 |
 |
|
|
| בידיים נקיות - מיומנו של צדיק |
|
|
|
| אבי סגל על הצדיקים הטהורים שטובלים כל בוקר, ושרץ בידם |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
7:00 – כמו בכל בוקר, קמתי מהמיטה, אמרתי "מודה אני" ונטלתי ידיים מהספל שמתחת למיטה. מאוחר יותר, כשהגעתי לבית הכנסת, נטלתי שוב את ידיי כהכנה לתפילה. במהלך התפילה נכנס יהודי מבוגר, לבוש בלויים, והחל לבקש נדבה מהמתפללים. הדבר הפריע לי מאוד, ולכן ניגשתי אליו, הדפתי אותו בכוח החוצה וצעקתי עליו שלא יפריע למהלכה התקין של התפילה. לרגע נדמה היה לי שנגעתי בידו מעל המרפק, ולכן הלכתי ליטול ידיים פעם נוספת.
9:30 – כשהגעתי למשרד, אמרה לי המזכירה כי הצ'ק של גולדמן הגיע. הוריתי לה ללכת לבנק ולהפקיד אותו מיד. אין מה לדבר - תאונת הדרכים שעבר גולדמן סיפקה לי פרנסה יפה מאוד, וקצת הצטערתי על שהוא לא יכול להידרס מדי יום.
10:05 – המזכירה חזרה מהבנק, ואז נכנסה למשרדי ושאלה מה קורה עם המשכורת שלה. אמרתי לה שלא תדאג, ותוך שבוע היא תקבל את כל המשכורת של החודשיים האחרונים. היא מצידה טענה שזה גם מה שאמרתי חודש לפני כן. חצופה, היא לא יודעת שהמשק במיתון?
13:30 – יש אלוקים! הצלחתי למצוא פראייר שקנה את המיצובישי שלי. אני צריך לשלוח פרחים למשה המוסכניק. אין לי מושג איך הוא העביר את האוטו בטסט, אבל מה שברור הוא שהתיקונים לא יחזיקו אפילו שבוע. למזלי, הקונה לא יודע על הקלקולים באוטו, וכשהמנוע יתחיל לזייף - הוא יחשוב שזה התחיל אצלו. אוי, אני צריך להתקשר אליו - שכחתי את ספר המשניות שלי בתא המטען!
14:15 – אשתי התקשרה אליי למשרד ושאלה אם אני רוצה לעשות ביקור קצר אצל הדודה שלה המאושפזת בבית החולים. עניתי לה שאולי בפעם הבאה, כי אני צריך להגיע לתפילת מנחה. היא אמרה שבפעם הבאה הביקור עלול לעבור מבית החולים לבית הקברות, אבל אני הבהרתי לה שאני לא מתכונן להפסיד מניין בשביל אף אחד ובטח לא בשביל הדודה הזקנה שלה. ואכן, אחרי שיחת הטלפון הלכתי לבית הכנסת, נטלתי ידיים והתפללתי מנחה במניין. ליתר דיוק - שעתיים אחרי שיחת הטלפון.
19:30 – נסעתי לאסוף את אשתי מבית החולים, ויחד נסענו לביתנו שמחוץ לעיר. בדרך לא שכחתי לומר תפילת הדרך בכוונה. אשתי העירה לי, כי התפילה עשויה לעזור לנו יותר אם אוריד את מהירות הנסיעה אל מתחת ל-150 קמ"ש.
22:00 – אחרי שסיימתי ללמוד דף יומי, הדלקתי את המחשב ונכנסתי לאינטרנט כדי לגלוש במספר אתרים תורניים. באחד האתרים נתקלתי במאמר פוליטי שהרגיז אותי מאוד, וכהרגלי במקרים כאלה שלחתי תגובה. "הכותב הוא לא רק אוויל וחסר כשרון", כתבתי בטוקבק, "אלא גם נואף ואנס סדרתי". במקום שמי, הזדהיתי במילים "מכיר אותו היטב".
23:30 – קראתי קריאת שמע, כיביתי אורות ונכנסתי למיטה, שקוע במחשבות. מחר מחכה לי יום עבודה קשה, ובערב אנו מוזמנים להורים שלי. אני יודע מה הולך לקרות - אמא שלי שוב תנסה לשכנע אותי לאכול את האוכל שלה, אני אזכיר לה שאני אוכל רק הכשר בד"ץ ולא רבנות, היא תיעלב, אני אתעצבן, ואחר כך לא נדבר במשך חודשיים. מרוב לחץ, התחלתי לנוע במיטה ולהתגרד בכל הגוף. עכשיו אני שוב צריך לקום וליטול ידיים.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | עיתונאי וסאטיריקן, כותב מדור בעיתון "בשבע", ובעבר מבקר טלוויזיה ב"מקור ראשון" ועורך משנה ב"אותיות". בעל תואר ראשון בתסריטאות באונ' ת"א. ספרו "רוח אנושית בכוכב" יצא בשנת 2001 וזכה לשבחים רבים, לטענתו | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
