 |
 |
|
|
|
|
|
|
| משרד התיירות החליט לעודד תיירים להגיע לארץ באתר חדש, אלא ששם מופיעות בעיקר נשים מעורטלות בלבוש חושפני. אז מה כאן בעצם הבעיה ואיך כל זה קשור לפרשת הנשיא קצב? שלומית ליר כבר לא גאה להיות ישראלית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חוק יסוד כבוד האדם וחרותו קובע כי אין לפגוע בכבודו של אדם באשר הוא אדם. הפנמה של זכות בסיסית זאת, לצד ההכרה במוגבלויותיה של המדינה לייצג נכונה את מגוון הדעות, התרבויות והערכים המתקיימים בה, יוצרות ציפייה שהמדינה לכל הפחות תשכיל לא לבזות את הקהלים השונים המתקיימים בה. כל זאת נכון במיוחד במדינה
שקמה ומתקיימת מתוך מסירות ואמונה של מייסדיה ותושביה. אלא שמבט על הדרך שבה מיוצגת המדינה במישורים שונים מראה שהאהבה, הרצון והמאמץ שהושקעו בהקמתה ובשמירתה של ארץ המולדת אינם מספיקים בכדי שהיא תקיים את חוק כבוד האדם ותמנע מלבזות את עצמה ואת אזרחיה.
כאשר משרד התיירות החליט לאחרונה לעודד את התיירות לישראל, הוא בחר לעשות זאת באמצעות השקת אתר אינטרנט שבו טקסטים, תמונות וסרטון תדמית. הבעייתיות הבלתי נסלחת של האתר אינה טמונה בכך שמדובר בקמפיין פרסומי שבחר כמוטיב מרכזי למתג את ישראל בצורה מערבית כמקום של "FUN", אלא בכך שכל אחד מדפי האתר ובסרטון הפרסום הנלווה אליו, מוכרים את ישראל באופן מופקר, תוך שימוש בדוגמנית המופיעה בתנוחות מפתות ובלבוש חושפני ושקוף.
הצגת גופה של הדוגמנית כאובייקט מיני תוך נטרולה מזהותה האנושית מובילה לאפיונה של ישראל כמרחב פיתוי מדומיין למחצה הקורץ למבקרים לבוא לבין רגליו הפשוקות לרווחה; מדינת ישראל בקמפיין זה אינה מוצגת כארץ שהכמיהה אליה נובעת מהמורשת הרוחנית, התרבותית וההיסטורית הייחודית לה, אלא כפנטזיה מינית של מתבגר.
שימוש ציני זה בגוף הנשי והצגת דמותה של ישראל כמקום הנעדר כל רוחניות ומפגש אנושי אמיתי, על ידי משרד ממשלתי המשתמש בייצוגים פורנוגרפיים פוגעניים ומעליבים כדי לתאר אותנו בפני העולם הרחב, מעידה על תפיסה קולוניאליסטית של המציאות. שכיחותה של נקודת מבט זו באושיות הממסד נחשפת לאחרונה בייצוג ממלכתי נוסף של מדינת ישראל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| ככה זה מתחיל. אתר רשמי לעידוד התיירות. צילומסך
| /images/archive/gallery/651/609.jpg  |
|
|
|
 |
| צילומסך
| /images/archive/gallery/651/572.jpg |
|
|
|
 |
|
 |
|
לא מייצג אותי
|
|
|
 |
|
|
|
תחושת הביזיון שהשרה עלי אתר התיירות הזכירה לי את המבוכה, הצער והכלימה אל מול הפגיעה שספג מוסד הנשיאות, ומכאן גם המדינה כולה, בעקבות האשמתו בתקיפה מינית של מי שתפקידו לייצג ולסמל את המדינה ולהשרות סביבו תחושה של הזדהות וכבוד.
מוסד הנשיאות ומשרד התיירות הינם שני מקומות ממלכתיים שונים שאחראים על ייצוג המדינה כלפי פנים וכלפי חוץ. אלא שאתר התיירות וההאשמות שבהן נאשם מי שמוגדר כעומד בראש המדינה, מסמנים את נקודת העיוורון הישראלית. אותו מקום כוחני ואלים שאנחנו מעדיפים לא לראות בעצמנו, אבל ביטוייו חוזרים וצצים במעשים המצביעים על חוסר כבוד כלפי נשים, ניצול וכוחניות בוטה.
תבנית ההתנהגות הישראלית שמשתקפת באותה בדיחה חבוטה על מי שגומר ורץ לספר לחבר'ה מבלי להבין את חרפת מעשיו, משתקפת באתר התיירות שמפרסם את ישראל בראש חוצות באופן המטה עלינו קלון. וכך ממשיכים נשיאי עבר ואנשי ציבור את מורשת הסקסיזם והניצול ואף אחד לא פוצה פה. וכאשר מסורת ההדחקה וההשתקה נמשכת, הופכות התנהגויות אלו לנורמות שכיחות ומובנות מאליהן בקרבנו, עד שנדרש אקט ייצוגי משמעותי (ומשמעתי) כדי לאותת על החלטה ללכת בדרך אחרת.
|
|
|
|
|
|
|  | | ככה זה נגמר. הנשיא קצב. צילום: רויטרס
| /images/archive/gallery/608/701.jpg | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מהנדסת מחשבים, דוקטורנטית באוניברסיטת תל-אביב ופעילה בארגון "אחותי" | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
