 |
 |
|
|
|
|
|
|
| ירעם אטיה צפה בהצגה "עבד לעם קדוש" וחזר עמוס במסקנות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אני קצת מתבייש להודות אולם מעודי לא הייתי בהצגה. למעט הצגות סוף שנה בבית הספר ובתנועת הנוער או בהכתרת למיניהן; למעט הצגת ילדים בכיכובה של דנה דבורין; ולהוציא את ההצגה "פולסא דנורית" אשר אליה נכנסתי בהנחה משמעותית.
כדי להצדיק את העובדה שחסר ניסיון שכמותי מעז לכתוב ביקורת על הצגה, ולא חשוב איזו,
בחרתי להשתמש בקלישאה האומרת כי דווקא הצופה הפשוט, זה שאיננו מבין בתאורה, תפאורה, החלפת דמויות, הצגת קונפליקט ועוד כל מיני מושגים שלומדים בבית ספר למשחק או השד יודע איפה, יכול לבקר מנקודת ראותו של הצופה הממוצע, ולא מנוקדת המבט של המבקר-יודע-הכל-היושב-במגדל-השן-ומשתלח-בכל-מה-שזז.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ישי מאיר. מתוך ההצגה.
|
|
|
 |
|
 |
|
אף חרדי לא יבוא
|
|
|
 |
|
|
|
לאחר ההקדמה המעייפת, ואת זה גם אדם שמעולם לא קרא ביקורת יכול להרגיש, אגש להעלאת רשמיי על הכתב:
1. באתי להצגה משוחד. הרי זוהי הצגה על הרב קוק. הרב קוק!. נו, זה הרב שעליו כל הזמן סיפרו לנו על כך שהקדים את זמנו, ואשר התברך בראיית המציאות בעיניים שונות. הרב אשר הוצג בפנינו כמיתוס. פלא שהייתי משוחד? ובתור שכזה - מראש באתי להישבות בקסם המיתוס.
2. מה שהביא אותי למסקנה שהחילוני הממוצע לא היה בא לראות את ההצגה. הרי היום זה די באופנה לנפץ מיתוסים, לא?
3. מה שהביא אותי למסקנה שגם החרדי הממוצע לא היה בא להצגה. הרי הרב קוק מבחינתו איננו בגדר "מיתוס". אם כבר להפך - הוא "עבר את הגדר" בכך שהתחבר עם הצייויינים הרשעים ואף הסכים ל"מזרחי" שרק הגבירו פריצות באמצעות תנועות נוער מעורבות, ה' ישמור.
4. מה שהביא אותי למסקנה שאף החרד"לניק הממוצע לא היה בא. הרי הישיבה באולם לא הייתה על טהרת הצניעות אליבא דהרב קוק - היא הייתה מעורבת!!!
5. מה שהביא אותי למסקנה שהגושניק הממוצע דווקא כן היה בא להצגה. הרי הרב קוק הרים על נס את דרך השילוב. שאפשר גם וגם. גם ללכת להצגות ולספוג קצת תרבות, וגם לשמור על צניעות וטוהר העיניים. ובכלל, בהצגה האולם חשוך כולו, ומבטי כולם היו מרוכזים רק על השחקן שגילם את דמות הרב במשחק ובכישרון רב.
6. מה שהביא אותי למסקנה שמנהלים ממוצעים בבתי ספר וישיבות תיכוניות חייבים לקחת את תלמידיהם להצגה. בכך יתרמו לניפוץ תדמיתו של הרב קוק וממשיכי דרכו ב"מרכז הרב" כ"רחפנים", כפי שנתפסת בקרב התלמיד הממוצע, בשל העובדה שהתלמידים ייחשפו ל"עולם המעשה" של היהדות בראותם בפועל אדם דתי שהנו שחקן בתיאטרון ואשר מצליח להעלות הצגה כשרה העוסקת בנושא כשר בצורה כשרה. והכל למהדרין.
7. מה שהביא אותי למסקנה שאני אינני בחור ממוצע. אינני גושניק, ואינני תלמיד בית ספר, ובכל זאת הלכתי.
תיאטרון "תאיר" – "עבד לעם קדוש". כתיבה ומשחק: ישי מאיר. בימוי: גלעד אלפסי. מוזיקה מקורית: אבי בר איתן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | בן 26 מעיר הגאולה בת-ים. בוגר ישיבה תיכונית, הסדר; כיום כותב בשבועון "בשבע" ביקורת טלוויזיה וידיעות תקשורתיות, עוסק בקופירייטינג ולומד לימודי תואר ראשון בלשון עברית באוניברסיטת בר-אילן | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
