממלא את הצורך הנפשי שחבר טוב ממלא - דעו כי אוממלים אתם וכי לא זכיתם, בעוונותיכם לקשור את גורלכם עם האדם הנכון, או - לחלופין - אתם שייכים לזן מסויים ואומלל במיוחד של בני אדם שכל מהותם ניתנת להגדרה באמצעות המושג ''חבר'ה''. כלומר - יצאתם עם ההיא אחרי שמישהו מ''החבר'ה'' יצא איתה ו''העביר'' אותה אליכם; היה חשוב לכם מאוד מה יאמרו ה''חבר'ה'' עליה - האם היא יפה ושנונה מספיק לדעת החבר'ה, והאם היא עוברת את מבחן החבר'ה? הסובלים מתסמונת זו אינם - בניגוד לדעה הרווחת - דווקא ילדים בגיל ה-20, אלא עלולים להמשיך וללקות בתסמונת עמוק עמוק אל תוך שנות ה-30 ואף מעבר לכך. אלו אנשים שלא מסוגלים לצאת לבלות עם בן הזוג לבד, בלי חבר'ה. הם נוסעים לטייל רק עם חבר'ה, ולא מסוגלים להעביר שבת זוגית, או משפחתית, בלי קצת חבר'ה. בקיצור, בן הזוג - לא רק שאיננו החבר הטוב ביותר, הנפש התאומה, והאדם הקרוב ביותר (נפשית), אלא גם האדם שהכי מפחדים ''להיתקע'' איתו לבד למשך זמן רב מידי, בלי נושאים לשיחה. ג. למה זה קורה לכם? על כך בהמשך. הגב לתגובה זו 53.  קצת צניעות לכשרון הכתיבה     אבי,  צפון,    30/05/05 00:03 עינת, ניחנת בכשרון כתיבה מעולה. למה את צרכה את השטיקים הפופוליסטים ,נלוויתי לשרה.... , תואר שני.... ,מיטב חברי הם....... הטובים והיפים..., נא כתבי ולו פעם אחת מבלי שדמותך או דמות חבריך יבצבצו בין המילים . הגב לתגובה זו          צודק         לולי,    30/05/05 05:23 כמה שאתה צודק... אמרת בפשטות את שהרבה מהחברה חושבים הגב לתגובה זו              דבר קטן להתכבד בו             הערת שוליים,    30/05/05 15:23 הוא חברתה של לימור לבנת הגב לתגובה זו                  נכון. לכן זה ממחיש את האילוץ                 עינת,    30/05/05 19:17 שבגללו התבצעה ההברזה. אזכור השרה לא דבר להתכבד בו, אלא ניסיון להמחיש שציוני הדרך של הרווקים, לעולם לא משמעותיים כמו של הנשואים. ולכן, נוצר מצב לא שיויוני מבחינת ההשקעה בחברות הגב לתגובה זו                      ספרי לסבתא  ל"ת                      הסבתא של אפרים,  מרכז,    01/06/05 02:26 הגב לתגובה זו 52.  אחריות הקשר לא רק על הנשואים     ירדנה,    29/05/05 21:15 זה די נמאס וממצה שהרווקים מפילים את אחריות הקשר על הנשואים. נכון, התחתנו, ללא נקיפות מצפון. אך כל בת יודעת שקשר עם הבעל זה לא כמו קשר עם החברה, וגם נשואה צריכה את החברה הטובה. אולי בתחילת הנישואין יש ירידה בכמות הטלפונים אך אחרי כמה חודשים, מקסימום, המצב מתאזן. אז תפסיקו להאשים, הרי רק אתמול היינו במקום שלכם ולא שכחנו... הגב לתגובה זו          ''כל בת יודעת''?!         נשוי עשור באושר,    30/05/05 00:57 אומללה. למה התחתנת איתו, אם הוא לא החבר הכי טוב שלך בעולם? איזה מודל היה לך בבית הורייך? כזה? מסכנים שניכם. הגב לתגובה זו              אומלל תקדיש זמן למשפחתך  ל"ת              ירון,    01/06/05 18:10 הגב לתגובה זו          לא מדברים על אחריות         חני,    29/05/05 22:37 אולי לא שכחתן אך אתן לא מוכיחות את זה. מה גם שעברו יותר מכמה חודשים והמצב דועך יש נסיונות החייאה אך לשווא (ואני מדברת על יותר משתיים וחצי חברות טובות מאוד..) הגב לתגובה זו 51.  לאן נעלם מאיר פ''ת?  ל"ת      גולי,  ירושלים,    29/05/05 18:50 הגב לתגובה זו 50.  רק חסר משהו קטן     יולי,  ירושלים,    29/05/05 15:53 תודה עינת. הזדהיתי מאוד עם מה שכתבת. גם אני איבדתי חברות רבות רבות שהתחתנו והתנדפו... רק דבר אחד שכחת - שאחרי כמה חודשים/שנים (תלוי במדוברת וביחסיה עם בעלה שיחי') הן נזכרות שהן בעצם צריכות חברות, ובעל הוא לא תמיד פתרון לשיחנושים למיניהם... מה גם שצריכים גם קצת לדבר עליו לא??? ואז הן נזכרות בך....כשהן צריכות.... ולא טורחות אפילו להכיר לך את החברים של הבעל... שאולי גם את תתחתני פעם.... ואז זה אפילו יותר כואב.. הגב לתגובה זו          עצוב לקרוא         חני,    29/05/05 22:40 אבל לפעמים אין ברירה אלא להתגבר למרות הקושי. ואני מדבר מתוך נסיון.. הגב לתגובה זו 49.  לעינת     קוראת נעלבת,  מרכז,    29/05/05 11:54 מספיק כבר עם התגובות הפאתטיות האלה לעצמך. את לא מבינה שאף אחד לא קונה את התגובות האובר מפרגנות האלה, שתמיד יש בהם איזו דמעה או סף בכי? מי שמנפנפת בליוויה של שרת החינוך, כאילו זה עושה על מישהו רושם, צריכה לפחות להבין את הטוקבקים שנכתבים נגדה ולא להגיב עליהם בילדותיות כל כך שקופה. הגב לתגובה זו          עכשו אני נעלבת:         לקוראת הנעלבת,    29/05/05 13:05 לא יכולתי להתאפק כי את עושה רושם אינטיליגנטי משהו: 1. האם כל כך קשה לך להניח שאנשים באמת הזדהו עם הכתוב, מהכרות עם החומר? 2.האם אינך חושבת שלו הייתי כותבת תגובות מפרגנות לעצמי הייתי לפחות נזהרות שלא יהיה בהן אובר דמעות ובכי? מה גם שממש לא התכוונתי לכתוב קינה לרווקות אלא להתריע על התמסמסות חברויות. 3. אל דאגה, תגובות שליליות נכנסות גם. שלך למשל. 3. כל התגובות הקשות נכנסו. למשל שלך. הגב לתגובה זו              ובגלל זה הבאת משפחה שתגיב?             קוראת,  שסתם חושבת,    30/05/05 02:11 מה אורלי עושה פה?וצביה ואפרת ל.שמלקקות לך את התחת.מאמר מצוין.פשוט מהמם.גם אני מרגישה כך. כמובן שכשהן יכתבו בפעמם הבאה את ההגיג הטיפשי התורן,אל תשכחי לכתוב שממש התרשמת מהכתיבה המהוקצעת והכישרון הטמון בהן.יאללה שלשתיכין,לכו לעבוד. הגב לתגובה זו                  לאורלי וצביה אסור להיות פה? ולך?  ל"ת                  את טיפשה וקנאית,    13/02/06 20:29 הגב לתגובה זו                  כשרונות בזכות ועבודה קשה מאוד  ל"ת                  יוליה,    09/06/05 21:14 הגב לתגובה זו                  מה את יותר חוצפנית או טפשה?                 ירון, פ''ת,    30/05/05 22:27 תגידי לך מותר לכתוב תגובה מסריחה, ללכלך בנשימה אחת על עינת, אורלי צביה ואפרת אבל את לא מוכנה לסבול תגובות טובות?? את שולחת אנשים לעבוד ואני שולח אותך לטיפול בחומצה להסרת המרירות והרשעות. הלוואי שתינמקי כטוקביקיסטית מול המחשב כל החיים הגב לתגובה זו                      אמן חלק מהמנין  ל"ת                      איתמר,    01/06/05 18:12 הגב לתגובה זו                  כי המאמר מצויין. ומהמם.                 את קנאית,    30/05/05 12:04 למה קנאה הזאת? קשה לפרגן? הגב לתגובה זו              לעינת, הערה חשובה             קוראת,  נאמנה,    30/05/05 00:43 יכולת לציין שנעדרת בגלל עבודתך, לא היית חייבת לציין את מקום עבודתך. צינזור תגובה זו תהווה הוכחה לצידקת הנכתב בה ולחוסר הסובלנות של העורך ותעורר מחשבה עגומה ביחס לחופש הביטוי ולחופש הביקורת. הגב לתגובה זו                  צייון העובדות החשו מחזק הטענות                 אילוצי המערכת,    01/06/05 18:21 לאי יכולת הגעה הגב לתגובה זו 48.  את כותבת מקסים, יקירתי.     אסופית,  החווה הירוקה,    29/05/05 11:12 על כל נושא שלא יהיה. קבלי ח' ח'. הגב לתגובה זו 47.  וואו!מרגש     שמרית,  קריות,    29/05/05 10:59 עינת, אחת הכתבות!!! אני עוד לא ממש שם, יש לי עוד קצת זמן אבל אפילו אצלינו מדברים על זה. כמעט 10 חברות שלי התחתנו או עומדות להתחתן בחצי שנה הקרובה, כן, צעירות, אני יודעת, גם אני חושבת ככה, אבל הן באו ואמרו לנו, לפחות חלקן, שאם הן לא שמות לב אלינו או מתרחקות, שננער אותן. באמת כתבה מרגשת. אני על סף דמעות. כל הכבוד. אוהבת אותך!!!!!!!!!!!!!!!!! הגב לתגובה זו 46.  די כבר עם הדביקות הדוחה     יוסי,    29/05/05 09:41 נמאס כבר מהכתבים ב- NRG יהדות שמתכתבים עם החברים באתר! אין לכם אי-מייל, סקייפ, מסנג'ר, טלפון? תרדו כבר מאיתנו. ולך, הרווקה, עדכון: גם לנו, הנשואים, יש תואר שני, קריירה, עבודה. הגב לתגובה זו          יוסי העיקר אין לך בגרות למש  ל"ת          ביבי,    29/05/05 18:52 הגב לתגובה זו 45.  הגיע הזמן שתעשי קרירה אמיתית  ל"ת      בשעה טובה,  ובמזל טוב,    29/05/05 08:33 הגב לתגובה זו 44.  יש לי אתגר בשבילך:     רווק מבוקש,    29/05/05 01:33 חשבת פעם שאולי את משקיעה בחברים שלך יותר מאשר בבני הזוג שלך? כי אני, אישית חושב שזאת הסיבה שהיא מתחתנת ואת כותבת מכתבים ואת יודעת שאני צודק. הגב לתגובה זו          לרווק המבוקש         יובל,  שערי תקוה,    02/06/05 04:35 לפי המרירות נראה שאתה יותר רווק מבקש ממבוקש הגב לתגובה זו          ''מ-ט-ר-ה''!!         נשוי עשור באושר,    30/05/05 01:00 וליתר פירוט, עיין בתגובותי המלומדות. הגב לתגובה זו              מלומדות ?הצחקת אותנו יהללך ז  ל"ת              מלומדת,    01/06/05 18:25 הגב לתגובה זו          וואלה, צודק. לא יודעת מי אתה,         זוהר,  קריות,    29/05/05 21:51 אבל כמי שמכירה את עינת וגם אוהבת אותה, מסכימה איתך במאה אחוז!!! הגב לתגובה זו              למה לרדת לפסים אישיים?             לא מכירה,    30/05/05 00:47 לא יכולת להתאפק? אני לא מכירה את עינת, אבל לי נמאס לראות אנשים שלא יודעים לפרגן וישר יורדים לקטע אישי הגב לתגובה זו                  צ ו דקת כמה צודקת                 הרבנית,    01/06/05 18:29 עדין לא נפתרו מיצר לב האדם רע מנעורב כואב הגב לתגובה זו              אמת,אתמול ערכה בביתה7 ברכות             חברות,    29/05/05 23:23 משקיעה בכולנו, הגב לתגובה זו 43.  לפחות החברה הזמינה אותך לברית,     עידית,    28/05/05 23:19 ה''חברה'' שלי נתנה איזה הסבר דחוק למנה היא לא הזמינה הגב לתגובה זו 42.  אין מילים!!!     אב התאומים,  נתניה,    28/05/05 23:15 עינת! כתבה מעולה ונוגעת ללב!!! גם השיר שכתבת לכבוד החתונה היה מעולה (כהרגלך בקודש) , עד שכל כך נכנסתי לתוך השיר . . . (את ההמשך את כבר יודעת . . . .) נצטרך כולנו לעמול קשות ביום מן הימים (אני מקווה שזה יהיה בקרוב) כדי להשיב לך כגמולך בשיר של החבר'ה ובשמחה ששמחת עם כולנו ועל שנים של חברות כנה אמיתית ואוהבת . . . תמשיכי להיות אוהבת ונאהבת . . . הגב לתגובה זו          דרך אגב...         אותו אחד,  נתניה,    28/05/05 23:30 קבלי ח.ח על ארגון השבע ברכות!!! מצטער שלא הגענו... הגב לתגובה זו              מי אתה             מיכל,    14/06/05 13:22 מי אתה? אודי או נדב? הגב לתגובה זו 41.  חידשת לי הרבה  ל"ת      משה,  תודה,    28/05/05 23:14 הגב לתגובה זו 40.  עינת את נראת מדליקה וכתבה 10     מישהוא,    28/05/05 14:58 למה הדוסים שאמורים לאהוב ןפרגן כאלה עוקצניים וקנאים. כלפי חוץ הם מתנהגים, לעילא, אבל פה קצת חושפים את המהות האמיתית. הגב לתגובה זו          למישהוא         דוסית,    12/06/05 18:58 אינך מכיר דוסים.. הגב לתגובה זו          לא ראית אותה רוקדת.. יאממי  ל"ת          לא תדעי לעולם,    28/05/05 22:16 הגב לתגובה זו 39.  לא מיוחד ובכל זאת...     דיויד ברוזה,  ברזוזה,    27/05/05 23:50 כיף לקרוא , כל פעם מחדש, את כל הדברים היפים שהבחורה הזאת כותבת (פה ובמקור ראשון ובטח בעוד מקומות) ועוד על הנושאים הכי בנאליים בגלקסייה. סחתיין עלייך מאדאם ברזילי , יה''ר שתזכי לעלות מעלה מעלה , להגדיל תורה ולהאדירה , ובעיקר לתפוס את מקומה של שהרהרה כאשת התקשורת הבכירה של המגזר. הגב לתגובה זו 38.  פשוט לבכות. מקסים  ל"ת      יפעת להב,  ירושלים,    27/05/05 18:58 הגב לתגובה זו 37.  מזל טוב...     עינת,  מרכז,    27/05/05 16:23 מרוב שאני מזדהה איתך ממש יש לי דמעות בעיניים... הגב לתגובה זו 36.  בברכת בזמנו ואיתו!  ל"ת      הרווק האחרון,  efrat,    27/05/05 16:06 הגב לתגובה זו 35.  עינת את אמיתית ומקסימה!     מזל טוב למתחתנת,    27/05/05 16:05 היה אחלה ועוד מעט נפגשים שוב. בחתונה של ל. ואחר כך -את הגב לתגובה זו 34.  מכתב לחברה מתחתנת     אריה,  חיפה,    27/05/05 15:57 כתבה עם רגש וכשרון הגב לתגובה זו 33.  תשפוכת כעין דוסית     ארן,    27/05/05 14:56 אז ככה: את באמת תמיד לבדך בשעה 24:00 ואפשר לדפוק אצלך סתם ככה? מי אמר שאתה לא יכולה להצטרף אליה - לא שמעת על ''טריסום''? להתלוות ל''שרת החינוך'' הזותי, זאת באמת לא סיבה לא לבוא לברית. אנחנו, שמתחרים עלךיך, מבטיחים לך, לא כמו היאכנאיוןת, בקרוב אצלך. הגב לתגובה זו 32.  שאלה חשובה!!!     תוהה,    27/05/05 14:16 למה רק רווקות מתמרמרות במדורים האלו? האם אין רווקים? האם הם לא ממורמרים? הגב לתגובה זו          זה נכון גם לגבינו אבל...         ברני - רווק דתי,    27/05/05 17:41 אנו פחות עסוקים בלרחם על עצמנו נכון, גם לנו זה קשה וגם אנחנו בוכים בלילה, אבל פחות מתעסקים בזה. הגב לתגובה זו              זה באמת יותר בריא ככה  ל"ת              תוהה פחות,    28/05/05 21:47 הגב לתגובה זו 31.  משהו קטן וטוב     סיה מלו,  רשפון,    27/05/05 13:31 קראנו היום משהו שלא כול יום אנחנו קוראים,וחבל שלא,תמשיכי לרגש אותנו כמו שאת יודעת. הגב לתגובה זו          בבא אנדו פלוש?         קטוסה,    27/05/05 14:18 תרגום: לאבא שלו יש כסף? הגב לתגובה זו 30.  כתוב יפה  ל"ת      הילה,    27/05/05 12:05 הגב לתגובה זו 29.  עינת, היית הכי יפה על הרחבה.     ש.,    27/05/05 11:42 רק תגידי כבר כן למישהו, ותעשי אותנו מאוןשרים הגב לתגובה זו 28.  עינת את מדהימה     מיכל,    27/05/05 11:12 אני לא מק''ש ולא מכירה אותך אבל תמיד נהינת ומתפעלת ממך. יש בך גם שכל וגם חכמת הלב ויכולת כתיבה משובחת. לך ולכל הרווקים - הנשואים אינם עושים לכם בכוונה (אני יודעת שאת מבינה את זה), אלא שבשלב הראשון של הנישואים אין הרבה מקום לאחרים - הזוג עדיין בעננים וגם לא תמיד נעים להיות שם, ולצפות בכל הקוצי-פוצי. תהיי שם בשבילה גם אם הקשר יהיה פחות הדוק - אל דאגה, הוא ישוב ויתחזק עם השנים, אני מבטיחה לך. אם הייתי בחור רווק הייתי מיד מציעה לך לצאת אתי - איפה אתם רווקים? אל תפספסו את עינת. היא נדירה. הגב לתגובה זו          מנסיון - שווה לקרוא         דינה,  שומרון,    27/05/05 14:47 עכשיו האחריות היא על שתיכן!!! חברתי הטובה נישאה בגיל 21 ואני אחריה לפני שנה בגיל 27!! הקשר בוודאי השתנה, אבל נהיה אכותי יותר, כי אם הרבה סבלנות בתקופת החתונה לתת להם את הזמן שלהם, ואם הכנה מוקדמת לבעלה כשנעלב כשהיא עדיין מספרת לי את הסודות שלה, היא אמרה לו בפרוש: ''אותה אני מכירה 10 שנים אותך כולה חצי שנה..'' עדיין יש לנו חוויות רק שלנו!! והנה אני עכשיו התחתנתי ואנחנו משלמיות את הפער שלא הבנתי, אבל סלחתי!! הגב לתגובה זו 27.  כל מילה - זהב     אפרת ל.,  כאן ליד,    27/05/05 10:21 נתי המקסימה שלי, כל כך נכון! אחרי שאת הלילה האחרון (ל''ג בעומר) ביליתי עם חברתי הטובה שבעלה נשאר בתורנות בבית חולים, אני יודעת שרק בודדות יודעות לשמר את גחלת החברות, שמצריכה השקעה כמו כל מערכת יחסים אחרת. אבל אנחנו כאן בשבילך, ממש פה ליד (ונראה לי שגם לאון) הגב לתגובה זו 26.  ק''ש מאז ולתמיד     נעמה-ק''ש,    27/05/05 09:51 עינת הצלחת לרגש את אמות הסיפים של כולנו... אמנם לא הייתי בחתונה אך שמעתי תגובות נלהבות. בטוחה כי בקרוב אצלך יהיה הכי קרוב שאפשר. נעמה( מאיר) כהן הגב לתגובה זו 25.  מקנאה, אבל לא בך... הצחקת אותי     רונית,    27/05/05 04:59 את מקנאה בה וחצי. את אכולה רגשות קנאה. גם אני הייתי רווקה פעם. הגב לתגובה זו          רונית 04:59 תגובתך,מסכן בעלך         תקוה,    28/05/05 21:41 עוד תהיי מה שהיית בגלל רשעותך הגב לתגובה זו              אולי היא גרה בארה''ב?             חנה,    29/05/05 16:47 שם תשע בערב, את יודעת... לא חשבת על זה, הא? מי כאן הרשעית? הגב לתגובה זו          גם קנאית גם רעה...         מרחמת על בעלך,    27/05/05 12:10 כל הכבוד שהתחתנת!!!! התגובה הכי לא אנושית כאן...את אדם קטן שלא יודע להזדהות עם סבלות אחרים ויותר מזה מלגלג עליהם, בייחוד לא מובנת תגובתך לאור טענתך שגם את היית שם...אנשים כמוך כל חייהם יהו אכולי קנאה ולא משנה באיזה מקום הם נמצאים...מגיע לך!!!!!! הגב לתגובה זו          את באמת לא מכירה את ברזוזה         לימור וולפוביץ',    27/05/05 11:49 שתקנא קצת, אולי זה יעשה לה חשק להתחתן כבר. אבל במחשבה שניה אם היא תהפוך חמוצה כמוך אולי עדיף שלא? הגב לתגובה זו 24.  אליענה גולד  ל"ת      מזל טוב,  !!!!!!!!!,    27/05/05 02:57 הגב לתגובה זו 23.  מזל -טוב     דנה ואמיר,  Boston,    27/05/05 02:00 לכלה הטריה מאחלים לך את כל הטוב שבעולם ושולחים נשיקות חמות מבוסטון הקרה הגב לתגובה זו          יורדים, תחזרו כבר לארץ!!  ל"ת          דון קישוט,  ק''ש,    27/05/05 08:55 הגב לתגובה זו              ואז מה?? ......             יובל,  שערי תקוה,    02/06/05 04:28 ..... יצטרכו להיות כאן עם אנשים כמוך??? הגב לתגובה זו              don kishot             nirit,  new york,    30/05/05 04:11 why dont you mind your own business. some people are abroad not because they are yordim but because they were sent for shlichut. im in new yourk for almost 9 years from misrad habitachon savlanut and sovlanut ben adam הגב לתגובה זו              דון קישוט, המטיף בשער, אולי             רוחמה,  ק''ש,    29/05/05 22:10 תזדהה ונדע ,מה אתה עשית בשביל מדינה, חוץ מלשנוא את כל העולם? הגב לתגובה זו                  נלחם בטחנת רוח והפך לאחת..(-:  ל"ת                  יובל,  שערי תקווה,    02/06/05 15:02 הגב לתגובה זו 22.  בחתונה הזו הייתי והיה שמחחח     מיכל,    27/05/05 00:55 עינתוש, ושוב כהרגלך בקודש הינך כותבת קצר, קולע ואיכותי. בתור אחת שנשואה כבר די הרבה (יחסית) הינך צודקת בכל מה שנכתב. ורגעי חסד תמיד יישארו בין הבנות ללא בין זוגם - בניםפשוט לא סובלים ריכולים על דא ועל דא... לגבי החתונה שכתבת - הייתי בה היה מזה שמיח כמו שאומרים אצל הדוסה לך, ומכול הלב מי ייתן וזה רק ידבק. אוהבת, ומעריצה אותך על כל מה שאת עושה בכל התחומים - וכמו שכולם לא יודעים -הינך משקיעה בהרבהתחומים לכל החברה ללא הבדל וללא תמורה בשעות לא שעות וזוהי גדולתך מבטיחה שכולנו נחזיר לך בשמחתך - אי''ה, מיכל נ.ב. נראת פיצוץ בחתונה (חמסה שום מים...) הגב לתגובה זו          כמה ''אודטה'' ניתן ליהיות?  ל"ת          דון קישוט,  ק''ש,    27/05/05 08:56 הגב לתגובה זו              דון קישוט=ברח''ד?????????  ל"ת              קרית,  שמואליניקית,    27/05/05 10:50 הגב לתגובה זו              שימותו הקנאים             מיכל,    27/05/05 09:55 לדון קישוט הקרייתי מה הקשר לאודטה, שמודטה, הבעיה שלך שהינך קנאי=משועמם (בחר את אחת האפשרויות) ולא יודע לפרגן למי שבאמת מגיע - אז בקיצור תרגיע בגדול !!! ימשועמם הגב לתגובה זו 21.  שכחת את השלב הבא     נעם,    26/05/05 22:39 שנתיים אחרי הנישואים (בממוצע) שפתאום הם מגלים שהאישה/הבעל לא נספקים את כל צרכיהם החברתיים, ואז פתאום הם נזכרים להרים טלפונים מדי פעם, אבל לפעמים זה כבר מאוחר מדי. הגב לתגובה זו 20.  הזדהות ברגע אמת     ארץ,  חיפה,    26/05/05 22:21 בדיוק אני יושבת עכשיו בבית, משועממת מול המחשב וניזכרת איך כל שנה נסענו יחד למירון, עשינו צחוקים וכו'.. פתאום הכתבה הזו נחתה עליי. באלי לבכות אבל כבר הדמעות שלי ניגמרו מהנושא הזה. יהיה טוב! אלא מה?! הגב לתגובה זו 19.  תלוי מי החברים...     רווקה וטוב לה,  ר''ג,    26/05/05 22:16 אני אמנם כבר לא דתיה אך מבינה על מה שעינת מדברת. אני כדתלשית מוקפת במלא חברים כמוני רווקים וגם נשואים אך לא כאלו שנכנסים עמוק לשיחות על צימר עם החבר'ה בטבריה וקרחנה מטורפת בבית חלומותיי. אם הייתי נשארת במגזר הדתי-אין ספק שהייתי סובלת התעללות רגשית מחברה שנכנסת לך לנפש ולשחלות (מה את לא רוצה ילד? לא כרתו לי שחלה!) לצערי ראיתי במהלך השנים שהמון חברויות במגזר הן תקפות ברווקות ואחרי שנתפסו לנישואין הבנות בד''כ לא ראו ממטר. חברות לא קשורה לנישואין.יש לי אגב זוג חברים דתי עם ילד שני בדרך שאני באה אליהם לוויקנדים ומבלה איתם הרבה בלי היעכנעיות המזעזעת הזו. בקיצור עינת-חברים מהסוג הנוטש, הם חברים לשעה וגם כאלו שעשו זאת לא בכוונה או במודע. חברות אמיתית תמשיך גם אם המצב האישי שלך ישתנה או לא. בכל מקרה, אני מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את האושר שלך ללא קשר לחתן או חברים ותמשיכי להרגיש ולרגש. הגב לתגובה זו 18.  כל כך אמיתי וכואב...     אחת,  משם,    26/05/05 21:56 גם אני כואבת כמוך על הקשרים שאבדו...ואין מה לעשות, החברים הטובים לא נשארים וזה בעיקר באשמתנו, אין לנו סבלנות אליהם ולסיפורים שלהם ולא בא לנו לשתף אותם...לאט לאט אני מוצאת שחברי הילדות, החברים האמיתיים, אלה שהיו שם תמיד, שמכירים אותי באמת שאהבתי באמת, ונראה לי שגם הם אהבו אותי באמת על הקריזות המגרעות והייתרונות שלי, אכן כבר לא קיימים יותר בשבילי, החברים החדשים שנוצרו לי מכורח המציאות (רווקים כמובן...)לעולם לא יוכלו להשלים את החסך והריק שנותר אחרי שהאמיתיים נעלמו.... הגב לתגובה זו          מזדהה         המתאוששת,    26/05/05 22:18 אוי, כמה שאני מזדהה איתך אבל לא נראה לי שהקשרים אבדו בעיקר באשמתינו, להפך. מזל שהיה אפשר למצוא תחליף אחר, נכון שזה לא אותו דבר אבל גם משהו.. לי אישית לקח הרבה זמן למצוא אותן ותקופה ארוכה ''ברחתי'' ללימודים והייתי בודדה בבית. היום אני מתחילה להתאושש, כואב אבל פחות. פעםהרגשתי שכ''כ באלי להתחתן רק בשביל לא להסתכל עליהן אח''כ. הגב לתגובה זו 17.  לא שאין בי אמפתיה והבנה, להיפך     הפליט,  רחביה,    26/05/05 21:49 עינת, לא באתי להעביר ביקורת אישית עליך או על המאמר שכתבת. הערתי היתה כללית - הענין שאני מלין עליו הוא העיסוק המופרז בבעיות ומצוקות בתחום הרומנטי של סקטור הצעירים הדתיים הרווקים. אמנם מדובר בנושא מענין, אבל נראה לי שאפשר להוריד קצת את המינון. לא כל דבר שקיים בחברה החילונית ראוי לחיקוי, במיוחד לא תרבות ''סלבס'' אידיוטית ורדודה. ולצערי, מסתמן שמדור NRG יהדות ואתרים אחרים יוצרים בדיוק תרבות מעין זו, במקום ליצור משהו שונה ואותנטי. הגב לתגובה זו          אתה מוזמן להציע נושאים לכתיבה         עינת,    27/05/05 12:46 ודרך אגב, היכן ממוקם ''יד ניסים''? הגב לתגובה זו              אחשוב על נושאים             ''הפליט'',  רחביה,    29/05/05 17:15 ''יד הרב ניסים'' - ז'בוטינסקי פינת אחד העם. הגב לתגובה זו                  תיקון טעות בכתובת                 רווקה,    30/05/05 20:56 גם אני מתפללת ב''יד הרב נסים'' ז'בוטינסקי 44 מול מכון ואן ליר הגב לתגובה זו 16.  קיטש שלא מחדש כלום  ל"ת      תפסיקי עם זה,    26/05/05 20:33 הגב לתגובה זו          אני לא בטוח         דוד,    26/05/05 22:53 אבל נדמה לי שאף אחד לא הכריח אותך לקרוא. אם כן הכריחו אותך אז אני מצטער ואפעל ככל יכולתי למען זכויותך. הגב לתגובה זו 15.  6 צודק, נמאס כבר מזה  ל"ת      יוגב,    26/05/05 19:50 הגב לתגובה זו          יוגב מה עם אמפטיה מעט  ל"ת          בתולת הים,    26/05/05 21:29 הגב לתגובה זו              לכי חפשי תחברים שלך  ל"ת              תמנון,    27/05/05 03:17 הגב לתגובה זו 14.  עינתי, כל כך יפה ונכון... :)     צביה,    26/05/05 19:47 היטבת לתאר. גם אני מספידה את חברותי הנשואות, אחת אחת. אוהבת המון. הגב לתגובה זו 13.  להחרים את הנשואים!     תגובה,  נגדית,    26/05/05 19:33 לא לספר להם מה קורה אצלינו - אם הם לא יספרו, הם רק עושים מזה 'מטעמים'. לא לבקר, ולהתנתק מהם. להקים מניינים לרווקים, ולא לעלות אותם לתורה. אירועים לרווקים. מועדון לקוחות לרווקים, הנחות לרווקים. וכיוצא בזה. הגב לתגובה זו          נו, באמת...         נשואה ששומרת על,  קשר עם חברות,    31/05/05 14:56 זה שחברות שלי עדיין לא התחתנו לא מוריד מרמת החברות שלנו. ההבדל היחידי הוא שעם החברות הנשואות אני מדברת על כביסה וטיטולים, ועם הרווקות - על עבודה ודייטים. (ושני הנושאים מעניינים אותי ב-ד-י-ו-ק באותה מידה). מאחת נשואה ששומרת על קשר עם החברות הטובות שלה, בלי קשר למצבן. הגב לתגובה זו          תגובה 13 נובעת מכאב אמיתי שגם  ל"ת          אני מרגישה,    28/05/05 23:14 הגב לתגובה זו 12.  בקרוב אצלך     וינקי,  הוגוורטס,    26/05/05 18:58 בקרוב אצלך! הגב לתגובה זו 11.  חמוד לאללה בקרוב אצל כולנו!  ל"ת      מורלך,    26/05/05 18:46 הגב לתגובה זו 10.  עינת ריגשת אותי עד דמעות     הבסט....,    26/05/05 18:43 גם אני מחתנת את הבסט של הבסטיות...זאת שבנשימה אחת אמרו את שמי ואת שמה זאת שתמיד הייתה שם, שהכול עברנו ועשינו יחד....זאת שכשהידיעה על חתונתה הקרבה נפוצה לכל עבר התגובה הראשונית של השומעים הייתה לברר מה שלומי ואיך הגבתי.... וכן גם אני שמחה מאד בשבילה, על זה שהיא יצאה ברוך ה' ממיץ האשפתות בו חיים הרווקים ועל זה שהיא פוצחת בחיים חדשים, אבל מאידך, אני עצובה מאד על הקשר שיאבד...ועל זה שבחג הבא אני אסתרח אחרי הרווקים שנשארו למסיבה הזויה על איזו גבעה בכביש 443, אחפש את עצמי שם ואתהה בפעם המיליון מה עשיתי רע לעולם ולהוא שם למעלה שאני מוצאת את עצמי שוב ושוב במקומות האלה... והיא...היא תנוח, תהיה היא עצמה, בלי המסכות שאנחנו עוטים עלינו במסיבות /ארועים ההמוניים של הדתיים...היא תעשה על האש עם כמה זוגות חברים וזאטוטים מקפצים, ואולי תתקשר להזמין גם אותי, אבל לי בתור מחפשת, זה בזבוז זמן....אני מאמינה ומקווה שאת אני וכל מי שעובר את הסיוט הזה נתחתן מהר ואז הקשרים ההם שאבדו יחזרו להיות כשהיו... הגב לתגובה זו          חברויות שהיו לעולם לא חוזרות  ל"ת          נ,  חיפה,    01/06/05 22:51 הגב לתגובה זו          גם אותי, איזה כנות אישית  ל"ת          מלכה,  שמים,    26/05/05 21:16 הגב לתגובה זו 9.  בקרוב אצלך     ימני,  באר-שבע,    26/05/05 18:10 1. כשאת תתחתני (וזה יקרה ביום אחד, בעז''ה), גם את תביני איך הכל בחיים מתגמד ליד המשפחה. הכל. 2. במקום רק לבכות, אני ממליץ לך לבקש מחברתך הטובה להתפלל עליך מתחת לחופה. גם אם את כבר לא מאמינה בכוחה של תפילה, אני בטוח שדבריה של חברתך הטובה בשעת רצון זו יעשו את שלהם. הגב לתגובה זו 8.  תודה שהזכרת לי- ותהיות לרווקות     נשואה באושר,  י-ם,    26/05/05 17:40 באמת, הבטחתי לעצמי לא לאבד קשר עם חברותי הרווקות (ולצערי עוד יש כמה כאלה, כן יפחתו) כי ''אני לא אהיה כזאת''. אבל כנראה שגם אני נהייתי כזו, בגלל מליון סיבות ובאת והזכרת לי להרים אליהן טלפון. תודה. ולרווקות שבינינו אשמח אם תענו- מותר לספר לחברה רווקה שאני שוב בהריון או שזה ידרוך לה על היבלות? מצד שני- לצלצל ולא לספר על משהו שכזה שמעסיק אותי כל הזמן יחטיא את מטרת השיתוף שבשיחה היזומה, לא? וכמה מותר לספר על היורשת הבכורה שלנו? מתי סיפורי צאצאים נהיה משעמם ועדיף לסתום? ואיך להסביר שבדיוק הערב שכראיתי שוב את המספר שלה בסלולרי הייתי באמצע ויכוח (טוב, ריב) עם הבעל אבל אני אשמח לדבר כשאני רגועה ויש לי פנאי? ושאין סיכוי שהיא תשמע רכילויות זוגיות עסיסיות ממני על הבעל בניגוד לכל הריכולים הידועים על היציאות והדייטים כי זה פשוט באינטימיות שלי עם בעלי וכבר לא עם אף אחד אחר בעולם? (נשמע קיטשי אבל נכון) הגב לתגובה זו          למגיבה 8 - יש בך רוע ואכזריות         מוסטפה,    28/05/05 23:13 כלפי אלה שגורלן לא שפר כמו גורלך. כמה רעל מפעפע מדברייך. מחריד. הגב לתגובה זו              מוסטפה, תרגעי.             רווקה צעירה,    30/05/05 14:17 על איזה רעל את מדברת? אולי תעני בכנות על כל השאלות שמגיבה 8 שאלה?? כל כך נכון. הגב לתגובה זו                  מגיבה 8 - אכן כתבה באכזריות  ל"ת                  תומר,    01/06/05 00:45 הגב לתגובה זו                  אני לא מצאתי רעל בדבריה                 עינת,    30/05/05 19:11 שאלות נכונות. נחשוב על תשובה עבורך. הגב לתגובה זו          תשובות לתהיות         שארית הפליטה,  מרכז,    26/05/05 22:09 אני הרווקה הנטושה מבין חברותיי והן (כמעט) לא מצלצלות והחלפת המידע הבנאלי בינינו הוא דרך המסנג'ר (שלפעמים אני כ''כ שונאת אותו בגלל זה). אז: א. תצלצלי את אליהן. ב. אנחנו לא עד כדי כך קנאיות ואם תספרי שאת בהריון נשמח איתך ונשמח שאת עדיין מספרת.. ג. תקחי בחשבון שהרווקות גם ''יסתירו'' ממך דברים כמו שאת.. וזהבאופן טבעי אז נא לא להעלב.. ד. הגב לתגובה זו          שאלה לנשואים         נשואה גם,    26/05/05 18:37 מסכימה עם מה שכתבה שם בכתבה, אז שאלה אליכם, הנשואים- עד כמה אתם נותנים מקום בקהילה לרווקים? עד כמה מעלים אותם לתורה? נותנים להם לעבור לפני התיבה? מזמינים אותם לפעילויות בקהילה? מזמינים אותם לארוחות או סתם משוחחים איתם בדרך הביתה מביה''כנ? אל תגידו לי שמאז שנישאתם אתם משוחחים רק על ילדים לידות ועניינים שרווקים לא מבינים בהם!!! החזירו אותם לציבור!!! הגב לתגובה זו              כל החלוקה שלך היא מלאכותית לגמ             גם נשוי,  פ''ת,    29/05/05 11:51 רי לא יודע באיזה חור את גרה. הגב לתגובה זו              תשובה             נשואה,  אחת הביצות,    29/05/05 01:19 אני נשואה. גרה בשכנות לאחת הביצות הידועות, ויש לי בה חברות. אני מזמינה חוזרת ומזמינה, אבל הן לא כ''כ באות. אני יודעת שהבעל שלי הוא לא הבעיה. הוא מאלה שאחרי הארוחה פשוט ילך לישון וישאיר אותי עם חברות שלי, הוא מפרגן. שאלה אותי פעם חברה אם נבוא אליהן לדירה לארוחה. הגבנו בהתלהבות. עד היום אנחנו מחכים להזמנה... להזמין אותנו נראה לה פרוייקט נורא גדול. אנחנו משפחה ולא חבורת רווקים (אפשר לחשוב שהילדים שלנו אוכלים משהו...) זה נכון שאני לא מצלצלת המון. אבל זה לכולם בשווה - רווקות ונשואות כאחד, אפילו עם אחיותיי אני בקושי מספיקה לדבר. אני לא רואה שחברותיי הרווקות מתקשרות הרבה יותר ממני. גם בביהכנ''ס זו לא תמיד אשמת הקהילה. הרווקות לא נשארות לשיעור אחרי התפילה, גם אם הוא מופנה לכולם. אין לי מושג למה. גם כשהתארגנו ארועים לנשים בלבד (ואין בעיה של בן זוג) לא ראיתי נהירה. (וניסיתי להזמין). לעניין הכיבודים - באמת כדאי לשנות, אבל גם אני לא מקבלת עליות, ככה שאין לי שליטה על הנושא... בקיצור - כנראה שלטנגו צריך שניים. גם הרווקים מעדיפים להיות עם עצמם. הגב לתגובה זו                  אני איתך                 עוד נשואה,    29/05/05 15:51 יש לי חברות רווקות ועם כמה מהן שני שומרת על קשר רציף, נכון שנאי לא יכולה לדבר שלוש פעמים בשבוע בטלפון אבל בהחטל הקשר חם ורציף. דברים כמו ''תאפסנו את הילדים ותבואו'' מרגישזים אותי כי מה לעשות, גם את הילידם של אני אוהבת, גם איתם אני רוצה לבלות ולא רק עם החברות משכבר הגב לתגובה זו                      ???                     עוד רווקה,    29/05/05 17:31 אולי את כן משתדלת לשמור על קשר אך לא כולן כמוך, מה גם שאת לא ממש צריכה אותה כמו אז אבל היא כן ולכן לרווקות זה קשה יותר! אני הזמנתי את חברתי והיא התחמקה איכשהו, אני יודעת שהיא מנסה לחפש בשבילי מישהו מתאים וזה יפה מצידה אבל אחרי הכל נשארתי דיי בודדה! הגב לתגובה זו 7.  מקסים, חיננית  ל"ת      ח',    26/05/05 17:26 הגב לתגובה זו 6.  די, הניחו לי, אני נכנע!     פליט מהאוהל,  רחביה,    26/05/05 17:11 למה זה מגיע לנו? כמה אפשר לדבר על הקושי העצום שבעולם הרווקות, על יחסי השנאה-קנאה המזוכיסטים של הרווקות עם הנשואות, על הפלא ''החדש'' ששמו סצינת הדתיים הרווקים ההוללים. במילה אחת: חלאס. ובשתי מילים: בחיאת, חלאס. אני בטוח שיש עוד הרבה דברים מענינים שקורים בעולמם הדתיים הצעירים שראוי לכתוב עליהם, ובכתיבה קצת פחות שבלונית. העיסוק העצמי האובססיבי והבכינות הבלתי נלאית כבר באמת לא עושה את זה לאף אחד. בברכת הלאה אוהל נחמה, קדימה יד הרב ניסים! הגב לתגובה זו          ויבוא הפליט?         נעמי,    27/05/05 03:12 ממי נמלטת ומי הפליטך? האין בריחתך ליד הרב ניסים משקפת בריחה ממציאות חברתית מורכבת? האם מעבר לבית כנסת קטנטן ואליטסטי (המעוצב בסגנון שובניסטי מובהק!) תפתור את בעיות הציבור? ואם הבעיות קיימות - מדוע לא לכתוב עליהן (ולשם שינוי מדובר פה במכתב אישי שאינו עוסק בהוללות וסכלות). אני תוהה אם אתה שותף סולד או משקיף צד מתנשא... הגב לתגובה זו              ויבוא!             פליט,  רחביה,    27/05/05 12:05 מבין האופציות שהצבת, ''משקיף צד מתנשא'' היא כנראה הקולעת יותר. ולאשר לתואר ''הפליט'', הרי שלא מדובר בפליטות אמיתית, שהרי פליט נאלץ לעזוב מקום מסוים בעל כרחו, והינו שואף לחזור למקום זה, בעוד אני מעולם לא היתי שייך ל-''אוהל'' ועל כן לא שואף לחזור. אגב - ''יד הרב ניסים'' אינו מקום שוביניסטי, כי אם בית כנסת המיועד לתפילה ותו לא. הגב לתגובה זו          שבלונית?דווקא לא !כתבה מיוחדת!         אפי,  חיפה,    27/05/05 00:58 למרות הנושא החוזר יש כאן נקודת מבט אחרת. הגב לתגובה זו          גם לי מותר פעם...         עינת,    26/05/05 19:16 נדמה לי שאם תבדוק היטב, תגלה שבין 20 מאמרים בערך, זה כמעט היחיד שהוא אישי כל כך. כל היתר עוסקים בושאים לא חשובים כמו התנתקות, חרדים, צדק חברתי וכו'. זה לא על רווקות. זה על חברות. הגב לתגובה זו              למה את עונה להם בכלל?  ל"ת              קלקל,  י-ם,    28/05/05 22:59 הגב לתגובה זו          אני בוכה, יש למישהו טישו ?  ל"ת          תרנגול גדול,    26/05/05 18:15 הגב לתגובה זו              תבכה תמיד  ל"ת              חתולה,    26/05/05 21:10 הגב לתגובה זו 5.  וואלה!!!     נעמה,  ירושלים,    26/05/05 17:10 כל מילה - זהב! הגב לתגובה זו 4.  יפה ומרגש  ל"ת      כרגיל אצלך,    26/05/05 16:59 הגב לתגובה זו 3.  ברזוזה, מכתב כנה ומרגש!  ל"ת      בקרוב,  אצלך!,    26/05/05 16:59 הגב לתגובה זו 2.  תוך דקות יהיה פה ק''שניק     קרייתי,    26/05/05 16:34 שיזהה לכל הקוראים במי מדובר הגב לתגובה זו 1.  מי יודע מי היא המתחתנת???  ל"ת      מיכל,  ירושלים,    26/05/05 16:21 הגב לתגובה זו          אני         מיכל,    27/05/05 00:47 חזרתי עכשיו מהחתונה של הברבוזה והיה פיצוץ הגב לתגובה זו