 |
 |
|
|
|
|
|
|
| אחרי 25 שנה של איסוף בולים הגיע ירעם אטיה לאוניברסיטה ומצא עצמו במרחק מסרגה מהמין היפה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כבר מטל ילדותי חייתי בעולם חד צדדי. עולם על טהרת הבנים בלבד. את שנותיי הטובות ביותר ב"מעון תקווה", ביליתי במחיצת המין החזק, כמו גם ב"גן הילדים של רחל". ביסודי למדתי בבית-ספר מבית היוצר של החינוך העצמאי, כך שגם שם הייתי מוקף במין הזכרי בלבד. בתום היסודי עברתי לחטיבה בישיבה תיכונית, שם זכיתי לראות כל בוקר וערב את הבת היחידה באזור - אם הבית. בתיכון המשכתי באותה הישיבה התיכונית, ולמעט אם הבית היקרה, הבנות היחידות שעיניי צלחו לראות היו בנות הר"מים שהצטרפו לארוחות בסעודת שבת, וגם אותן זכיתי לראות רק מאחור, כי ישבו הן עם הגב לתלמידים. בישיבה הגבוהה או/ו בישיבת ההסדר המצב לא השתפר ואיחוד העולמות החל להיראות דמיוני יותר ויותר, במיוחד לאור העובדה שגיליתי את אמרות חז"ל ביחס לנשים: "נשים דעתן קלה", "נשים דברניות הן", "נשים פסולות לעדות", "הכשרה שבנשים – בעלת כשפים" ועוד.
כמובן שחז"ל לא היו שונאי נשים חלילה, ויוכיחו זאת שלל ציטוטים, כגון: "מצא אישה – מצא טוב", "בזכות נשים צדקניות נגאלו בני ישראל ממצרים" ועוד. אולם רק לאחר שממש לא מזמן התחלתי את לימודיי באוניברסיטה, ולראשונה ישבתי ספסל ליד ספסל עם המין השני, ולראשונה הבטתי בהן מקרוב ולמדתי את צעדיהן ותכונותיהן, הצלחתי לרדת לסוף דעתם של חז"ל, ולהבין למה באמת הם התכוונו באמרותיהם. בכך עשיתי את צעדי הראשון בדרך אל הבנת המין השני על פי תורת חז"ל, ולאחר שסמסטר שלם כבר מאחוריי, יכול אני לשתף אתכם בתובנות החדשות שלי ששפכו אור חדש על דברי חז"ל:
"מצא אישה – מצא טוב":
כל מילה חקוקה בסלע. החמצת שיעור? אתה אף פעם לא מצליח לקרוא את כתב ידך שלך? יש פתרון!: תמצא גברת ואתה מסודר. היא הרי לבטח סיכמה את החומר בבהירות, בכתב רהוט וקריא לעילא ולעילא, ואפילו הידרה והוסיפה לסיכומים כותרות, תתי-כותרות, קווים וטבלאות. והכל בגרסה האחרונה: סופר וי.ג'י.איי, 360 אלף סוגי צבעים אשר את דבר קיומם של חלקם אפילו לא ידעת, פונטים בלעדיים שאפילו ה"וורד" היה מתקנא בהם, מירקורים, דגשים על משפטי מפתח ואופציות שהצייר של מר קו יכול רק לחלום עליהם.
"נשים דעתן קלה":
ודייק: "דעתן" אך לא משקלן. המציאות היא שמשום מה, נשים שמנות, סליחה – מלאות, יותר מבנים. בכלל, נדמה כי בשנים האחרונות הנשים מלאות, סליחה – מלאות במקומות הנכונים, יותר מבעבר. זה לא שהמכנה המשותף לכל הנשים המלאות במקומות הנכונים, סליחה – העושות מה שבא להן ולא דופקות חשבון לאף אחד, הוא שהן לאחר הלידה העשירית, אלא המדובר ברווקות ובצעירות שטרם מלאו להן 20 אביבים.
"אין דרכה של האישה להיות יושבת בטלה":
בניגוד לבנים המתחילים לנקר חמש דקות לאחר תחילת ההרצאה, הבנות ערניות מתמיד וללא רגע דל. כשהן לא מנעימות את זמנן בדיבורים האחת עם רעותה, הן משתתפות בדיונים, מקשות קושיות ומתרצות תירוצים. או סורגות כיפה.
"הכשרה שבנשים – בעלת כשפים":
משה אמת ותורתו אמת. אחרת, כיצד תסבירו את העובדה שהנשים יודעות בו זמנית גם לסרוג כיפה ביד ימין, גם לסרוג סוודר ביד שמאל, גם לסרוג כובעי גרב בעזרת אצבעות כף רגלן הימנית, וגם לכתוב עם אצבעות רגלן שמאלית. ולא סתם לכתוב אלא אף לשלב בכתיבתן את שלל צבעי הקשת, לקשט ולצייר בצדי הדף, וכל זאת חרף דיבורו המהיר והשוטף של המרצה. ויתרה מזאת, מצליחות הן לשלב את כל הפעולות הנ"ל עם הקשבה והבנת החומר הנלמד, ואף מצליחות הן לשאול כעניין ולהשיב כהלכה. אין זה כי אם מעשה כשפים.
"נשים רחמניות הן":
יכול אני להתרווח בכיסאי ולהירגע מבלי שיקונן בי החשש כי ממי מהבנות אשר לומדות איתי בקורס תקרא את הדברים הנ"ל תחליט לשלוף את ציפורניה המושחזות במטרה לשים קץ לחיי. לא, לא מפני רחמנותן השופעת, וגם לא מפני שפוחדות הן משבר כלי שכמותי. פשוט לא יהיה שווה לה להכניס עצמה לחשש שמא תישבר לה הציפורן.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | בן 26 מעיר הגאולה בת-ים. בוגר ישיבה תיכונית, הסדר; כיום כותב בשבועון "בשבע" ביקורת טלוויזיה וידיעות תקשורתיות, עוסק בקופירייטינג ולומד לימודי תואר ראשון בלשון עברית באוניברסיטת בר-אילן | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
