כך פוספסה הזדמנות למנוע מהפלסטינים להצטרף לאינטרפול
התוכנית לבלימת ההצטרפות כבר כמעט יצאה לדרך, אלא שבדרך נטשה ישראל את עצותיו של מומחה משפט בינלאומי לטובת עסקה פוליטית בחסות ארה"ב, והחמיצה הזדמנות. וגם: איך שוב פגעו האמריקאים בבעלות בריתם
ביום לונדוני אפרורי של ראשית פברואר, הקישו על דלתו של משרד עורכי דין יוקרתי ברובע מייפר שני פקידי ממשלה ישראלים בכירים. למדינת ישראל הייתה בעיה. הרשות הפלסטינית הגישה לאינטרפול, גוף השיטור הבינלאומי, בקשה להתקבל כחברה מן המניין.
בקריית הממשלה בירושלים הבינו שהם זקוקים לייעוץ בינלאומי ברמה גבוהה. הזמן דוחק. בתוך חודשים ספורים תתכנס מליאת האינטרפול, והבקשה הפלסטינית תעלה להצבעה. אם לא יפעלו מבעוד מועד לסכלה, המשמעויות עלולות להיות מרחיקות לכת. חיילים וקציני צה"ל, פוליטיקאים, חברי כנסת ושרים לא יוכלו לנסוע באופן חופשי לחו"ל. הם יצטרכו לברר מראש אם לא הוצאה נגדם באמצעות האינטרפול Red Notice, בקשה לצו מעצר על ידי הרשות הפלסטינית. גם אם לא, הם לא יוכלו להרגיש בטוחים עד עלייתם למטוס הביתה. אם בזמן שהותם בחו"ל יתקבל מידע על כך מפעילים פרו-פלסטינים, עלולות לחכות להם בדרך הפתעות לא נעימות.
בדיונים בין משרד המשפטים, משרד החוץ ומשטרת ישראל, הוחלט לשלוח שני נציגים מהמשטרה וממשרד היועץ המשפטי לממשלה. זאת כדי להתייעץ עם ראצל מארת'ה, עורך דין ומשפטן בעל שם בינלאומי, שכיהן בעבר כיועץ משפטי לאינטרפול. מארת'ה, ידיד נאמן של ישראל ומחבר הספר "היסודות המשפטיים של האינטרפול", קיבל את השניים במאור פנים. ההתייעצות נמשכה כשעתיים, ובעקבותיה הוגשה למדינת ישראל הצעה לתוכנית פעולה מסודרת.
אולם ראה זה פלא, לא זו בלבד שחודשים ארוכים לא הגיעה תשובה ממדינת ישראל, במשרד המשפטים רב-היוקרה בירושלים שכחו לשלם על הייעוץ. רק כשעורך דין ישראלי העובד עם מארת'ה הזכיר להם שאפעס, יש איזה חוב קטן לשלם, התנצלו במשרד והסבירו שמדובר בתקלה בירוקרטית. זה היה אולי הסימן הראשון לכך שהמשימה החשובה בדרך לכישלון.
זו כבר הפעם השנייה שהפלסטינים מגישים בקשה לאינטרפול. בסבב הקודם, בסתיו 2016, נדחתה הבקשה הפלסטינית במליאת האינטרפול, אולם הוחלט למנות מומחה שיגיש המלצות לקריטריונים לקבלת חברות חדשות לארגון. למשימה נבחר הנס קורל, משפטן שוודי המתמחה בזכויות אדם, שכיהן כיועץ משפטי לאו"ם. קורל מוכר בין השאר בעקבות ביקורתו הקטלנית על ישראל בפרשת המאווי מרמרה. קורל כתב אז כי על מועצת הביטחון להפעיל את סעיף 7 של אמנת האו"ם, להורות לישראל לעצור את הבנייה ההתנחלויות, להקים ועדת חקירה בינלאומית לבדיקת פרשת המרמרה ולהעביר את ממצאי חקירת מבצע עופרת יצוקה לבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. עם ההמלצות הללו היה ברור שכדי להשאיר את הפלסטינים מחוץ לאינטרפול דרושה פעולה שתייתר מראש את הדו"ח של קורל. לכן, המאמצים צריכים להתרכז בשלבים המקדמיים של תהליך הקבלה לאינטרפול.
בשבועיים האחרונים שוחחתי פעמיים עם ראצל מארת'ה, בניסיון להבין אם זו אכן נועדה להיות טקטיקת הפעולה של מדינת ישראל. בתכתובת דוא"ל בינינו השיב מארת'ה כי "נושא החברות הפלסטינית באינטרפול הועלה לראשונה כבר ב-2016. מועצת המנהלים של האינטרפול שיחקה אז תפקיד קריטי. במקום להעמיד את בקשת החברות של הפלסטינים להצבעה במליאת האינטרפול השנתית, הוחלט אז למנות יועץ שיבחן את הבקשה הפלסטינית יחד עם בקשות נוספות של קוסובו ומדינת איי שלמה, ויגיש את המלצותיו לקריטריונים ברורים ושקופים לקבלת חברות חדשות לארגון. הנס קורל, שמונה לתפקיד, אמור היה להציג את המלצותיו במליאת אינטרפול 2017 בבייג'ינג. עד אז אמורות היו כל בקשות החברות להיות מושעות.
"מועצת המנהלים היא שומרת הסף בדרך להצבעה במליאה. ההחלטה הייתה תלויה גם בתוכן ההמלצות שקורל התבקש להכין וגם בהערכות של מועצת המנהלים בהסתמך על הדו"ח. אינני מכיר את המלצותיו של קורל או את דיוני המועצה, אולם ברור שהמקום שבו התנהל הדיון המשמעותי בבקשה הפלסטינית היה במועצת המנהלים", כתב מארת׳ה.
בקיצור, מה שאומר עורך הדין מארת'ה הוא שמדינת ישראל הייתה צריכה לרכז את מאמצי השכנוע במועצת המנהלים של האינטרפול, כדי שהנושא לא יגיע להצבעה.
שאלתי מקור משפטי המצוי בענייני האינטרפול מה דעתו על גישתו של מארת'ה לנושא. "בהחלט הייתי מאמץ את הגישה", הוא השיב. "מה שהיה על ישראל לעשות הוא להשתמש בשליח פרוקסי, לעשות את העבודה במועצת המנהלים של אינטרפול. ברור שלא הושקעה מספיק מחשבה בעניין, וישראל הפסידה את ההזדמנות לפעול".
האם זה מה שקרה? עד כמה משרד המשפטים, משרד החוץ והמשטרה פעלו בתיאום? האם ריכזו מאמץ ומחשבה במקומות הנכונים? תשפטו אתם. הנה מה שקרה השבוע: כשהגשתי שאילתא למשרד המשפטים כדי לברר מה היה חלקו של המשרד בניהול המאבק נגד קבלת הפלסטינים לאינטרפול, הם השיבו שהכתובת היא משרד החוץ. אותו מענה ניתן גם לשאלה מה קרה בעקבות פגישת הייעוץ עם ראצל מארת'ה, אף שההתכתבות בעניין הפגישה בלונדון נעשתה עם משרד המשפטים נטו.
ממסמכים שנמצאים בידיו של עו"ד מרדכי ציבין, ידידו של מארת'ה, שחשף את עיכוב התשלום לעורך הדין - ברור שהכתובת היא משרד המשפטים. הם גם בסוף אלה ששילמו את שכר הייעוץ, שכאמור לא ברור אם נעשה בו שימוש. במשרד החוץ התמהמהו יום שלם כדי לחזור עם התשובה הסתמית המרגיזה ולפיה "התקיים מאמץ בין-משרדי לגייס התנגדות בינלאומית להצטרפות הפלסטינים לאינטרפול. המאמץ כלל מגעים עם מזכירות הארגון ועם מדינות רבות, אך לצערנו לא עלה יפה".
זה מה שיש להם להגיד? שאלתי מקור במשרד החוץ. "כן, מכיוון שמדובר בפיאסקו", הוא השיב. "כל אחד מציג תובנות משלו ומנסה לזרוק את הכישלון על האחרים. אבל אנחנו במשרד החוץ לא רוצים להיכנס למשחק ההאשמות".
ומה בכל זאת עשיתם, שאלתי. "ביקשנו ממועצת המנהלים של האינטרפול לעשות את ההבחנה בין ארץ למדינה. מה שפגע בנו היה שקוסובו, שגם היא הגישה מועמדות לאינטרפול, עשתה צעד לאחור והסירה את מועמדותה. הצעד הזה מנע מאיתנו לגייס את הרוסים למהלך כולל שהיה מונע כניסת מועמדות חדשות בכלל".
מה שהמקור חושף הוא שבמקום להתרכז במועצת המנהלים של האינטרפול במטרה לגדוע את התהליך באִבו, כלומר, לא להגיע כלל להצבעה בארגון, מדינת ישראל שמה את יהבה על עסקה פוליטית בחסות אמריקאית. את פרטי העסקה חשף לראשונה מייקל וילנר מה'ג'רוזלם פוסט'.
וכך זה הולך: פרט לפלסטינים הוגשו שתי מועמדויות נוספות, קוסובו ואיי שלמה. לצורך העניין, איי שלמה, מדינת איים זערורית באוקיינוס השקט, אינה מפריעה לאיש. תפוח האדמה הלוהט הוא קוסובו, חבל ארץ בדלני של סרביה שזכה להכרה בינלאומית חלקית. הספונסרית הגדולה של קוסובו היא ארה"ב. הרחוב הראשי בפרישטינה בירת קוסובו נקרא על שמו של ביל קלינטון. לעומתה, רוסיה התומכת בסרביה מתנגדת לקוסובו כישות עצמאית באשר היא.
יוזמי העסקה במחלקת המדינה האמריקאית פנו לעמיתיהם הרוסים, והציעו להם כי בתמורה להפעלת לחץ מצדם על קוסובו למשוך את מועמדותה לחברות באינטרפול, יצביעו הרוסים בעד ההצעה לבחון במשך השנה הקרובה את הקריטריונים החדשים לקבלת חברות לאינטרפול. עד אז יושעו כל המועמדויות. מי שהוביל את המהלך היה רוד רוזנשטיין ממשרד המשפטים האמריקאי (מי שהנשיא טראמפ השתמש במכתבו כהמלצה לפיטורי ראש ה-FBI ג'יימס קומי). אחד הנימוקים של רוזנשטיין היה שכדי שמדינה תוכל להוציא צו מעצר דרושים לה גבולות מוגדרים.
בשורה התחתונה, המהלך האמריקאי כשל. במחלקת המדינה לא ידעו להסביר בדיוק איך זה קרה להם. אולי כפי שהסביר המקור במשרד החוץ, "ברגע שקוסובו הסירה את מועמדותה זה מנע מאיתנו לגייס את הרוסים למהלך הכולל למניעת כניסת מועמדות חדשות לארגון". הסינים הלכו גם הם בעקבות הרוסים, והתוצאה הייתה שארה"ב נותרה עם בת חסותה קוסובו ועם הלשון בחוץ. רוסיה, שכבר לא הייתה מחויבת לעסקה, העניקה לפלסטינים מתנה נדיבה, וכשיגיע הרגע הם כנראה לא יהססו לפרוע את השטר.
מה אפשר ללמוד מכל זה? שהבלבלת העוברת על מדיניות החוץ האמריקאית הדביקה גם את משרד המשפטים האמריקאי? שבעידן טראמפ שום דבר אינו בטוח? ארה"ב פגעה לא בבעלת ברית אחת שלה אלא בשתיים, בקוסובו ובישראל. ממש כפי שפגעה השבוע מסיבות אחרות לגמרי גם בכורדים, שהיו ראש החץ שלה במלחמה בדאעש.
אבל הלקחים רחבים יותר. כפי שזה נראה, חלק מתהליכי הניוון והפוליטיזציה הגסה העוברים על ארגוני האו"ם כמו אונסק"ו ומועצת זכויות האדם, מדביקים גם ארגונים בינלאומיים כמו האינטרפול, שהם אבני יסוד של הסדר העולמי. בראש הארגון עומדות היום רוסיה וסין, בעצמן מדינות משטרה. כך למשל, הביקורת נגד רוסיה היא שבראשותה הפך הארגון לזרועו הארוכה של פוטין, המשתמש בו להוציא צווי מעצר נגד יריביו.
בספרו Red Notice מתאר ביל בראודר, איש עסקים אמריקאי ממוצא בריטי (שהתפרסם בזכות מאבקו למען חושף השחיתויות הרוסי סרגיי מגניצקי), כיצד משתמשת רוסיה בצווי מעצר של האינטרפול, כולל שלושה צווי מעצר שהוצאו נגדו. זה מפחיד במיוחד אם מדובר באנשים צעירים שסיימו צבא, ולא במיליארדרים כמו בראודר.
עו"ד ציבין, המתמחה בטיפול באסירים ישראלים בחו"ל וגם בכאלה שאינם קשורים לישראל, מעריך שצירופם של הפלסטינים יעלה מאוד את רמת הסיכון למעצרם של ישראלים, בעיקר קציני צבא, בעת שהותם במדינות זרות. "מדובר בהרחבה משמעותית של חזית המלחמה המשפטית הבינלאומית של הפלסטינים נגד ישראל, בהמשך ישיר לצירופם של הפלסטינים לבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג", הוא אומר. "מדינה החברה באינטרפול, ויש יותר מ-190 כאלו, זכאית לעדכן את רשימת המבוקשים הבינלאומיים שמפיץ הארגון. הפלסטינים, כחברים בארגון, יכולים כעת לשגר מרמאללה פקס לאינטרפול, לתאר בקצרה על פני שני עמודים את תמצית העבירה לכאורה שבה חשוד ישראלי כלשהו, חייל או קצין, והארגון יפרסם את שמו ברשימה בינלאומית שמופיעה כמובן גם באינטרנט, ואנשים אלו עלולים להיעצר עם נחיתתם במדינות זרות.
"החלק היותר גרוע", ממשיך ציבין, "הוא שחלק גדול מבקשות ההסגרה לא מפורסמות באתר האינטרפול וזאת ללא שיקול דעת מצדו, כך שאין לאנשים יכולת להיזהר ולהימנע מראש מתקלות. אמנם יש הליך ערעור על הצווים האלו, אולם מדובר בסיפור מורכב למדי. ישראל תיאלץ להקים יחידה שלמה של משפטנים שייערכו להגשת בקשות ערעור למחיקת צווי מעצר נגד ישראלים".
עם זאת, לא צריך להיבהל יותר מדי. "רוב הבקשות הפלסטיניות ייעצרו ככל הנראה ב-CCF, גוף עצמאי בתוך האינטרפול הבוחן את בקשות ההסגרה", אומר ציבין. "ועדיין, האפקט התעמולתי עושה את שלו. כמו במקרים שבהם ניסו לעצור את אהוד ברק, את האלוף אלמוג ואת ציפי לבני. אף שהם נכשלו, הפרסום עושה את שלו".
מעבר לכך, יש מי שמעריכים שאם וכאשר יתחילו הפלסטינים להוציא צווי מעצר בינלאומיים, הם יופנו קודם כול נגד פלסטינים ולא בהכרח נגד ישראלים. המועמד מספר אחת הוא מוחמד דחלאן, יריבו המושבע של הראיס אבו-מאזן. ולא רק הוא אלא גם מקורביו.
בהיסטוריה של האינטרפול כארגון יש לא מעט רגעים מביכים. אפילו אפלים. הידוע שבהם קרה באוגוסט 1940, אז הצטרף לאינטרפול ריינהרד היידריך, אדריכל הפתרון הסופי של גרמניה הנאצית. אבל הזמנים משתנים, ורק השבוע פנתה קנצלרית גרמניה לטורקיה, אחת מאלופות השימוש בצווי מעצר של האינטרפול, להפסיק להשתמש בהם לרעה. ארדואן עושה באחרונה שימוש נרחב באינטרפול נגד מתנגדיו, האחרון שבהם הוא סופר גרמני ממוצא טורקי שמצא את עצמו עצור בספרד. לישראלים העובדים בטורקיה כדאי אולי לבחון מקרוב גם את הסוגיה הזו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם