 |
 |
|
|
|
|
|
|
| זמרי ישראל הולכים ומגלים את האור בהמוניהם - כך לפחות מסיק אלעד דויטש מעיון מעמיק בטקסטים שלהם |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הציבור הדתי-לאומי, כמו כל מיעוט אחר, ידוע בניסיונותיו לנכס לעצמו כל זמר/מלחין/יוצר/פסל שעשה את טעות חייו ופלט איזו חצי אמירה שאולי אפשר להבין מהסב-טקסט שלה, אם קוראים אותה בנוטריקון מהסוף להתחלה, שהוא מתחיל לאהוב דתיים, שהמתנחלים הם מלח הארץ ושה' הוא האלוקים.
כשעוזי חיטמן זצ"ל הוציא את "אדון עולם" ב 1976, יצאו המוני דתיים לחגוג ברחובות וחלקם אפילו החלו לעלות לרגל לירושלים, בטוחים שהמשיח כבר בגינות סחרוב. לו ידעו אז, שרק 30 שנה לאחר מכן יחל טרנד הטקסטים הרוחניים להתפתח מחדש, היו בוודאי מקפלים את החגיגות וחוזרים מורכני ראש לבתיהם ובליבם תקווה כי צמד הדתיים החדש, ישראל
ובני, שהחל להופיע יחדיו עם שירו של חיטמן, יצבור תאוצה ואולי אפילו יחזיק מעמד כמה שנים.
ובכן, אנחנו כאמור ב 2005, ובוודאי שמתם לב לחזרה בתשובה הטקסטואלית של מיטב אומני ישראל.
לא אומר שטקסט הסגידה לנשים והיחסים שבינו לבינה נגדע והושמד, אך הוא בפירוש הצטמצם קמעה ופינה מקום למילים שמתעסקות בנושאים קצת יותר רוחניים, אשר חלק מרבני ישיבות ההסדר כבר הכשיר קריאתם ללימוד תורה לשמה, וקניית תקליטי האמנים כנתינת מעשר. לפניכם סקירה קטנה של אותם אמנים ששמו נפשם בכפם והחליטו לערב את הקב"ה ביצירותיהם, או אם תרצו – החליטו לערב הורים – ונבדוק מי מהם כבר תופס טרמפים בצומת תפוח.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מי ידע שכך יהיה. עוזי חיטמן ז"ל
|
|
|
 |
|
 |
|
למה מוקי לא מתגלח?
|
|
|
 |
|
|
|
מי שהתחילה במהלך הייתה שרית חדד, עת הוציאה ב-2001 את שירה "כשהלב בוכה", אשר מילות הפזמון "שמע ישראל אלוקי" לא נתנו הרבה מקום לטעות. אפשר בשקט לטעון שהשיר התפרסם בעיקר בזכות מילותיו בעלות הפאתוס.
היא משלנו? לא ציפינו שחדד תחל להופיע עם מטפחת ראש ותדליק נרות שבת (Light a candle) בכל הופעה, אבל בהחלט אפשר להגיד לגואטה שיקנה לה מקום בעזרת נשים.
הבא בתור הוא עידן רייכל, שלא בחל באמצעים וניכס לעצמו בערך חצי תנ"ך תוך בזיזת העם האתיופי מידי שלמה גרוניך. דוגמיות: "הנך יפה רעתי", "ממעמקים" וכמובן "אם תלך מי יחבק אותי". סתאם.
הוא משלנו? יש קצת בעיה עם הראסטות, אבל בגדול, עידן, אתה בדרך הנכונה.
פריצת הדרך הבאה הייתה של מוקי, שלדעתי עושה קריירה על חשבונו יתברך. אחרי שעזב דני ניב (לא יאומן, אבל זהו שמו האמיתי) את שבק ס' והוציא אלבום סולו ראשון, שיחרר הנ"ל את השיר אלוקים שהתיר לגמרי את כל הספיקות: הבן אדם דוס! ניחוחות ברסלביים מובהקים של דיבור ישיר אל הקב"ה בגוף ראשון ("אני לא מפחד ממך, כ"כ רוצה לפגוש אותך, אין לי שום ספק בך"...) שידרגו את החיפוש העצמי עד כדי מציאת האלוקים ממש. אבל זה לא הסוף. אתם יודעים מי זה האלוקים עצמו? מוקי! לפחות ככה הוא שר על עצמו בשיר זה הוא מתוך אלבומו השני: "אל תנסו לברוח אל תנסו להסתתר...קוראים לי מלך הכבוד...שהשמיים יפתחו ושכולם ישאלו...זה הוא, זה הוא". כל מילה נוספת תפגע בכבודו של הוד מוקייותו.
הוא משלנו? אומרים שאפילו בספירת העומר הוא לא מתגלח.
אי שם בבאר-שבע, ישב בביתו אדם נחמד בשם צביקה הדר, וברגע מסוים של שעמום שגבל בגאונות, החליט להפיק תוכנית טלוויזיה בשם "כוכב נולד". די רחוק משם, בראשון לציון, ישב חייל חתיך בשם שי גבסו ושאל את עצמו בעפיצות: למה כולם יצאו חמשוש ורק אותנו השאירו לעשות מטבחים? כמובן שהשאלה לא קשורה לחלקה הראשון של הפסקה, אבל מה שכן קשור זה שמאז זכה גבסו במקום השלישי בתחרות המפורסמת, הוציא הכוכבונצ'יק תקליט שבו, לאכזבת מגזר שלם, החליט להודות לקב"ה רק בשני שירים מתוכו.
"ארים ראשי" ("אשא עיני אל ההרים במרחקים...כתפילת האדם...מאין יבוא עזרי") ו"עד מבואו" ("בכל ליבי דרשתיך אל תשיגני ממצוותיך...למדני חוקיך ואורחותיך"...) הם השירים היחידים שעוסקים ביחסיו עם ריבונו של עולם.
הוא משלנו? לא מספיק, שייקה, לא מספיק.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
גבסו - טעון שיפור בסעיף הציצית. צילום: אופיר קדמי
|
|
|
|
|
|
|
אהוד בנאי? היינו מתים
|
|
|
|
|
|
|
האמן שאותו אני הכי שמח להכניס לטור הוא אבי גרייניק. אורי אורבך אמר עליו ש"שומעים שזה מה שהבן אדם רצה יותר מהכול. לשיר". שם השיר הראשון בדיסק החדש שלו, אל האור, מעיד על תוכנו (תתרכזו, זה קצת ארוך): "ארץ חדשה...צדיקים בה יושבים ופניהם נהרה, חיי נצח להם בששון טהרה. אל האור ארוץ בחדווה לחיים של אמת, אושר עד, אהבה. הו מורי צור ישעי שליח אל מבורך...שיר השירים היא תכלית התורה...בנתיבי הקדושים הדרוכים ענווה אל שמיה אחתור בדממת אמונה". שיר הנושא בדיסק, יש מי שאוהב: "יש מי שאוהב ורואה ללב...יש מי שאוהב ורואה את הכול הקדושה והחול גבעות תהומות הקלושה בתפילות"... בהמשך מגיע "כלום", שיר סלידה מחייו השניים בטלוויזיה, מעין הלקאה עצמית מלאת כנות: "מדברים איתך על כלום...מצפים שתתמוגג שתראה טמטום...אחוזי ציפייה לאחוזי צפייה"...
זה שהמוזיקה שלו היא אחד הדברים היחידים שאפשר היום לקרוא להם מוזיקה, רק מוסיף לרוחניות ולעוצמתיות שבה.
הוא משלנו? המשך כך, אבי. עוד דיסק כזה ואתה גבאי ב"איצקוביץ'".
הגענו לבנאים. לא ברור בדיוק מה עובר על כולם שם, אבל ניצנים של התחזקות נראים גם נראים. אהוד בנאי נחשב כבר שנים ל"זמר של המתנחלים" – ירצה או לא – אבל מילות שיריו לא כ"כ תואמות את מעמדו. אמנם ספיריטואליות ונוסטלגיות הן חלק בלתי נפרד משיריו, אך לא דתיות יתר. יוצא מהכלל הוא השיר "ענה לי", שכשמו כן הוא. בעבר הדי רחוק עוד נגע בנאי בתנ"ך בשיר "עגל הזהב" ואפילו "דוד ושאול" הסאטירי משהו, אבל לא יותר מדי.
הוא משלנו? גם אם כל המגזר ימשיך להזמין אותו לשבע-ברכות: אין מצב.
בן דודו של אהוד, אביתר בנאי, דווקא מוכיח עקביות, ולכיפה הברסלבית שעל ראשו הוא מוסיף טקסטים שאמנם לא מדברים על אלוקים, אך עוסקים בעבודה עצמית והסתכלות פנימית. "הייאוש, הבשר, הגאווה אויבים גדולים שאני טיפחתי"... ב"תחרות כלבים" מאלבומו האחרון, הם רק דוגמא לכך.
הוא משלנו? אפשר להתחיל לשמור לו מקום במקווה ליד ינון מגל.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
לא רק כיפה ברסלבית. אביתר בנאי
|
|
|
|
|
|
|
מי ייכנס לגינס?
|
|
|
|
|
|
|
אתי אנקרי
גם כן לא טומנת ידה בצלחת, עם התעוררות רוחנית בחייה, שמותירה את רשמיה גם במילים. באלבומה האחרון, מיליונים, היא מדברת על יציאת מצרים, על מלך מלכי המלכים שעתיד לשבת על כסאו בבית המקדש, ועל חזרה בתשובה למקום שבו "מסתתרת התורה" בשיר ברוך ה'.
היא משלנו? אין בעיה, רק שאלה אחת שאני מתאפק איתה כבר שנים: מה זה לעזאזל - "דן דין נא תרקדו נא נא"?!
נסיים בלא אחר מאשר סאבלימינל וחברו הטוב, הצל, אשר הפציעו בכמה טקסטים שלא היו מביישים את הרב הראשי לישראל. בשיר "באנו חשך לגרש": נביא לציון ת'אור...ימים הואר בית המקדש של כד ושמן...עם ישראל עומד להתאחד, לקום ויגאל", בשיר "מתפלל", מתפלל סאבלימינל תוך סקירה מקיפה של תולדות עם ישראל, ואיך נאמר זאת בעדינות, עמלק לא יוצא שם הכי טוב.
הוא משלנו? הציונות המתפרצת של הסאבלימינלים לא הותירה הרבה ברירה: מונית ובתוכה זמביש מחכה לכם למטה.
ובכן חברים, אם הגעתם לסוף הטור, מצבכם לא רע. מה שעוד לא רע הוא מצבם של "צמד רעים", שכנראה יכנסו לספר השיאים של גינס בעוון ביצוע השיר "אדון עולם" 700 שנה ברציפות, מבלי להתנצל אפילו פעם אחת. ישראל ובני, תיהנו מהחיים.
|
|
|
|
|
|
|  | | קול באישה דן דין נא תרקדו נא נא. אתי אנקרי
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | בן 27, מוזיקאי, מלחין ומעבד, בוגר ישיבת ההסדר במעלות. למד בבית הספר למוזיקה "רימון", קלידן בתזמורת "איילת השחר", רכז מגמות מוזיקה בתיכוניים ומלחין ג'ינגלים (מכירים את "אין כמו במבה"?). | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
