יהדות NRG - ביקורת מקווה

ראשי > יהדות > פעם בחודש

ביקורת מקווה

דורית גרייבר חצתה את הקווים והלכה לטבול במקווה העדה החרדית בשכונת גאולה בירושלים. היה גלאט כושר

דפדף ביהדות

דורית גרייבר
22/11/2004 14:17

"חוברת זו מיועדת לך, הבלנית, השוקדת על טהרתן של בנות ישראל" פותחת חוברת ההדרכה לבלניות "נתיב הטהרה", של המוסד החרדי דור ודור. בחוברת, שאושרה ונערכה על ידי הרב מרדכי אליהו, מפורטות הוראות הנוגעות למקווה ("רצוי לעטר את המקווה בתמונות של צדיקים, באמרות ופתגמים", "רצוי מאוד לא לקבל תשר"), אבל גם לטובלות.

שלושה ז'אנרים של נשים מוכרים למבקרות המקוואות:

1. אישה הבקיאה בכל הדינים.

2. אישה שנדמה לה שהיא בקיאה בדינים, אך למעשה חסר לה ידע רב. יש להסביר לה בעדינות ובזהירות את פרטי הדינים החסרים.

3. אשה מדקדקת ומקפידה אבל עם בעיות נפשיות. היא מגיעה אל המקווה עם פתיחת שעריו ומבלה שם עד סגירתו. אשה כזאת בדרך כלל גם מצטיינת בשיגעונות בתחום הניקיון לפני הטבילה. היא איננה בטוחה בעצמה, ולפעמים גם אינה בוטחת בבלנית שהכל בסדר ושהיא יכולה לטבול בנחת ובלב שקט. לעיתים הבעל הוא הגורם המכניס את האישה ללחץ בתחום זה, והתוצאה היא חוסר שקט וחרדה.

והפעם הלכתי לבדוק מה קורה בין ערימות הפאות והגרביונים במקווה העדה החרדית בשכונת גאולה בירושלים. מודה ומתוודה: ציפיתי לגרוע ביותר. וכבר בדרכי לשם פיתחתי תיאוריה המסבירה מדוע נשים חרדיות מעדיפות להעביר אחוז ניכר משנות חייהן בהריון.

אולם המעבר החד משכונה דלה ומוזנחת למקווה נוצץ ומטופח

הותיר אותי פעורת פה. סגרתי אותו ומיד פערתי שוב כשנתבקשתי, על ידי בחורה בחלוק, לשלם 45 שקל, מחיר כפול מכל מקווה אחר. לשאלתי למה זה כל כך יקר בהתה בי ללא תשובה. בטח שאלה את עצמה למה הבחורה הזאת מתעקשת ללבוש חולצה כתומה כשאפשר למצוא היום בשוק כל כך הרבה בדי וילון זולים, ולתפור מהם חלוק נחמד.

כשהדלת נטרקה מאחורי, מצאתי את עצמי בלב פולין של המאה ה-19. יידיש היא השפה השולטת, ו-28 המעלות שהשתוללו בירושלים לא השפיעו על חבורת הנשים שעטו עליהן גרביוני לייקרה עבים.

בכניסה לחדר ההמתנה נעמדתי דום מול אנדרטת שיש ורדרדה ועליה כיתוב באותיות מוזהבות: "לזכרון עולם הרה"ר שלמה וינברגר שליט"א ואשתו הי"ד". אחרי ארבעה ראשי תיבות נוספים התייאשתי.

מרפקיי החשופים הסגירו את זרותי. מלכה, הבלנית, התעניינה אם זהו ביקורי הראשון במקווה הזה, והעבירה לי סיור מודרך בחדר האמבטיה. "תלחצי על הכפתור כשתהיי מוכנה", היא תדרכה אותי. "מוכנה?" הציצה מלכה, "עוד שנייה מישהי באה לבדוק אותך".

"בדיקה" בז'רגון המקוואי כוללת התעניינות מילולית בהכנותייך לטבילה ("צחצחת שיניים? ניקית אוזניים? ציפורניים?"), ולעיתים אף סריקה חזותית של גבך על מנת לוודא שלא נדבקה לעורך שערה סוררת. נפשי העדינה לא הייתה מוכנה לאונס הקוסמטי העתיד להתרגש עליי.


	הקלות תחפשי ברחביה


	"מה זה?" שאלה הבלנית והצביעה על ניסיונותיי העלובים לגדל ציפורניים, "לפי הרבנים שלנו זה אסור" היא הסבירה לי. עניתי לה שכך טבלתי עד היום אבל היא השיבה לי במתק שפתיים ש"אולי במקווה ברחביה מתירים, אבל פה זה אסור" (מהם הסיכויים שהבלנית גולשת ב-NRG יהדות?). היא ניצלה את ההלם המוחלט שלי, עברה דרומה לחזית הרגליים, והחלה בגזירה ושיוף של ציפורניי, פדיקור מקיף למען קידוש השם. כשסיימה, פתחה בהתנצלות "אני לא יכולה להתיר לך, אולי יש כאן בלנית אחרת שתסכים להטביל אותך עם ציפורניים בידיים". אבל גם הקולגה שנכנסה אחריה, חמושה במספריים, לא התכוונה לוותר. "זה הכול לשם שמיים", היא נטלה בעדינות את ידי, וגזזה את ציפורני עד הבשר ללא רחמנות. בעוד שאריות הנשיות הלבנות שלי נושרות לכיור שיתפה אותי שרה בתופעות הנדירות שהגיעו אליה לטבילה "פעם הגיעה תיירת צרפתייה, עם איפור ולק, רחמנא ליצלן. עבדנו עליה קשה עם אצטון", אבל את הפריקים האמיתיים היא שומרת לסוף "לא מזמן הייתה כאן אפילו בחורה ספרדייה". לשאלותיי אודות נשים מסוג 3, אותן מסווגת חוברת ההדרכה כ"מקפידה, אבל עם בעיות נפשיות", מספרת לי שרה על נשים שמגיעות אל המקווה כשעתיים לפני הטבילה, אותן הן מבלות בהכנה אובססיבית, הכוללת רחצה ובדיקות חוזרות ונשנות. "הן לחוצות מאוד, ממרקות את גופן, בהיסטריה, בחרדה, לא סומכות עלינו, הבלניות, ולפעמים רוצות לטבול כמה וכמה פעמים". את המקווה הן עוזבות עם אחרונת הבלניות, למעלה מחמש שעות לאחר הגעתן. גישה לנשים עם מוגבלויות: בעייתית. המעבר לאזור המקלחות מחייב עלייה במדרגות. עיצוב: האחות התאומה של בית כנסת חרדי, אבל בוורוד. הרבה מנורות ספוטים ואבן שיש. חדר ההמתנה: שש נשים נעולות בנעלי גולדה המתינו איתי בתור. גרביוני הלייקרה האטומים יצרו רגליים שזופות במיוחד לבעלות הידיים הלבנבנות. מתוך ארון הספרים היהודי ניבט אליי רב המכר "דער קרוין פון צניעות", ואחד הפלאפונים החל לפזם ניגון חסידי. ניקיון: הרצפה לא נוגבה כראוי ושערה ארוכה מונחת בכיור. מים: נקיים וחמימים. אביזרים: פצירה, ספוג, שמפו, מברשת שינים משומשת, משחת שיניים, כפכפי פלסטיק. קופסה לעדשות, אבן להסרת עור קשה מהרגליים, וסבון משומש. מגבות וחלוקים: וורודים ורכים. גם כובע מגבת לאיסוף השיער מגיע קומפלט. עומס: 15 חדרים, בכולם אמבטיות. חמש בלניות במשמרת. שמונה נשים ממתינות בממוצע. זמן המתנה משוער כ-10 דקות. תעריפים: 45 שקל. אין סבסוד של המועצה הדתית כיוון שמדובר במקווה פרטי של העדה החרדית. שעה וחצי אחרי פתיחה התעריף עולה ל 55 שקל, ומי שמגיעה אחרי שלוש שעות מוסיפה כסף לבלנית באופן אישי. פינת איפור: לא בבית ספרינו. מקווה העדה החרדית בגאולה. רחוב שטראוס 26, אפשר גם להיכנס דרך חי אדם 3.