 |
/images/archive/gallery/123/446.jpg עינת ברזילי ואלישיב אייכנר
עיבוד מחשב:שרית פלוט  |
|
|
|
|
| עינת ברזילי ואלישיב רייכנר מתקוטטים בשאלת הזהות של המפד"ל |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
אלישיב רייכנר ועינת ברזילי
16/6/2004 11:26 |
|
|
|
|
|
|
|
עינת ברזילי:
בשעה שבמשרדי המפלגה, צחצחו חרבות על כוס תה, מישהו ממחנה אורלב הלך לתקשורת וכינה את הצנחתו של אפי איתם לראשות המפד"ל "טעות היסטורית". אני לא בטוחה באפקט שיהיה למפד"ל על ההתרחשות ההיסטוריות, אבל יכול להיות שמשהו טוב יקרה מההתגלות המאוחרת הזאת, ואולי מכך שזבולון אורלב יקח לעצמו את המנהיגות.
בסמינריון שעשיתי באוניברסיטה, בקורס בפוליטיקה ישראלית, ראיינתי עשרות מצביעים נוטשי מפד"ל, ימינה ושמאלה ממנה, ובדקתי איך הפכה מהמפלגה השלישית בגודלה, תוך עשור אחד, ללא רלוונטית. אחד הגורמים שחזר על עצמו היה עסקנות. מנהיגי המפלגה נתפסו בקרב המצביעים שלה שתדלנים ואפרוריים כגבאים בבית הכנסת במנחה של יום חול.
במפד"ל למדו את הלקח וחשבו שברק הדרגות וריח האדמה המעובדת יעשו את זה, ולא תפסו ששוב הם באיחור תרבותי, והמשיחיות לא גרה כאן יותר. מעולם לא היה למפלגה מנהיג שהפער בינו לבין מרכז המפלגה גדול כל כך, שההיגיון הלוגי בהשקפת עולמו (להזכירכם הוא הציע את עצמו לתפקיד השר לענייני המשפחה היהודית וזה בעידן שאפילו הרב בקשי דורון מבקש להכיר בנישואים אזרחיים) לא מפוענח אפילו לחברי המפלגה.
זה קרה למפד"ל כבר מזמן, ולא באשמתו של איתם, אבל היא איבדה את ההזדהות של החלק הארי של המצביעים הפוטנציאלים שלה. זה קרה כשהדומיננטיות של "ארץ ישראל" דרסה את התפיסה התמימה והפרגמטית של "תורה ועבודה", וכשהמושגים ציוני ומתנחל הותכו לאחד, עד כי נדמה היה לי שלהיות ציוני זה לעזוב
את שדה בוקר השבעה ולהתנחל באלקנה הסובלת. זה התחיל בזה שבני עקיבא הפרידה את מחנות הקיץ לבנים ובנות, המשיך בזה כשנאסר על אבות להגיע למסיבות הסיום של בנותיהם כדי שלא יצפו בבת השכן מבצעת את הריקוד "ניגון למעיין" (הומאז' לאמריקן ביוטי).
נכון שלתהליך, כמו לכל תהליך היתה ראקציית נגד בדמותן של נשים שמפצחות סוגיות בתלמוד כאילו היו אגוזים בעוגת שבת ובדמותם של במאים חובשי כיפה, אבל בכל פעם שעלתה קריאת רבנים לסרב פקודה ביום פינוי, חשנו, אני ושכמותי, שהבית נעשה צר למידותינו, ובעיקר זר לנשמתנו.
אינני מכירה את אורלב באופן אישי, אם כי ישבתי בכמה וועדות חינוך בכנסת בראשותו, והתרשמתי שהוא באמת היה רוצה להיות שר חינוך, אני חושבת שאם ישכיל להיבחר, יש לו ולחבריו במפד"ל הזדמנות לבנות מפלגה שתיקח אחריות על נושאים חברתיים ותתייחס אליהם באופן יהודי ערכי, לאו דווקא הלכתי, כמו יחסי עובד-מעביד, קידום החינוך בשכבות חלשות, יצירת תנאים לפיתוח תרבות יהודית תוססת, ולהציע אלטרנטיבה למפגש המשולש הלא קדוש של החילוני עם מוסדות הדת הלא הוא חתונה, ברית ולוויה. לנער את בתי הדין הרבניים ועוסקיהם, משלוותם הבטוחה.
זו הזדמנות לרענן את המפלגה, להרחיב תחומי התייחסות, ולייסד מפלגה ערכית ולאו דווקא הלכתית בהשקפתה הדתית ונאורה בהשקפתה האזרחית. אפשר גם לשנות את ראשי התיבות מפד"ל - מתנהלים בדרך יהודית ליברלית. זו יכולה להיות גם התשובה לשינוי המדושנת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
כל סרוג שופט
|
|
|
 |
|
|
|
אלישיב רייכנר:
הויכוח על דרכה של המפד"ל, הסתמן בשבוע האחרון כמרענן הרשמי של הקיץ בציבור הדתי לאומי. את ראש טבלת הרייטינג של שיחות בית הכנסת, תפסו הדילמות המפד"לניקיות של השבוע: בפנים או בחוץ, אפי או זבולון, ומה עם ניסן. מה שמפליא בויכוחים על המפד"ל הוא, שלמרות שרק שליש מהדתיים הלאומיים מצביעים ב', משום מה, כל סרוג מרגיש צורך לשפוט את התנהלותה הפוליטית של המפלגה הקטנה הזאת.
אנשים שכבר עשרים שנה לא העלו על דעתם להצביע למפד"ל, מדברים על המפלגה הזאת כאילו היא של אבא שלהם. הביטויים שנאמרו על חברי הכנסת של המפד"ל ברחוב הציוני דתי מאז הפיצוץ בין איתם לחבריו, מותירים רושם שהכיפה הסרוגה הקנתה לחובשיה בעלות טוטלית על סלומיינסקי, אורלב ואיתם.
אם כל אלו שמתייחסים למפד"ל כמו לעסק הפרטי שלהם, גם היו מצביעים בשבילה, סביר להניח שרוב בעיותיה היו נפתרות. כשבודקים את זהותם הפוליטית של אלו שמפשפשים במעיה של המפד"ל ומכים על חטאיה מתברר שרבים מהם, הם מצביעי 'איחוד לאומי' או חברי חטיבת 'מנהיגות יהודית' בליכוד, (ולרוב הם גם זה, וגם זה, כי הם לא רואים סתירה בין השניים...). הם מאיימים לא לבחור במפד"ל בבחירות הבאות, למרות שגם בבחירות הקודמות הם לא התקרבו לפתק שלה. לעומת זאת, הם לא מעלים בדעתם לבקש הסברים מהנבחרים שהם בפתקיהם הכניסו לכנסת.
מצביעי 'האיחוד הלאומי' לא דורשים הסברים מח"כ שלהם - נודלמן, על תמיכתו המקוממת בתוכנית ההתנתקות של שרון, בניגוד למצע מפלגתם. הם עדיין לא העמידו משמרות מחאה מול הבית שלו, למרות שהוא פשוט גנב להם את המנדט. כל הכותבים בגיליון האחרון של עיתון 'בשבע', באו חשבון עם המפד"ל על הישארותה בממשלה. אם היינו מציבים קלפי במערכת העיתון הזה, המזוהה עם 'תקומה', המפד"ל הייתה מוציאה משם בקושי פתק, אבל זה לא מפריע לכותבי 'בשבע' לנזוף בחברי המפד"ל כאילו שהם חייבים להם משהו. אף אחד מאותם כותבים לא התייחס לפדיחות שעושה להם נודלמן, השליח שלהם בבית המחוקקים. מישהו צריך להסביר לכל אותם 'בוחרים' שלא בוחרים, שאי אפשר לתת מנדט ל'איחוד הלאומי' או לליכוד, ולבקש את הסחורה מהמפד"ל.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
