 |
/images/archive/gallery/219/704.jpg כעפעפי שחר, ספר של הרב חיים סבתו.
עטיפת הספר  |
|
|
| "כעפעפי שחר" – הרב חיים סבתו |
|
| את מדאם שרה המפייסת את בעלה בוורנדה נניח, ונספר את מה שאירע לעזרא עם גיסו הגדול הדוקטור טוויל במעשה סוכת שלומו – פרק עשירי מתוך הספר החדש של הרב חיים סבתו |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
חיים סבתו
16/12/2004 12:11 |
|
|
|
|
|
|
|
בכל מוצאי-שבת אחר הבדלה נהגו עזרא סימן טוב ואשתו מדאם שרה לבקר את אחיה הגדול, הדוקטור יהודה טוויל, בביתו בשכונת רחביה. היו סועדים בצוותא סעודת מלווה מלכה שכנגד דוד המלך, שותים כוס חמין ומפזמנים פיוטי אליהו הנביא. בכל פעם שהיו באים אצלו היו מוצאים אותו כשהוא פוסע הלוך ושוב בחדר הגדול שכל כתליו מוקפים ספרים, ידו הימנית מושטת לפניו עם ספר הפיוטים של אבן גבירול והוא מהלך וקורא בהם בקול גדול ובהטעמה.
עיתים היו מוצאים אותו יושב בחדר הקטן כפוף לשולחן העמוס בספרים ובקונטרסים כמגדלים, מתקן ומוחק וכותב ומגיה. מדאם שרה וגיסתה היו שותות כוס חמין ומשוחחות שיחה קלה, עזרא סימן טוב היה שותק ומתבונן בכריכות הספרים הגדולים המונחים במדפים, והדוקטור טוויל שקוע בין דפי הספרים שלפניו. מדי פעם היה מרים את ראשו בעצבנות מן השולחן שלפניו, פונה אל עזרא ואומר לו: עזרא, שמע בני. וקורא שורה מן הפיוט הקשה ואומר, שבעה ימים עמל אני לפרש שורה זו, ורק היום עלתה בידי. מה דעתך על החידוש הזה? פְהֵמְתְ שִׁי? (הבנת משהו?). מבאר לו ראשי פרקים, ומוסיף, הרבה יותר ממה שאמרתי לך יש כאן, אלא שאין השעה כשרה לבאר הכול, ומה שהלב חושק הפנאי עושק. ובליבו היה מתכוון, בין כך
ובין כך אין עזרא יכול להבין כלום ממה שחידשתי, שלא קרא ולא שנה ולא יד לו במחקר ובהשכלה, תמים הוא.
אוהב היה הדוקטור יהודה טוויל לשמוע מעשים, ועזרא סימן טוב יודע היה לספר מעשים. ובכל פעם שהיו באים אצלו היה הדוקטור אומר לו, עזרא, ספר מעשה למוצאי-שבת. והיה עזרא מספר לו בנחת מעשה נאה שסיפר חכם ציון ונטורה או משל מתוק שאמר חכם פינטו או מה שראה הוא עצמו בירושלים, והמעשים מספרים בשבחם של ישראל ובזכויותיהם, שכן מָצִינוּ בתָנָא דְבֵי אליהו, שבכל מוצאי-שבת יושב אליהו וכותב זכויותיהם של ישראל. הרבה ספרי מעשים קרא הדוקטור טוויל, אבל המעשים שסיפר עזרא אחרים היו. הוא היה רגיל לקרוא בספרים מעשים חריפים ועקיצות חדות ורמזים עמוקים ומילים כמִדקְרות חרב, והסופר שכתב אותם יורד היה למבוכים ולתהומות הנפש ועולה ומספר עליהם, ואילו מעשים שסיפר עזרא פשוטים היו ורכים היו ועין טובה היתה בהם, ולא פעם היה הדוקטור טוויל מגחך כאשר שמע אותם. ואף-על-פי-כן אהב מאוד לשמוע אותם וליבו נמשך אליהם, ובפרט כשעזרא היה מספר אותם. ומתפלא היה על עצמו, מה יש במעשים פשוטים אלה שאין בהם לא חוכמה ולא מדע ולא אמנות סיפור מעשה, מה יש בהם שמושכים הם את ליבי כל-כך?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
עשירי, עשירי למניין
|
|
|
 |
|
|
|
פעם אחת לא יכול היה הדוקטור טוויל להתאפק ואמר לו לעזרא, עזרא, וכי אין בליבך איזו תואנה או איזו טרוניה על העולם לספר אותה, וכי לא פגשת מימיך אדם רע או חבר רע או שכן רע או יצר הרע או עין הרע או לשון הרע, מאותם אלה שמספרים עליהם כל אותם מספרי מעשים, הא כיצד כל מעשים שאתה מספר טובים הם? וכי כל העולם כולו טוב הוא בעיניך? והלוא העולם מלא מרמה ושקר וחנופה ורודפי כבוד ואוהבי ממון, וכי מעולם לא ראית אותם?
אמר לו עזרא סימן טוב, איני יודע מה אשיב לך. מה שעיניי רואות ומה שאוזני שומעות ומה שליבי מרגיש, אותו אני מספר.
בתוך כך אמר לו עזרא לדוקטור טוויל, שמע מעשה שאירע עימי. מהלך הייתי למסור חבילה מן המכבסה ללקוח אחד בשכונת נחלת שבעה. אדם אחד אחז במעילי והתחנן: עשירי, עשירי למניין. נכנסתי בפתח ומצאתי את עצמי בבית-כנסת קטן ונאה. קומתו נמוכה והוא מלא בשלטים של זיכרון ובמנורות. עמדו להתפלל מנחה. החזן היה זקן ותפילתו במתינות. אף אחד מן המתפללים לא התרעם עליו. ניכר היה שמכבדים אותו מאוד. סיימנו את התפילה, ניגש אלי אותו זקן ושאל אם אוכל להתעכב עוד כמה רגעים לשיעור בגמרא שיאמרו קדיש דרבנן.
הסכמתי. ישבתי ליד השולחן. שמונה ישבו מסביב והזקן בראש. קרא הזקן כמה שורות בגמרא. התבוננתי בגמרא וראיתי שהם מסיימים מסכת. הסתכלתי בנהרה המשוכה על פניהם, ואז אמר מגיד השיעור הזקן: ברוך השם זכינו, זכינו לסיים את התלמוד. ניגנו ניגון ושרו תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי. מישהו הוציא כמה עוגיות ובקבוק משקה. אמר הזקן, שנים רבות מאוד אנו לומדים יחד וברוך השם זכינו. לפיכך כל אחד יאמר איזה חידוש לכבוד התורה. אמר כל אחד מהם מה שאמר. הגיעו אלי. אמר לי אותו זקן, הואיל וזכית להיות עימנו להשלים המניין, אף אתה אמוֹר משהו. הירהרתי רגע ואמרתי להם: לא איש דברים אנוכי ולא תלמיד חכם שאוכל לומר חידושי תורה. אדם פשוט אני. אבל יודע אני לספר מעשה. בוודאי שואלים אתם את עצמכם במה זכה זה להשתתף בסיום הש"ס שלנו?
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הרב חיים סבתו.
|
|
|
|
|
|
|
סוכת שלומו או סוכת שלמה
|
|
|
|
|
|
|
אספר לכם מעשה, ודעו שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל ברייה. ילד קטן היה חוזר יום יום לפנות-ערב לביתו מתלמוד תורה. בדרכו לביתו היה נכנס לבית-הכנסת הזה להתפלל בו מנחה. אחר התפילה היו יושבים ללמוד גמרא. לא הבין הילד כלום, אבל הניגון של הסוגיה משך את ליבו ומדי פעם ישב בצד לשמוע. פעמים היו הזקנים מכבדים אותו בפרי או בחתיכת סוכר. אחר חמישים שנה גדל הילד והיה לאיש, ואתם הלומדים סיימתם את הש"ס. אמרו, אין מקפחים בשמים שכר כל ברייה, ולמה ייגרע חלקו של ילד זה? גילגל מגלגל המעשים שיגיע אותו אדם למסור חבילה בסמוך לבית-הכנסת ויבקשו אותו להשלים להם מניין לתפילת מנחה וישתתף אף הוא בסיום הש"ס. המתנתי רגע ואמרתי להם: אותו ילד אני הוא.
מעשה נאה הוא, לא כן, שאל עזרא, והוסיף: רואה אתה, העולם מלא מעשים, אלא שעלינו לפקוח את עינינו לראותם.
פעם אחת אחר שסעדו בצוותא כדרכם סעודת מלווה מלכה, בירכו ברכת המזון. דרכו של עזרא היתה לברך ברכת המזון בקול רם ובנחת. אחר שנטל ראשי אצבעותיו במים אחרונים והשפיל אותן וניגב אותן, ואמר מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר, פתח את הסידור וקרא בקול, מלה מלה, כמונה מרגליות, מתחנן ומודה על המזון שבְּחֵן ניתן לו וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים רבים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, ועל כל ברכה וברכה עונה מדאם שרה אשתו בקול, אמן. והוא ממתין לה וממשיך ומברך, עד שמברך את השולחן שאכל עליו שיהיה כשולחנו של אברהם אבינו עליו השלום, כל רעב ממנו יאכל וכל צמא ממנו ישתה, ומברך את בעל הבית ואת אשתו בבנים שיחיו ובנכסים שיִרבו ושיהיו נכסיו מוצלחים וקרובים לעיר. ומדאם שרה אומרת אמן. וחוזר וקורא בקול ובנחת כל הרחמן והרחמן, ועל כל הרחמן משיבה מדאם שרה אמן.
הדוקטור טוויל בירך על-פה ובלחש, סיים את הברכה בחיפזון ועיין בספר שכתב חוקר גדול אחד, ממתין עד שיסיים עזרא סימן טוב את הברכה. כשסיים, הרים הדוקטור טוויל את ראשו מן הספר פתאום ושאל את עזרא, עזרא, בברכת המזון אנו אומרים הָרַחֲמָן הוּא יִפְרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ, מדוע סוכת שלומו ולא סוכת דוד, והרי אנו אומרים הָרַחֲמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת?
שתק עזרא סימן טוב והירהר בליבו, אכן קושיה טובה היא, ומימי לא חשבתי עליה. ואף עלה בדעתו שישאל את חכם פינטו בשבת לאחר הדרוּש, אלא שתכף השיג אותו צחוקו של הדוקטור טוויל, עזרא! עזרא! התבונן כיצד כתוב בסידור שלפניך, סוכת שלומו או סוכת שלמה? בין ו"ו לה"א נתבלבלת. רואה אתה כמה חשובה היא חוכמת דקדוק הלשון? ובליבו חשב, כמה האריך והתחנן תמים זה בברכת המזון, ובין שלמה לשלומו אינו מבחין. עזרא סימן טוב הרגיש בליבו ושתק.
דרך כלל אהב דוקטור טוויל את העקיצה החריפה שיש בה טעם, אבל הפעם הזאת ראה את פניו של גיסו עזרא סימן טוב שהחווירו, והתחרט על הבדיחה. חזר והביט בפניו של תמים זה וראה שאוהב הוא אותו באמת ומכבד אותו הרבה. התחיל מהרהר בליבו, מה יש בו בעזרא שנושא חן בעיני. והלוא אינו לא תלמיד חכם ולא יד לו בהשכלה ולא בשירה ולא חוקר הוא ולא משכיל הוא, ואני כל ימי גדלתי בין החכמים ולעגתי לעמי-הארץ ואהבתי את החריפות ואת השכל העמוק. התבונן באחותו מדאם שרה שמבטת בבעלה עזרא וראה כמה קורת-רוח יש ביניהם.
הספר רואה אור בהוצאת ספרי עליית הגג בשיתוף הוצאת ידיעות אחרונות. 167 עמודים.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
