 |
 |
|
|
|
|
|
|
| רבקה יפה לא מתביישת לומר: החרדים לא פרזיטים. כשטומי לפיד מלהג על מעמד הביניים "חסדי נעמי" מחלקים לחם |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"החרדים פרזיטים", הם אומרים שוב ושוב. כבר לא טורחים להתעכב ולחשוב, וכבר אינם מתביישים שמא האשמת שווא בפיהם. ואני אומרת, "סליחה?!" וזה לא בגלל שמכתימים בהבל פה ציבור שלם, שבתוכו גם עובדים ומשלמי מיסים, אלא כי האשמת החרדים כחברה טפילית הפכה לשגרה וחוטאים בה חילונים ודתיים-לאומיים כאחד.
מודדים את החרדים במשקפיים שלהם, על פי תרומתם-הם לחברה, ונזעקים, "היי, למה אתם לא?" יורקים "טפו, פרזיטים", וממשיכים הלאה, כאילו מובן מאליו. זה משפיל ומקומם, אבל אין בדעתי להצטדק ולהדוף את ההשמצות בגב שפוף ובגמגום, גם לא אנצל את המעמד כדי לצבור נקודות מעמדת אנדרדוג מקופח ומדוכא. האמת שבוערת בעצמותי פשוטה, רבותי המושבעים. החרדים אינם טפילים, אלא מלח הארץ. מגזר שתורם לחברה הישראלית, ובגדול.
זהו, אמרתי את זה. חרדים ומלח-הארץ במשפט אחד... באמת מעניין למה אף עורך עיתון לא חשב מעודו לשתול את הביטוי הישראלי הזה מתחת לתמונתו של חרדי, חי או מת...
חילונים ודתיים, מתנחלים ובני קיבוצים מתקוטטים ביניהם על תרומה וקיפוח. האחד גאה במגל, שני
בחרב. זה מתפאר בספר וזולתו במידת החסד, אבל באמת, עגלות כולם מלאות לרוב, ראויות ונחוצות, ואינן ניתנות לכימות ערכי, כולל עגלתם של החרדים שגדושה בתרבות ישראל ובגמילות חסד, לתועלת כולם.
הגיע הזמן להכיר בכך ולהודות בפומבי שהחברה החרדית תורמת למדינת ישראל לא פחות מכל מגזר אחר, ותרומה אינה נמדדת רק בדמים. טיפוח מורשת ישראל וארגוני החסד, אלו משימות לאומיות חשובות שמוטלות היום על שכם הציבור החרדי כמעט לבדו, והוא נושא בעולן בלי לצפות לתודה ובלי לקבל אותה. אני מתכוונת כציבור, ואני מתכוונת להערכה ציבורית.
כל החלכאים והחולים במדינה מכירים את המלאכים בשחור לבן. כשפורז שולח מובטלים לאכול עוגות, חסדי-נעמי נותנים לחם, כשלפיד מקשקש על מעמד ביניים, יד-שרה דוחפים כסא גלגלים. כשנזקקתי לעזרה רפואית, מעולם לא נשאלתי למצבי הכלכלי או הדתי, תמיד נעניתי במאור פנים וברוחב לב. בתי הספר החרדים משגרים תלמידים ותלמידות להתנדב מעשה יום ביומו בבתי אבות בבתי חולים בחלוקת מזון ובעזרה לנזקקים, כחלק אינטגרלי ממערכת החינוך. חינוך נטו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מקשקש על מעמד הביניים. טומי לפיד. צילום: יגאל לוי.
|
|
|
 |
|
 |
|
חברה אנטי מותגית
|
|
|
 |
|
|
|
רק שניה. אין צורך להתקומם ולהוכיח לי שגם אחרים עושים ומתנדבים. אני יודעת וזה נכון, אבל אני מדברת על ציבור בהכללה וזו עובדה שהמסה הגדולה של ארגוני החסד במדינת ישראל מתבססת על הציבור החרדי, חרף היותו מיעוט קטן. לא פעם אמרה חברה שלי, שהיא עובדת סוציאלית ותיקה באחת הערים הגדולות בארץ, "תשמעי, החרדים האלה, אני מצדיעה להם". החרדים האלה...
וזה לא רק מפעלי החסד שתרומתם גלויה וידועה. הציבור החרדי נושא על שכמו גם את מפעל ההנצחה היחיד במינו ורב ההיקפים של שמירת אוצרות תרבות ישראל והעברתם לדור הבא. תשכחו לרגע מדתיים לא דתיים, אל תקראו לזה לימוד תורה אם המונח גורם למישהו אלרגיה קשה, תגידו ארון הספרים היהודי ערש התרבות המערבית. קלאסי. איזה עם לא ישמח ויכיר תודה למתנדבים שמקבלים על עצמם חיי דלות ומקדישים את ימיהם ולילותיהם ללימוד תרבותו ומורשתו העתיקה, מניחים לאחרים לעסוק בחריש, במלחמה, במדע ובצבירת ממון.
אמנם גם אחרים קובעים עיתים לתורה, אבל בואו נודה על האמת - טוב שיש בתוכנו ציבור מאמין וקנאי שבאינטנסיביות, ביראה ובאהבה, ברצינות ובאחריות, בעוני ובצניעות נוטל על שכמו תשעה קבין מהעול הזה. לא צריך להיות דתי כדי לשמוח שמישהו עושה את העבודה. זו אינה טפילות, אחים שלי, כי אם שיתוף פעולה הוגן.
תשאלו, ומה עם צבא? ידעתי שזה יבוא. ההכרעה שלא כולם לוחמים, אלא דרושים גם טבחים ונהגים, ספורטאים ואנשי רוח זו הכרעה של עם ומדינה וסדרי עדיפויות. בתנאי שנכיר בתרומת הלימוד הזה ונאשרו, ובלבד שאיש לא ישתמט ממשימתו. אמנם יש משתמטים, אודה ואבוש. אלו הם הטפילים האמיתיים, שראויים לכל גינוי וענישה וסלידה, ולא הציבור כולו.
לא אמרתי מילה על תרומת הציבור החרדי לדמוגרפיה היהודית, וגם לא אומר, כי קשה לי להתייחס לרחם האשה כאביזר אידיאולוגי לשיפור המאזן הישראלי. גם אין צורך להרחיב על תרומתם הלאומית בעצם היותם חברה ערכית, נטולת רכבים ואביזרי יוקרה. חברה אנטי מותגית שאפילו אינה יודעת שהיא כזאת.
גם ככה קצת מביך אותי שיר המעלות הזה, אבל עילתו אינה גחמת התרברבות שקפצה עלי לפתע, אלא רצון לאזן במשהו את נקודת המבט המתלהמת שמוצגת דרך שגרה במדיה, באמנות, ברחוב ובאינטרנט. עיין ערך טוקבק...
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | רבקה יפה שם פרטי, נולדה ברמת אביב וגדלה בבית יעקב, חובשת כיפה שחורה עם נקודות למחשבה, בוגרת המכללה וקמרה-אובסקורה, מבקרת ספרות וקולנוע וסבתא לשלושה שידוכים שווים ביותר. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
