 |
 |
|
|
| כניסת השבת: הולכים למלחמת אחים |
|
|
|
| זה יתחיל בחייל שיגרור בגסות לא צנועה נערה מביתה. זה יימשך באבא שלה או באחיה, בוגרי יחידה קרבית, שיגיבו בדחיפה. זה ייגמר בנשק דרוך. כנראה שבקיץ הקרוב יהודים יהרגו כאן יהודים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בשקט יחסית מפתיע התקבלה השבוע בכנסת ישראל ההחלטה: הולכים למלחמת אחים. אולי מדובר פשוט בהדחקה חסרת אחריות, אולי בכלל צריך להתייחס יותר ברצינות לשיחות הסלון השמאלניות שבהן נפלטים כלאחר יד דיבורים מפורשים על כך שלא כל כך נורא אם ייהרגו כמה מתנחלים במהלך הפינוי בתאריך הקדוש. כך או כך, המשמעות הכמעט בלתי נמנעת של ההחלטה לדחות את אופציית משאל העם היא שבקיץ הקרוב יהודים יהרגו כאן יהודים.
זה מן הסתם לא יהיה מאורגן, המתנחלים כציבור בוודאי לא שואפים לכך, אבל העסק יידרדר לשם כמו שמריבת נהגים בכביש לפעמים מידרדרת למחוזות מסוג זה.
זה יקרה, למשל, כשיגיע חייל או שוטר, שהפנים את שטיפת המוח שמתנחלי גוש קטיף ותומכיהם הם חבורת יצורים נוראים, שיושבים בחממות שלהם ומחברים פרוטוקולים מעשיים איך לרצוח ראשי ממשלות, ויגרור בגסות לא צנועה נערה מביתה. אבא שלה או אחיה, שבכלל תכננו להתנגד התנגדות פסיבית בלבד, סטטיסטית מן הסתם שניהם בוגרי יחידות קרביות, לפחות אחד מהם קצין ובחיים הם לא העלו בדעתם שירימו יד על חייל צה"ל, אבל הם ירגישו שזה לא מגיע להם וינסו לדחוף, גם החייל ידחוף. מכאן השמים הם הגבול,
אחד מהם עלול לדרוך נשק.
זה יקרה גם כשיגיע צעיר דתי לוהט, שבלי משים חלחלה לתודעתו ההכרה שאם הרבנים אמרו שהפינוי הוא איסור תורה, אז כל מי שעובר עליו הוא פושע ויתייחס בהתאם לחיילי צה"ל ולשוטרים המפנים. גם הוא שמע בשיחות הסלון הדתיות-לאומיות את הדיבורים. למשל, שכבר לא כולם מדברים על האידאל הציוני-דתי הגדול של "אהבת ישראל", ושכבר יש יותר ויותר שמצטטים את הפסוק: "משנאיך ה' אשנא". גם הוא לא מתכנן היום לפגוע בחייל צה"ל, להפך, אם לא המאבק בפינוי הוא היה בקיץ בגיבוש לסיירת, אבל כשהוא ראה חיילים סוחבים את הרב שלו הוא לא הצליח להתאפק. וזה יקרה בעוד אינספור סיטואציות אנושיות. במרבית המקרים יהיה שם ישראלי שפוי מאחד הצדדים, שיצליח להרגיע וייזכר שמדובר באחים, לא בכולם. ואז זה ייגמר באסון ובעוד אסון ובעוד אסון.
משאל עם היה מפרק 90 אחוז מהמרירות ומהתסכול שאיתם יגיעו המתנחלים ותומכיהם להיאבק בקיץ. כל מי שהקשיב למתנחלים לאחרונה יכול היה להבין שהם כמעט התחננו שייתנו להם את האופציה להפסיד במשאל, כדי לפחות לדעת שמהלך כל כך משמעותי עבר בדרך הוגנת ולקבל את הכרעת העם. אבל מי הקשיב להם?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מזל"ט שומר שמיטה
|
|
|
 |
|
|
|
המתנחלים דווקא ניסו לגרום שיקשיבו להם, אפילו ניהלו ניסיון פאתטי לשחק את המשחק הדמוקרטי ולא קלטו שאי אפשר לשחק בדמוקרטיה כשזכות ההפגנה ניטלת ממך. זה פשוט: מטרת ההפגנות היא השפעה על דעת הקהל באמצעות הסיקור התקשורתי. אם עשית הפגנה מתוקה, כתומה ונעימה תחת הכותרת "יש לנו אהבה והיא תנצח", אך כותרות הסיקור ממוקדות באחיו של יגאל עמיר שהיה בשוליים, או באיתמר בן-גביר שפעם דווקא הוחרם בתקשורת, או בידיעות מודיעיניות על אודות חשש שהמתנחלים יפוצצו את הר הבית באמצעות מזל"ט שומר שמיטה, אז ניטלה ממך זכות ההפגנה.
זכות ההפגנה בדמוקרטיה הישראלית, זאת יש לדעת, לא נתונה לכולם. ארבעה צעירים שהקימו את תנועת "התעוררות" לפני מספר שנים וקראו לגיוס החרדים לצבא, זכו לרוח גבית מהתקשורת ולסיקור אוהד שהאפיל על כך שבמאהל המחאה שלהם היו ברגע השיא 14 איש. עשרות אלפי ש"סניקים שהיו משוכנעים שהעניין הזה עם זכות ההפגנה קשור גם אליהם, באו להפגין ערב-ערב למען שחרורו של אריה דרעי סמוך לכלא מעשיהו וזכו להתעלמות. בערב אחד הביאו 40 אלף מפגינים ודווקא זכו למחרת לכותרת, אבל בנוסח: "השכנים סמוך לכלא רמלה מתלוננים על הרעש והלכלוך".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ניסיון פאתטי לשחק את המשחק הדמוקרטי. הפגנת הימין מול הכנסת. צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
שקיעתה של הזריחה
|
|
|
|
|
|
|
משום מה, היחידים שבכל זאת מנסים לעשות משהו כדי למנוע את ההידרדרות והקרע באים דווקא מחוגי הימין הדתי. ביום שלישי התכנסה קבוצה גדולה של רבנים ומחנכים מהציונות הדתית בבניין הישיבה התיכונית נתיב מאיר בירושלים. תחת הכותרת "כי באו בנים עד משבר" הם דנו בשבר אצל בני הנוער של הציונות הדתית ובמשבר בין הציונות הדתית לבין מדינת ישראל.
במקום היו גם ראשי תנועת בני עקיבא, אלה שבסוף יצטרכו לתת את התשובות לחניכים וכרגע עסוקים בשאלה מתי יאכזבו את הנערים והנערות יותר: כשיודיעו כי מחנות הקיץ מבוטלים השנה בשל הצורך להיאבק בהתנתקות או כשיודיעו כי הם מתקיימים בכל זאת. אחד הדוברים, יונה גודמן, לשעבר מזכ"ל בני עקיבא, סיפר כי בין הצעירים מתפתחים סיפורי גבורה ומורשת קרב על הישיבה במעצר לאחר חסימת הכבישים, גישה חדשה לגבי "מה שנקרא להיות קול".
האנשים שחינכו דור על כך שלמדינת ישראל יש קדושה דתית אדירה, שכן היא "ראשית צמיחת גאולתנו", הוסיפו בשבתות קטע תפילה לשלום המדינה וקבעו כי יש לומר "הלל" ביום העצמאות, חוששים כעת ממשבר אמונה ונאלצים לתת תשובות לאלו שמהרהרים בקול שאולי הכל היה טעות, שאולי החרדים צדקו ביחסם המסויג למדינת ישראל.
ראש ישיבות בני עקיבא, הרב חיים דרוקמן, התייחס לקושיות שעולות מהנוער הדתי, למשל כלפי העובדה שהסבירו להם כי המפעל הציוני הולך ומתקדם, לאט, אבל בטוח לקראת הגאולה השלמה בדיוק כמו הזריחה. בגרסאות שונות הם שמעו שוב ושוב כי "כך היא גאולתן של ישראל, כמו אילת השחר (הזריחה): בתחילה קמעא קמעא, כל שהיא הולכת היא הולכת ומאירה". משהו בהבטחה כי אנו מצויים בתהליך התקדמות מתמיד בדרך לגאולה, תפישה המצויה עמוק במשנתו של הרב קוק, לא מסתדר עם המציאות.
הרב דרוקמן הסביר מזועזע: "כשלמדנו שגאולתן של ישראל היא קמעא קמעא - זה תהליך כמו הופעת האור, כל עוד שהאור עדיין בשלמותו יש עדיין גם חושך. אותו הדבר במציאות שלנו עדיין יש פגמים, חסרונות". אחר כך תקף את הדיבורים נגד חגיגות יום העצמאות. "אני ממש לא מבין, את יום העצמאות אנחנו חוגגים על מה שהקב"ה העניק לנו, אז אם אנחנו לא בסדר, אנחנו מענישים את הקב"ה?", התרעם הרב, "משל לכך שמישהו נתן לי אגרטל יפהפה ובא מישהו והטיל בו בוץ, אז אני לא אודה למי שנתן לי את האגרטל?".
הרב אהרון ליכטנשטיין, ראש ישיבת ההסדר בגוש עציון, דיבר על מחיר הסגירות וההתנשאות של הציבור הדתי ועל כך שהוא "נתפש כחמישה אחוז מהאוכלוסייה, שבא לכפות את עמדותיו". הרב יעקב אריאל, רבה של רמת-גן, השיב: "הרב ליכטנשטיין ביקש לא להתנשא. אך בכל זאת אתה חייב לטעת בנוער ביטחון עצמי, זקיפות קומה, להגיד לו שבכל זאת אתה אוונגרד".
את פאנל ארבעת הרבנים החשובים חתם הרב שלמה אבינר, רב היישוב בית-אל. מתון, בטוח ורגוע כתמיד, כאילו יום קודם לא נסתם הגולל על משאל העם. "הכנסת החליטה מה שהחליטה - שום דבר לא השתנה, שום דבר", אמר הרב אבינר, "אנחנו ממשיכים להיאבק, רק זה יותר קשה. איפה כתוב שלא צריך להיות קשה? אנחנו ממשיכים, גם אם מדי פעם נופלים". אחר כך הוסיף: "הנני להודיע שיהיו קשיים עוד יותר גדולים, לא בגלל שאני נביא אלא בגלל שדבר גדול הוא מסובך". וגם: "לפעמים לא מצליחים ולא תמיד כל דבר מצליחים. כשלא מצליחים - נאבקים. בסוף אנחנו יודעים שננצח". ועוד משפט אחד שיקל להבין את גישת הרב אבינר: "יש דברים לא בסדר - אבל מה אשמה מדינת ישראל? יש לי חשק לחבק את כל ארץ ישראל, יש לי חשק לחבק את כל עם ישראל".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יציאת השבת: מועצת גדולי תורה חדשה
|
|
|
|
|
|
|
יכול להיות שהכותרת הדתית הגדולה של השבוע היא שמועצת גדולי תורה חדשה התווספה לחיים הציבוריים בישראל. בכנס רבני "צהר" ששידר מתינות גדולה, ישבו על הבמה רבני הימין המובהקים, הרב חיים דרוקמן, הרב יעקב אריאל והרב שלמה אבינר, לצדו של הרב אהרון ליכטנשטיין, שנחשב לסמכות תורנית גדולה של השמאל הדתי.
בסיום האירוע הם הוציאו גילוי דעת משותף שכלל הכרזה תורנית על אודות היותה של מדינת ישראל "ראשית צמיחת גאולתנו", והבטחה "לטפח את לכידותו של עם ישראל בשעה קשה זו", וכן "מאמץ כדי לשמור על חבלי ארצנו כולם תחת ריבונותה של מדינת ישראל במסגרת כללי הדמוקרטיה". הם הבטיחו גילויי דעת משותפים בעניינים נוספים ויצרו מוקד כוח רבני מרכזי מתון (יחסית), שבוודאי לא יתקבל בעין יפה על ידי חלקים אחרים בציונות הדתית.
הרב אבינר, שספג לאחרונה עביט מי שופכין בשל פסיקתו כי אסור לסרב פקודה, בניגוד לפסיקת מי שגם בעיניו נחשב ל"גדול הדור" של הציונות הדתית, הרב אברהם שפירא, סיפר על שיחה שהיתה לו עם ר' אברום - כינוי של הרב שפירא בפי תלמידיו - והוסיף בחיוך כי הרב שפירא "כבר התייאש" ממנו.
"פעם אמר לי ר' אברום: יש לך שלושה חטאים.
- מה?
- אין לך מגבעת, אין לך עניבה, אין לך מעיל ארוך.
- אם אלה כל החטאים, אז זה מעולה.
- לא, לא. יש לך עוד הרבה. אבל אלה ניתנים לתיקון".
avishay@maariv.co.il
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | כתב ופרשן "מעריב" לענייני חרדים וש"ס בפרט, ולענייני דתות בכלל. מחבר הספר "איש ההשקפה – האידיאולוגיה החרדית על פי הרב שך", שרואה אור בימים אלה. שירת בצנחנים, סא"ל במילואים. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
