 |
 |
|
|
|
|
|
|
| השיח הציבורי בנושא החופש המיני במגזר הדתי חצה את הקווים. צורית דורון תובעת מהרווקים הדתיים לרסן את האינפלציה בפטפטת |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אח, כמה חוגגים עלינו החילויינים מהתקשורת, ואנחנו - הדוסים הרווקים – מתמסרים לתשומת הלב ואור הזרקורים, נותנים, נותנים ומבקשים עוד. שום תמריץ מכרזי או מחויבות לרב-תרבותיות לא יישוו ללהיטות בה התנפלו במדיה על תפוח האדמה הלוהט ביותר כרגע - כנס בנושא המיניות בקרב ה"רווקיה" הדתית שנערך בשבוע שעבר בבית הכנסת אהל נחמה.
ערוץ 2 (התוכנית "צולם ביום חול" של שהרה בלאו, "חדר החדשות"), חדשות 10, גל"צ, הארץ, עיתוני האינטרנט, כולם דנו בצהוב הצהוב הזה. והנה פתאום - כולם מרגישים בנוח לדבר איתך על מה את עושה ומה את לא ולמה.
המצב כיום סוער - הסקס בא העירה ומוכרז בראש חוצות וביצות, בין אם מדובר בביצת קטמון-רחביה שעודנה שוקקת, או זו של גבעת שמואל המשתוקקת. הוא כבר אינו מתחבא רק "במחתרת" (או בתוך ה"מכנסיים"). הפעם התחושה שעת לעשות, הפרו שתיקתך... רק בכיוון
ההפוך.
אולי בתקשורת ובאקדמיה גילו את העניין רק עכשיו, אבל בשיח הפנים-פנים מגזרי הוא כבר מזמן לא רק עניין אקדמי. החופש המיני שלקחו לעצמם, שלא לומר- גזרו על עצמם, נרקיסי הביצה וצפרדעיה, וגרוע מכך - ה"דיבור" על "זה" במובן הכי אינפורמטיבי ומשוחרר של המילה, פורה ומתרבה במרבצי הרעייה של הדוסים ומהווה תפריט מיינסטרימי בשיחות חברים, מסיבות קריוקי מיוזעות, ובאופן די אבסורדי בשבתות יחד בביצה.
אבסורדי כיוון שלפעמים קורה שהאווירה הנחמדה על שולחן שבת גולשת. ובמקום דבר תורה קטן, או לפחות משב רוח שבתי, איזו זמירה, חצי-זמירה, נשמעות על גבי השולחן זמירות חדשות, או אם תרצו: "שיר-לולים". לפעמים אפשר לומר שאחרי סשן דיבור נגוע כזה, יכול לתקוף אותך צורך עז לעטות משהו ארוך ורחב, איזו בורקה אפגאנית שחורה, ולצעוד בצעדים קטנים לשיעור מוסר אצל הרבנית פוילעשטיק.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
חבר - אתה חסר
|
|
|
 |
|
|
|
תקראו לי מתחסדת, תקראו לי צבועה, אבל אומר את דעתי על אפכם ועל חמותכם (לעתיד בע"ה): נכון שאני לא שייכת לעדות הפוריטנים, ונכון שסגפנות זה לא בשבילי, אבל – ועכשיו ברצינות - דברים שבעבר היו ראויים להתנסח בעדינות וברגישות מירבית, כבר מזמן יצאו מפרופורציה. פטפטת מוגזמת חסרת בושה, רכילויות משולחות רסן שגורמים לסצינה להיראות דוחה ומסאבת.
דווקא מכיוון שבתוך עמנו אנו יושבים חשוב לשים מול עצמנו מראה. אז איך זה משתקף? רווקים, ובעיקר רווקות, מהווים כיום מוצר זול על פי כללי השוק, וכשהשוק רווי - המחיר נשחק. כתוצאה מכך צצים כל מיני מבצעים לא רשמיים בסגנון 'שבוע ניסיון' או 'אכול כפי יכולתך'. אנחנו מוכרים את עצמנו בזול וזה עולה לנו ביוקר. מרוב שההיצע רב, אנחנו לא מתאמצים להתעמק בפריט אחד ומעדיפים להשתהות עם הבחירה. הרי חבל להפסיד הזדמנות, עוד לא עברנו בכל הדוכנים, לא מיששנו מספיק את הסחורה. שמענו שמחר מגיע משלוח חדש של בלונדיניות סודיות לדירה ברחוב הפלמ"ח***. נשמע מגעיל? סימן שאפקט המראה עובד.
מה שעוד מרגיז הוא שהדיבור תמיד נושא גוון סקסיסטי, אותו הטמיעו גברים ונשים גם יחד, ומנציח את הנוסחה הישנה של יחסי המינים: הבחורה השתרמטה - הבחור יצא גבר-גבר. בזה אין הבדל בין צעירים חילונים לדתיי הביצה. ואם יש - אז הוא לטובת הראשונים. אצלנו המרוץ לספר לחבר'ה הרבה יותר דחוף ומתלהב. אולי בגלל חסכים מהעבר, אולי הנתונים הטבעיים של חברה סגורה קטנה עם נטיות רכלניות גדולות מקדמים את התופעה.
אז כעת יש להגיד בקול מה שמתחיל להיאמר בשקט, בעיקר בקרב רווקות המגזר, וייתכן שמחלחל גם אצל חלק קטן מהרווקים: מתירנות היתר הזו מזיקה לנו כפרטים וכקבוצה. עוברת שנה, עוברות שנתיים, הביצות הופכות ממוסדות. ובינתיים - בכיף - הזמן עובר ו-חבר, אתה חסר.
משום כך, על תקן היותי "ורדה" בעיני עצמי, זוהי עצתי: "תזרקו אתכם!" כלומר, תתנערו קצת. תנו לעצמכם כבוד עצמי. לכם ולגופכם. ובין אם אתם נשארים עוד שבת בביצה, בין אם לאו, גם את פיכם כדאי מאוד לסכור, כי האווירה המשוחררת שמשרות המילים היא שממסגרת את המצב, היא שנותנת לו לגיטימציה להמשיך ולהתקיים.
צורית דורון פרסמה לפני שלוש שנים מאמר שפורסם באתר "מכנסיים". בכתבה שהופיעה לאחרונה בעיתון "דעות" והחלה את כל ההתעסקות המחודשת בנושא, בחרו לצטט מאותו מאמר, ציטוט ששוכפל שוב ושוב בכלי התקשורת. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
