 |
/images/archive/gallery/132/585.jpg איור לפרשת שבוע
איור: אורי אלון  |
|
|
| ענישה סביבתית - הצלת חיים |
|
| מה עמדת היהדות על נקמנות קולקטיבית? הרב צבי יניר על פרשת פנחס |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
הרב צבי יניר
8/7/2004 22:02 |
|
|
|
|
|
|
|
מי שקורא את התגובות של קוראי האתר לפיגועים הפלשתינים, יכול לגלות באופן מפתיע שגם מימין וגם משמאל יש רבים שלא שוללים עקרונית ירי תגובה על עזה בלא אבחנה, אלא שאלו שמשמאל אומרים שיש לחכות שתהיה להם מדינה רשמית ואז ירי כזה הוא לגיטימי. מהי דעת היהדות, האם אכן יש היתר לירי כזה, ושמא אף חובה?
מחד אנו מוצאים בפרשת קרח את דברי משה כלפי הא-ל, 'האיש אחד י חטא ועל כל העדה תקצוף'. כמו כן נאמר 'לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו'. גם בויכוחו של אברהם עם הא-ל ביחס להריסת סדום, אנו מוצאים שאם אכן היו מספר צדיקים אז הקב"ה לא היה מחריב את כל העיר.
מאידך מצאנו פעמים רבות שאכן הקב"ה מעניש את כל העם בעונש קולקטיבי על חטאי היחיד או היחידים. כך היה בחטאו של עכן שמעל ונטל מהשלל בכיבוש יריחו ועקב כך נהרגו רבים מישראל.
כמו כן נאמר 'פוקד עוון אבות על בנים על שילשים ועל ריבעים'.
גם אצל מנהיגים גדולים בעם ישראל מצאנו שנקמו באופן אכזרי וקולקטיבי. דוד הרג אלפים ממואב, (כנראה כנקמה על הרג משפחתו) 'וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת'. חכמינו תרצו את הסתירה בהבחינם בין מצב בו הילדים ממשיכים לעשות את מה שאביהם עשה ואז מותר להענישם על חטאי אבות למצב בו הילדים אינם ממשיכים. ברם, הם לא התייחסו להבדל בין הטיעון המוסרי שנאמר בימי קורח ("האיש שאחד יחטא ועל כל העדה תקצוף") לבין הענישה הקולקטיבית בימי עכן, או בימי דוד.
נראה שיש לחלק כמה חילוקים בסיסיים. החילוק ראשון הוא שיש לחלק בין ענישה אלוקית לענישה בידי בני אדם. הא-ל שהוא כל יכול ו'בוחן כליות ולב', בודאי שיכול להפריד בין האשם ללא אשם, ועל כן ברור שהתביעה כלפי הא-ל היא להעניש רק את החוטא. לפי זה מוכרחים לומר שבכל המקרים האלו שנענשו אנשים נוספים, שאכן היו אשמים נוספים, הייתה עדת קורח עצמה והיו גם תומכים שקטים נוספים שאכן מתו אח"כ במגיפה. גם בעכן יש להניח שאם איש אחד מעל אז אלפי אנשים רצו למעול , כלומר הייתה אוירה ציבורית שנתנה לגיטימציה למעל ולכן נענשו אנשים נוספים מישראל.
ענישה של בני אנוש לעומת זאת אינה יכולה לזהות באופן ודאי את האשמים. ודאי שבאופן בסיסי ראוי שגם בני אנוש יחקו את מעשי הא-ל , וכדברי חכמינו 'מה הוא רחום אף אתה רחום', אך כאמור פעמים רבות קשה מאוד להבחין באופן ודאי בין האשמים. בענישה בידי אדם נכנס שיקול נוסף שלא קיים בעונש האלוקי. אם הדרך להעניש את החוטא בלבד כרוכה בסיכון למי שאמור להעניש, אז יש כלל אחר שלמדו חכמינו 'חייך קודמים לחיי חברך', וקל וחומר שחייך קודמים לחיי בן העם שהוא אויב לך.
אם נוסיף לכך את האוירה התומכת שקיימת בחברה הפלסטינית למעשי הטרור, מסתבר שאז כלל אין מה לדבר על חפים מפשע, וכמו במעשה עכן. ניתן להוסיף על כך, שמצאנו שגם צדיקים נענשים על מעשי הרשעים אם היה בידם למחות ולא מיחו, כלומר שיכלו למנוע את מעשה הרשע. כך שגם אם נאמר שנשארו פלסטינים חפים מפשע לגמרי, ודאי שלחלקנכבד מהם היתה יכולת למוע את הטרור, ודאי אם מדובר בהורים ושאר בני משפחה קרובים, ועל כן גם עליהם לשאת בעונש.
יש לקחת בשקלול גם את אפקט ההרתעה . הרב קוק מסביר שעונשי התורה אינם לנקמה גרידא אלא בעיקר להרתעה. 'לא יוקם כי כספו הוא', כך נאמר בתורה ביחס לאדם שהיכה את עבדו הכנעני והרגו בטעות. מסביר הרב קוק, כיוון שבאופן טבעי הבעלים של העבד דואג לרכושו, אין צורך להרתיע בעלי עבדים באופן שיקבלו עונש מוות על הרג בטעות של עבדיהם. באופן טבעי הבעלים ימנעו מלעשות פעולות שיכולות לפגוע ב'רכושם', שהרי בראש ובראשונה הם בעצמם יפגעו באופן משמעותי, שהרי יחסר להם עבד.
כלומר שאלת ההרג של רוצח העבד אינה פונקציה של הנקמה אלא של ההרתעה, ואם כן אם הריגה או כל ענישה סביבתית תרתיע את המפגע הבודד, ותחסוך בגדול חיי אדם (גם של יהודים וגם של ערבים שייהרגו בתגובה של צה"ל וחוזר חלילה) ודאי שלא רק שניתן לשקול בחיוב עונש כזה, אלא יש להמליץ עליו.
כמובן שכל הדברים כאן נכתבים באופן עקרוני, מבלי להיכנס לשאלה הפרקטית האם כדאי לעשות זאת, מבחינת יחסינו עם העולם וכדומ'. כל מגמתנו הייתה להראות שכל אלו שמנסים להציג את מוסר התנ"ך והיהדות כשוללים עונשים קולקטיביים, מציגים מצג שווא.
הרב צבי יניר חבר בארגון רבני צהר.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
