 |
/images/archive/gallery/300/921.jpg ממשק ה-VOD של HOT.
צילום מהטלוויזיה  |
|
|
| איך עובד VOD – וידאו לפי דרישה? |
|
| ארז בן ארי מקליט על עוד רז טכנולוגי. והפעם: וידאו לפי דרישה (VOD) |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
טכנולוגיית ה-VOD (ר"ת של Video On Demand, וידאו על-פי דרישה) עשויה לשנות לבלי הכר את חוויית הצפייה בטלוויזיה המוכרת לנו. הטכנולוגיה מופעלת לאחרונה בישראל על ידי חברת הכבלים הוט, ועדיין סובלת ממחלות ילדות רבות. ובכל זאת, מדובר במהפכה אמיתית.
ההבדל בין צפייה רגילה בשידורים לבין צפייה ב-VOD דומה להבדל בין האזנה לרדיו לבין האזנה לתקליטור. בשידור רגיל בוחר עורך התוכניות מתי להקרין כל תוכנית. ב-VOD, לעומת זאת, הבחירה ניתנת בידי הצופה. תשתית הכבלים מתוכננת להעביר לא רק תוכניות אל הצופים, אלא גם מידע בכיוון השני, וכך יכול הצופה לשדר את בקשתו לצפות בסרט מסוים. הממיר מקבל רשימה מעודכנת של התוכניות הזמינות, ולחיצה על השלט-רחוק תעביר לחברה את בקשת הצופה. מערכות המחשב במרכז השידור קולטות את הבקשות, ומתחילות לשדר לביתו של הצופה את התוכנית הנבחרת.
בתחנות טלוויזיה מודרניות כמות התכנים אדירה, ולכן השימוש בקלטות ובתקליטורים כמדיה הולך ומצטמצם. במקום זאת, יותר ויותר תחנות משתמשות במערכות אחסון דיגיטליות, שהן למעשה מחשבים משוכללים. התוכניות מאוחסנות על כוננים קשיחים בצורת קובצי וידאו, וכך ניתן לשלוף כל אחד מהם בתוך אלפיות השנייה. יחד עם הסרטים ותוכניות
הטלוויזיה מאוחסנות גם פרסומות, והמחשב מסוגל לשלב אותן בין התוכניות (או בהפסקות בתוך התוכנית, כמקובל בחו"ל ובערוצים 2 ו-10).
כידוע , כוננים קשיחים הם בעלי נפח מוגבל. אפילו בגדולים ביותר בשוק אפשר להחזיק רק כ-200 שעות שידור, שיחוסלו במהירות בעידן ריבוי הערוצים. עבור וידאו לפי דרישה, הכוננים הללו בוודאי אינם אטרקציה. הפתרון נעוץ בטכנולוגיית מערכי הכוננים (Disk Arrays), שמשמשת מרכזי מחשוב זה שנים רבות. מערך כוננים הוא מעין ארון גדול, שבו מותקנת מערכת שליטה מיוחדת ואליה ניתן להוסיף כוננים בודדים כמו במשחק "לגו". בארון יש עשרות או מאות חריצים שבהם ניתן לנעוץ כוננים קשיחים על-פי הצורך. המערכת מאחדת את הנפח של כל הכוננים לכדי כונן וירטואלי ענק. אם הנפח מתמלא, אפשר להוסיף עוד כוננים, עד שהארון מתמלא – ואז אפשר, כמובן, להוסיף ארון.
הטכנולוגיה הזאת לא משתמשת באותם כוננים כמו אלה שבמחשב הביתי הממוצע, אלא בכוננים מיוחדים, מהירים ובעלי חיבור משוכלל הנקרא SCSI, או Fibre Channel, ותומך ב"הוספה חמה", היכולת לנתק ולחבר את הכוננים ללא צורך בכיבוי המערכת. החיבור מאפשר גם תקשורת מהירה יותר, כדי לספק את הביצועים הגבוהים שנדרשים ממערכת כזאת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
השידור לכולם, הקליטה - רק אצלכם
|
|
|
 |
|
|
|
הכוננים הללו יקרים יותר, וגם הארון עצמו עולה הון לא קטן, אבל במקרה של מערכות וידאו הסכומים מזנקים לשמים, מאחר שמדובר במערכות ייעודיות הנמכרות בשלמותן. הוט בחרה במערכת ה-VOD של חברת SeaChange, שמציעה גם סדרת תוכנות ייחודיות, שמאפשרות לספק השידורים לתכנן בצורה מדויקת את ההיצע שלו, וגם לשלב בו תוכן פרסומי (במקרה שלנו, בעיקר תשדירי פרומו לתוכניות אחרות). המערכת גם מאפשרת לצופה לקבל מידע מלא על התוכניות לפני בחירתן. חברת הכבלים מחזיקה כמה מערכות זהות כאלה ברחבי הארץ, ובכל אחת מוחזק עותק מלא של התוכן המוצע. בכל אזור קיימים כמה שרתים המחוברים ביניהם בצורה מיוחדת, המכונה "אשכול" (Cluster). החיבור הזה מבטיח שהמערכת תהיה זמינה בכל רגע, גם אם אחד מהשרתים נפגע.
לכל ממיר בביתו של הלקוח כתובת זיהוי כמו שיש למחשב ברשת האינטרנט, וכך מסוגלת המערכת לזהות איזו תוכנית ביקשתם ולחייב את חשבונכם. מערכת השידור מצפינה ומשלבת את התוכנית שנבחרה אל תוך השידור הכללי שמגיע לבתיהם של כל הלקוחות באותו אזור, אך רק הממיר של הלקוח המזמין מסוגל לפענח את השידור. אם לקוחות רבים באזור מסוים משתמשים במקביל בשירות ה-VOD, עלול להיווצר עומס על המערכת, ולכן מנהלי הרשת של הוט מפקחים על המצב ומגדילים את התשתית במידת הצורך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אודות הכותב והטור
|
|
|
|
|
|
|
הכותב הוא מהנדס בחברת מיקרוסופט ישראל. המדור "איך זה עובד" נועד לתת הבנה בסיסית בתופעות טכנולוגיות, ואין הוא מתיימר לספק הסבר מלא להן.
| | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
