 |
/images/archive/gallery/105/158.jpg נטע יוסף
צילום: אריק סולטן  |
|
|
| גרושה בת 23 מחפשת בחור דומה |
|
|
|
| סנסציה: נטע יוסף לא כותבת על בעיית הרווקות הדתיות, אלא דווקא על אלה שמתחתנות ומתגרשות מוקדם |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האי-מייל שקיבלתי מאפרת (שם בדוי) לפני מספר ימים היה עצוב ומיואש. "אני תכף בת 26, נשואה שנה וחצי ובכלל לא מאושרת. אני משתעשעת במחשבה להתגרש ("משתעשעת" זו לא בדיוק המילה. יותר בוכה המון ומרגישה לכודה). בעלי נהדר ואוהב ושנינו ממשפחות נהדרות. הוא לא הרביץ לי ולא רבנו על כלום. אני פשוט לא נמשכת אליו ולא מאוהבת בו. להתחתן הייתה טעות, הייתי פחות ממאוד מאוהבת. זה צעד כל כך קשה לי. אני הולכת לאכזב אותו, את ההורים של שנינו, את החברים, את עצמי ... אני צריכה שייקחו אותי ביד, לקרוא על מישהי שקמה והלכה בלי סיבה ומצאה את האושר. חיפשתי, ומצאתי אותך. אולי את מכירה?"
מכירה. ועוד איך מכירה. לפני כשנתיים התגרשה אחת מחברותיי הטובות ביותר בגיל 26, לאחר חמש שנות נישואים אומללות. כלפי חוץ הם היו זוג דתי-ציוני לתפארת. הוא חובש כיפה סרוגה והיא עוטה כיסוי ראש. שניהם עובדים, לומדים ושומרים תורה מצוות. בתוך הבית, לעומת זאת, הכל היה שבור ורווי סבל. האהבה נגמרה לפני שהתחילה וכך גם החברות והכבוד. כל הניסיונות לגשר על התהומות שנפערו ביניהם כשלו, עד שלבסוף הם הגיעו לרבנות.
חברתי אינה הדתייה היחידה המתגרשת בגיל צעיר. באתר ההיכרויות הדתי הפופולרי, "דוסידייט", חיפשתי גרושים בגילאי 19-30 ומצאתי 111 גרושות (56 מתוכן עם ילדים) ו-105 גרושים (37 עם ילדים). בגילאים מתקדמים יותר מספר הגרושים והגרושות עולה.
באתר הדתי "מורשת" מתקבלות מדי יום שאלות בנושא נישואים במשבר וגירושים בקרב צעירים. רוב השואלים (בעיקר השואלות) מצביעים על היעדר משיכה וחיבה לבן הזוג כמניע מרכזי לגירושים, ואחרים מודים כי נישאו במהירות מדי מתוך התלהבות ותשוקה ולא בדקו האם באמת קיימת התאמה בינם לבין בני זוגם. זאת, לדעתי, הנקודה המרכזית עליה כדאי להתעכב.
נישואים חפוזים בחברה הדתית הינם עניין יומיומי ומקובל, והסיבה לכך ברורה בעליל: ההלכה היהודית אוסרת על גבר ואישה לקיים ביניהם מגע פיזי כל עוד לא נישאו זה לזה. מבחינת החברה הדתית, איסור קשה זה מעמיד כל זוג דתי בסכנת פורענות. יודע צדיק נפש בהמתו, ואף החברה הדתית יודעת שגם בחברה שמרנית היצרים המיניים מתגעשים, וכדי למנוע מצעירים לחטוא, יש לעודד אותם להתחתן במהירות האפשרית. כך נוצרה מציאות פסולה בה לחץ המשפחה, החברים ותאוות הגוף הבלתי מסופקת מביאים זוגות דתיים לעמוד מתחת לחופה תוך חודשיים-שלושה מיום היכרותם.
לדעתי, האשם העיקרי במצב הוא החינוך הדתי. בבתי הספר הדתיים מלמדים את הנוער שמגע פיזי לפני החתונה הינו דבר פסול מאחר והוא מחבל בכושר השיפוט האובייקטיבי בהליך בחירת בן הזוג. התשוקה, כך גורסים המחנכים, מסמאת את עיני הצדדים מלבחון האם הם באמת אוהבים ומכבדים זה את זה ומביאה לבחירת בן זוג לא מתאים. רק אחרי הנישואים, כשהתשוקה דועכת, מבינים הבעל והאישה כי טעו בבחירה, אך אז כבר מאוחר מדי לתקן את המעוות.
עם כל הכבוד, טיעון זה דמגוגי ובעייתי. ראשית, תשוקה "מעוורת" קיימת גם בין בני זוג אשר אינם נוגעים זה בזה, אולי אף ביתר שאת. המאבק ביצר שאינו בא על סיפוקו מעוות את כושר השיפוט לפחות באותה מידה, אם לא יותר, ממימוש התאווה. שנית, המחנכים עצמם מציינים שלאחר הנישואים ומימוש היצר התשוקה "נרגעת", ואז ניתן לבחון את המציאות באופן אובייקטיבי. אין מנוס, אפוא, מהמסקנה שדווקא קשר הכולל מגע פיזי מאפשר בחינה מפוקחת יותר של ההתאמה בין בני הזוג מקשר ללא נגיעה.
מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שרוב הזוגות הנישאים בחיפזון הם אלה המקפידים על שמירת "נגיעה", מן הסתם בשל הקושי להימנע ממגע פיזי לאורך זמן. רשימה זו אינה מתיימרת לדרוש שינוי בהלכה והתרת קיום יחסי מין לפני החתונה, אלא להסב את תשומת לב הרבנים והמחנכים לכך שהחברה הדתית מצויה בבעיה הדורשת תיקון.
הפיתרון, כך נראה, נעוץ בחינוך מחדש בכל הנוגע לבחירת בן זוג, קבלת ההחלטה להינשא ובניית הקשר בתחילת הנישואים. אחרי הכל, המטרה הנשגבת אינה נישואים מהירים בגיל 20 אלא נישואים מוצלחים.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | בוגרת תואר במשפטים באוניברסיטת בר-אילן. עוסקת בנושאי תרבות ואקטואליה וכותבת בלוג בערוץ היהדות של nrg מעריב | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
