ראשי » חדשות » צבא וביטחון

המצוד אחר המחבל מאוסטריה שיזם פיגועים בירושלים

שמות קוד, מעקב אחרי הרשתות החברתיות, עדויות בווידאו ושיתוף פעולה בין סוכנויות ביון - הסיפור המלא מאחרוי הרשעתו של איש חמאס שניסה לשגר מחבלים מעיירה ליד וינה

פעולות חשאיות של ישראל מעבר לים הציתו את הדמיון מאז ומעולם. החל מחיסולים מסתוריים של בכירי ארגוני הטרור, ועד טענות בדבר חטיפות והתקנת אמצעי ריגול, ואחריהן הימלטות בזהויות בדויות. סיפור מעצרו של עבד אל־כרים אבו־חאבל באוסטריה חושף טפח מאחורי הקלעים של קרב המוחות חוצה היבשות שישראל מנהלת נגד חמאס.

ההודעה שפרסם משרד המשפטים לפני כחודש הייתה לקונית וקצרה: עבד אל־כרים אבו־חאבל, פעיל חמאס בן 27, נעצר ונשפט באוסטריה בעקבות מידע מודיעיני על כך שתכנן פיגועים בירושלים ובמבוא־דותן. מאחורי ההודעה הזאת מסתתרת שרשרת אירועים שמעורבים בה השב"כ, מערכת המשפט בישראל, שירותי ביטחון אירופיים, ועל פי פרסומים זרים גם המוסד. שמות קוד כמו איסוף "תפוחים" מירושלים לצורך ביצוע הפיגועים וטענות בדבר "חקירות של אנשי מוסד" שהתקיימו בווינה - הם רק חלק מהחומרים שמרכיבים את הסיפור.

מעצרו ומשפטו של אבו־חאבל על אדמת אוסטריה התאפשרו בעקבות שיתוף פעולה יוצא דופן בין רשויות הביטחון באוסטריה למשרד המשפטים וגופי המודיעין של ישראל. בצעד נדיר העידו נגדו ארבעת הפלסטינים שהצליח לגייס, באמצעות שידור "וידאו קונפרנס" מבית המשפט בישראל אל השופטת בווינה.

חומרים שנחשפים כאן לראשונה מאפשרים הצצה נדירה אל פעילות השב"כ ומערכת המשפט במאבק בינלאומי נגד הטרור בישראל. זהו ציר שמתחיל ברצועת עזה, עובר דרך ג'נין, ירושלים ומטה השב"כ במרכז הארץ, ומסתיים בעיירה אוסטרית ציורית בשם קרמס, המוכרת בעיקר כיצרנית יין לבן איכותי.

אבו־חאבל היה נער בן 14 כאשר נעצר בידי צה"ל בשנת 2004, לא הרחק מביתו שבמחנה הפליטים ג'באליה בצפון רצועת עזה, כשעל גופו חומר נפץ. בחקירתו סיפר כי התכוון לבצע פיגוע התאבדות נגד טנק ישראלי (נזכיר שמדובר בימי טרום־ההתנתקות, כאשר כוחות צה"ל נכחו ברצועה). בית דין צבאי במחסום ארז גזר על אבו־חאבל תשע שנים בכלא. "אני לא מבין איך מישהו יכול להעלות על דעתו שילד תמים בן 14 יכול לבצע מעשה כזה", תהה אביו, וסיפר כי "זו לא הפעם הראשונה שישראל שולחת את בני אל הכלא. כבר כשהיה בן עשר הוא נשלח על ידי הכוחות הישראליים לשלושה חודשים בכלא ללא סיבה. הוא נעצר כשבסך הכול שיחק עם חבריו".
 

את התשובות לשאלותיו של האב סיפק דווקא הבן, שסיפר בגאווה על ניסיונו הכושל לבצע פיגוע התאבדות, והצהיר כי היה חוזר על מעשיו. ב־2005 אִפשר שירות בתי הסוהר לכתב המגזין 'סן־פרנסיסקו כרוניקל' לשוחח עם אבו־חאבל, אז נער בן 15 שישב בכלא השרון עם קטינים פלסטינים אחרים שהורשעו בעברות ביטחון. אבו־חאבל, שתואר כ"בעל פני תינוק", שטח באוזני מראיינו את סיפורו האישי ואת תפיסת עולמו. "אנחנו לא רוצים יהודים בעולם", אמר. "אנחנו רוצים לקבל את אדמותינו בחזרה. אני לא מתכוון לוותר על אף מטר מהאדמה הפלסטינית. אם אללה יעזור לנו, אנחנו נשמיד את ישראל. כשהייתי ילד קטן ראיתי שאנשים שנהרגים הופכים לקדושים, ואז התחלתי לחשוב על המעשה שאני רוצה לעשות".

אבו־חאבל סיפר לכתב כי משפחתו התגוררה בעבר בכפר מג'דל, כיום אשקלון, אולם גורשה משם במלחמת השחרור והתיישבה במחנה הפליטים הסמוך לעזה. לאחר שעזב את בית הספר בגיל צעיר, העביר את ילדותו ביידוי אבנים לעבר חיילי צה"ל. בהמשך עבר לאמצעי לחימה מתקדמים יותר. בריאיון טען כי לחץ מרחוק על מתג הפעלה שהביא לפציעתם של שלושה חיילים. "הייתי כל כך שמח, המשפחה שלי אמרה לי 'זה מה שאנחנו רוצים שתהיה, מוג'האדין'", אמר.

כשהיה בן 14, כאמור, הכין עצמו לפעולת התאבדות. הוא רכש באופן עצמאי חומרי חבלה, חגורה ומתג הפעלה, ויצא "כדי למות ולראות את אללה ולהגן על ירושלים. הייתי מאושר", כלשונו. האושר הזה נגדע לאחר שמידע מודיעיני הביא למעצרו. החיילים הקיפו את הנער כשהם מחזיקים בתמונתו, והוא פורק מחגורת הנפץ שסבבה את מותניו. אבו־חאבל ביטא באוזני מראיינו את שאיפותיו. "אם אשתחרר אנסה שוב לבצע פיגוע, אחרי שאראה את משפחתי", אמר. שלוש שנים לאחר מכן הוא ניסה ליישם את התוכניות הללו.
 
אף שהיה מזוהה עם חמאס, לא נכלל אבו־חאבל בעסקת שליט כיוון שהוגדר כמחבל "עם דם על הידיים", והוא נשאר בכלא עד שסיים לרצות את עונשו. ב־2013 יצא אבו־חאבל מהכלא, וחזר אל משפחתו ברצועת עזה. שנתיים לאחר מכן הצליח לצאת מהרצועה לטורקיה. ב־2016 הגיע לאוסטריה, ומשם החל להפיק את תוכניתו: סדרת פיגועים שתבוצע בישראל, בעוד הוא ימשוך בחוטים, יגייס את המחבלים וישגר אותם ליעדם ממקום מושבו השלו והמוגן לכאורה באירופה.

אוסטריה הפכה בשנים האחרונות לגן עדן לפליטים מהמזרח התיכון, עם קצבה חודשית של מאות אירו לפליט, מרכזי שהייה, ואפשרויות תעסוקה למי שבקשתו לקבל מקלט מאושרת. אבו־חאבל ביקש אף הוא מקלט מדיני, וסיפר על חייו הקשים כפלסטיני תחת הכיבוש הישראלי. על פי פרסומים באוסטריה הוא התגורר במרכז שהייה למבקשי מקלט בעיר קרמס, השוכנת במרחק 20 קילומטרים בלבד מהבירה וינה. קשה לחשוב על ניגוד עז יותר מזה שבין העיירה הפסטורלית על שפת הדנובה, ובין הפעילות שאבו־חאבל עסק בה. כשסביבו נופי עמק ואכאו הציורי על כפריו הקטנים, מנזריו העתיקים וכרמיו שמהם מיוצרים יינות משובחים, החל אבו־חאבל לטוות את תוכניתו: גיוס פלסטינים תושבי יו"ש באמצעות הרשתות החברתיות, והפעלתם לביצוע פיגועים בירושלים באמצעות השלכת רימונים למקומות הומי אדם.

הפלסטיני הראשון שהצליח אבו־חאבל לגייס ממקום מושבו באוסטריה היה נדי שוראב, צעיר בן 21 מהכפר עוורתא שבשומרון, סמוך לאיתמר. עוורתא כבר הוציאה מתוכה מחבלים רבים, ובהם בני הדודים אמג'ד וחכים עוואד, רוצחי משפחת פוגל. שוראב נהג לפרסם ברשתות החברתיות הודעות תמיכה במחבלים, ובעיקר בארגון 'החזית העממית', שכפר מגוריו מזוהה עמו. אבו־חאבל זיהה את ההתלהבות של הצעיר מעוורתא, שאף תיעד עצמו במסגד אל־אקצה לאחר שהצליח להיכנס באופן בלתי חוקי לשטח ישראל. אבו־חאבל כינה את עצמו "האסיר המשוחרר אבו־בכר", פנה אל שוראב והחל לשכנעו לבצע פיגוע בישראל. הוא הציג עצמו כפעיל חמאס המתגורר בעזה, וסיפר כי שהה בכלא הישראלי 25 שנה ושוחרר במסגרת עסקת שליט. הוא חזר על הפרטים הבדויים הללו בפני מתגייסים פוטנציאליים נוספים, בניסיון להאדיר את שמו ולגרום להם למלא את בקשותיו.
 

לאחר שנוצר הקשר הראשוני, הציע אבו־חאבל לשוראב לבצע 'פעילות צבאית' נגד ישראל, האחרון סירב, אך השניים שמרו על קשר. שוראבי סיפר לבן שיחו שבאוסטריה כי הוא ממשיך להסתנן מדי פעם לישראל כדי להתפלל במסגד אל־אקצה. בתגובה הציג לו אבו־חאבל בקשה לא שגרתית: לצלם סרטון על רקע הר הבית, בעודו מחזיק דף שעליו כתוב "חוליית השהיד מחמוד אבו־חאבל - עז א־דין אל־קאסם". שוראב הסכים לעשות זאת, אך נעצר סמוך למחסום קלנדיה.

שבועיים לאחר שכשל ניסיונו לגייס את שוראב, ביצע אבו־חאבל ניסיון גיוס שני. הוא איתר ברשת חברתית את מוחמד אבו־זינה, צעיר בן 22 מג'נין, תומך חמאס. הפעם הזדהה אבו־חאבל בשמו המלא, וסיפר כי ישב בכלא הישראלי במשך כעשור בעקבות "פעילות צבאית". "שייחשב לך למצווה", השיב לו אבו זינה, "אנחנו שואבים מכם את המורל שלנו, אתם הפטריוטים". "האם אתה מעוניין לעבוד איתי כעיתונאי?", שאל אבו־חאבל, והבהיר את כוונתו: "עיתונאי עם נענע", רמז לצבע הירוק המזוהה עם חמאס. "למה אתה מתכוון?", תהה אבו־זינה, ואיש הטרור מאוסטריה השיב: "תבין לבד". אבו־זינה הבין כי המדובר בביצוע פעילות טרור נגד ישראל, ונעתר להצעה. השלב הבא של השיחה כבר התנהל במילים ברורות יותר: "האם אתה מוכן לבצע פעולה צבאית במסגרת חמאס?", שאל שוב אבו־חאבל את הצעיר מג'נין. התשובה החיובית המפורשת ניתנה שוב, ותוכנית הפעולה יצאה לדרך.

מכאן עברו השניים לפסים מעשיים: אבו־חאבל ביקש מאבו־זינה להגיע לירושלים, ולקחת מאדם מסוים "תפוח", מילת קוד לרימון או מטען חבלה. "תפוח גדול או קטן?", שאל אבו־זינה, ונענה כי מדובר ב"תפוח קטן". השניים המשיכו לדבר במילות קוד: "את התפוחים תוכל למכור לעטלפים", אמר אבו־חאבל לבן שיחו מג'נין, רמז לזריקת הרימון לעבר יהודים. אבו־חאבל שאל את אבו־זינה היכן לדעתו אפשר למצוא בירושלים ריכוז גדול ככל האפשר של יהודים, כדי שהפיגוע יגרום לקטל מרבי. בשלב זה הציע אבו־זינה שינוי של היעד: היישוב מבוא־דותן שבצפון השומרון. "לשם אוכל לחדור יותר בקלות", הסביר. אבו־חאבל ביקש מה'חייל' שלו שלקראת יציאתו לאיסוף הרימונים והשלכתם יצלם סרטון פרדה למקרה שימות, תוך שהוא אוחז בדגל חמאס, במטרה להבהיר מי עומד מאחורי הפיגוע. השניים סיכמו שאבו־זינה ימתין לשיחה מאדם מירושלים, שייצור עמו קשר לצורך איסוף הרימונים.
 

השניים ערכו שיחות רבות, ובמהלכן תהה אבו־חאבל על הנשק שאבו־זינה מצולם עמו בתמונה המופיעה בדף שלו ברשת החברתית. "אני זקוק לנשק כזה כדי לטחון את הכלבים שבאים לכאן בלילה", השיב אבו־זינה, כשכוונתו לפשיטות שמבצע צה"ל במחנה הפליטים. "החפצים מוכנים, כשתמצא מקום טוב לזרוק את הרימונים לעבר היהודים, אשלח לך נשק נוסף", הבטיח אבו־חאבל, בניסיון להפיח בו תקווה שיצא מהפיגוע חי וחופשי, ויוכל להמשיך לפיגוע הבא.

לאחר שנרתם הצעיר מג'נין למשימה, הוא גייס אליה שני חברים נוספים. על פי התוכנית שרקמו, האחד היה אמור להשליך רימונים, אחר ישמש כתצפיתן, ושלישי יצלם את הפיגוע וישלח את התיעוד לאבו־חאבל כדי שזה ישלח להם כסף ונשק לפיגועים נוספים.

ואכן, כמה ימים לאחר מכן התקשר לאבו־זינה אדם שהזדהה כמי שפועל מטעם אבו־חאבל, וביקש ממנו להגיע לירושלים "כדי לקבל את החפצים". שני החברים שגייס הסכימו לחדור לירושלים באמתלה של תפילה במסגד אל־אקצה, ולאסוף בדרכם את הרימונים. במחסום הכניסה לישראל נעצרו השניים, וזמן קצר לאחר מכן נעצר גם אבו־זינה.

בשנים האחרונות שכלל שב"כ את יכולות הניטור והמעקב שלו אחרי פעילי טרור ברשתות החברתיות, והן הביאו פעמים רבות למעצר מנע של פלסטינים רגע לפני צאתם לפיגועים. "השירות יודע היום לתת מענה לכל העולם הקיברנטי", אומר בכיר השירות לשעבר, ירון בלום. "המידע שמופק משם מתחבר גם למקורות חיים, שבמקרה הזה אני מניח שנתנו אינדיקציות לקיומה של החוליה. ברגע שיש סימנים מעידים לפעולה מתוכננת, מתרגמים את המידע וסוגרים מעגל עם המידע שמגיע מהסיגינט (מודיעין אותות, בניגוד למודיעין האנושי, ה'יומינט'; י"ב), ומגיעים לחברי החוליה בשטחים. בשלב הזה החוקרים שיושבים מול החשודים מביאים את הראיות מפיהם, ואז כבר אפשר להגיע לפעיל חמאס באוסטריה שמכווין את החוליה".

"בחלק נכבד מהתיקים שבהם יש הכוונה מחו"ל, הפלסטינים כלל לא יודעים מי עומד מאחורי הדמויות שהם משוחחים עמן", אומר עו"ד ג'מיל חטיב, המייצג את אבו־זינה, "מנגנים לצעירים על האידיאולוגיה, והיו לא מעט מקרים שבהם מי שהפעיל אותם היו אנשי שב"כ או מוסד, ואחרי יום הפלסטינים מצאו עצמם במעצר. אנחנו אף פעם לא יודעים איך הגיעו לעצורים כי זה מידע שחסוי מאיתנו, אבל אנחנו יודעים שהשב"כ יושב לאנשים על השיחות ברשתות החברתיות דרך מילות חיפוש או מעקב שגרתי. לעתים זה נוגד את חוקי הפרטיות. אתה רואה את התוצאות בכמות כתבי האישום שמוגשים על שיחות בפייסבוק, ואתה מבין שיש יחידה מיוחדת שעוקבת גם אחרי אנשים ללא עבר פלילי ושלא מזוהים עם ארגונים".
 

אלא שלמרות הטכנולוגיות וההישגים שרשמו אנשי המערך הטכנולוגי והמודיעיני של שב"כ, לא כל פעולה ניתנת למניעה. רק באחרונה הצליח המחבל שרצח את שלושת בני משפחת סלומון בנווה־צוף לחמוק מהרדאר של השב"כ, כאשר פרסם את "צוואתו" בפייסבוק כשעה וחצי בלבד לפני הפיגוע. במקרה המדובר הצליחו בשב"כ לאתר את החוליה. תחילה נעצר המגויס מעוורתא, והוא שכיוון את שב"כ לאיש המסתורי שעמו שוחח ברשת החברתית ושהתגלה כאבו־חאבל. בהמשך אותרה החוליה מג'נין, שכבר הייתה בדרכה לאיסוף רימוני הנפץ שיועדו להרוג ישראלים.

לאחר שהחלו חלקי הפאזל להתחבר, הבינו בשב"כ שעליהם לפעול למעצרו של אבו־חאבל ופנו לעמיתיהם בשירות הביון האוסטרי, ה־BVT. בעקבות סדרת הפיגועים הרצחניים שביצע דאעש בערי אירופה, רשויות הביטחון ביבשת עמלים לאתר גורמי טרור בין מאות אלפי הפליטים שנכנסים אליה. עם זה, פעילות מתוך מדינות האיחוד במטרה לבצע פיגועים במדינות אחרות, היא תחום פעילות חדש. בישראל, סיכול החוליה חייב שיתוף פעולה של כמה גורמים: שב"כ שהוביל את המאמץ, צה"ל, הפרקליטות הצבאית, והמשטרה שסייעה בחקירה ובמעצרים. על פי פרסומים זרים, גם אנשי המוסד נטלו חלק במעקב אחר אבו־חאבל ובחקירתו. המידע שנאגר בישראל הועבר לשירות הביון האוסטרי, כולל הכוונה למקום מושבו של אבו־חאבל.

ב־17 ביולי 2016 פשטו כוחות הביטחון האוסטריים על מקום מגוריו של אבו־חאבל, ועצרו אותו בחשד לחברות בארגון טרור. על פי פרסומים באתרי חדשות פלסטיניים, נמסר למשפחתו כי האינטרפול היה מעורב במעצרו בעקבות בקשה ישראלית ומידע שהעביר שב"כ, אולם אבו־חאבל סיפר כי מי שחקר אותו בפועל היו אנשי מוסד שהיו מעורבים גם במעצרו.

במכתב ששלח מהכלא למשפחתו ולמשרד האסירים הפלסטיני האשים אבו־חאבל את המוסד ב'חטיפתו', וביקש סיוע. "אני מבקש מכם בשמו של אללה שתעמדו לצדי. כל מה שאני מבקש עכשיו הוא שתעמדו עמי. אני עצור בכלא באוסטריה, אין לי איש מלבד אללה. לא הרשו לי לדבר עם המשפחה והילדים... תמסרו להם שאני כלוא כי הייתי אסיר ובגלל ישראל, נחטפתי על ידם... אין לי איש מלבדכם, מה שקרה לי לא קרה לאף אחד, רק אללה יודע איך אני חי ושורד". ארגוני "זכויות אדם" פלסטיניים ניסו ללחוץ על הרשויות באוסטריה שישחררו את אבו־חאבל, ואביו שב והאשים את ישראל. "משפטו הוא חוסר צדק", טען. "בני לא עבר על שום חוק. הוא כבר ריצה את עונשו בכלא בישראל".

 עם לכידתו של אבו־חאבל פנו אנשי השב"כ אל המחלקה הבינלאומית של משרד המשפטים, ושם החלו לגבש את התיק נגדו. בהתאם לשיטה המשפטית באוסטריה, מונתה לתיק שופטת־חוקרת והיא ריכזה את הראיות במשך יותר משנה. בה בעת הועמדו לדין בבית הדין הצבאי בסאלם ארבעת הפלסטינים שהיו מעורבים בפרשה - תושב עוורתא ושלושה תושבי ג'נין - באשמת קשירת קשר להנחת פצצה וחברות בארגון טרור.
 

בתחילת 2017 הגיע לווינה מנהל תחום הסגרה במחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, עו"ד אביעד אליה. הוא נפגש עם גורמי המשפט האוסטרים כדי לתאם את עדותם של ארבעת הפלסטינים נגד אבו־חאבל, שהייתה ראיה מכרעת. "הרשויות האוסטריות ייחסו חשיבות רבה לשיתוף הפעולה עמנו", הוא אומר, "האינטרס פה היה הדדי. הם התייחסו לפרשה בכובד ראש מתחילת הדרך, והשקיעו משאבים בתיק. היה ברור שהם מסורים לעניין ולוקחים את הנושא ברצינות. היה מעודד לראות שלא רק שהאוסטרים אינם מוכנים שמעשים כאלה יבוצעו על אדמתם, אלא פועלים גם בהנחה שהקורבנות הפוטנציאליים הם ישראלים. הנזק בחיי אדם היה אמור להיות בירושלים, ואוסטריה הייתה רק כן השיגור, אבל הם התייחסו לזה ברצינות גמורה".

במשרד המשפטים נשקלה האפשרות לבקש את הסגרתו של אבו־חאבל לישראל, אופציה שהפלסטינים חששו ממנה. תקדים כזה התרחש למשל במקרה של דיראר אבו־סיסי, שהיה סגן מנהל תחנת הכוח היחידה בעזה. בפברואר 2011 נעלם אבו־סיסי בעת שהותו באוקראינה. כעבור כשבועיים הוסר צו איסור הפרסום על הפרשה בישראל, והתגלה כי אבו־סיסי הועבר לישראל לאחר שהואשם כי עמד בראש מערך שיפור הטילים של חמאס. פרסומים זרים ייחסו למוסד את חטיפתו, וקמפיין בינלאומי נערך למענו בטענה כי הועבר לישראל בארון מתים.
"אופציית ההסגרה נבחנה", אומר עו"ד אליה על האפשרות להביא אבו־חאבל למשפט בישראל, "אולם אחרי שבדקנו את הנושא הגענו למסקנה שקיימת עדיפות לקיום ההליך באוסטריה. ההליך כבר היה בשלב מתקדם וסיכויי ההסגרה לא היו גבוהים, ומצד שני ההליך בישראל היה נמשך זמן רב יותר בהשוואה לנהלים באוסטריה".

כתב האישום שהוגש בעיר קרמס מול שמונה מושבעים ושלושה שופטים, היה חמור ביותר. "אבו־חאבל ניסה לשדל אנשים להשליך פצצות אל ריכוזי קהל בירושלים, במטרה להרוג אנשים רבים ככל האפשר", קבע כתב האישום שהגיע לידינו. "מעשיו נמנעו רק לאחר שהמשטרה הישראלית עצרה פלסטינים שהיו מוכנים להוציא את תוכניתו אל הפועל".  אישום אחר ייחס לו חברות בחמאס, "מתוך מטרה להוציא לפועל מעשי טרור". אם בכל זה לא די, מתברר שבמהלך מעצרו תקף אבו־חאבל רופא אוסטרי שהגיע לבדוק אותו, ושיקר כשטען לאחר מכן כי אנשי צוות הכלא הם שתקפו אותו.

שיאו של ההליך התקיים לפני כחודש בבית משפט השלום בתל־אביב - ארבעת הפלסטינים המעורבים בפרשה הובלו אליו באזיקים. בהליך נדיר וחריג שהתקיים באולמו של השופט עידו דרויאן, הם העידו בפני השופטת האוסטרית באמצעות 'וידאו קונפרנס'.

"זה היה דיון חריג מאוד", מתאר עו"ד מתן עקיבא,  שליווה את ההליך המשפטי הבינלאומי מטעם הפרקליטות. "מי שחקרה את העדים הייתה השופטת האוסטרית שניהלה את החקירה, גבתה את העדויות והגישה את החומר לבית המשפט. היא הציגה את שאלותיה בגרמנית, לצדה באוסטריה עמדה מתורגמנית לערבית, והעדים ענו דרך מתורגמנית נוספת שישבה באולם בתל־אביב. אם לא די בכך, האמירות בערבית תורגמו גם לעברית לטובת יתר הנוכחים באולם. לקח זמן להרגיע את העדים כדי שיבינו שבהליך הזה הם אינם חשודים, ושום דבר שיגיד לא ישמש נגדם. זו הייתה משוכה לא פשוטה. אחרי שאיסוף הראיות מסתיים, המשפט עצמו הוא קצר מאוד. במקרה הזה המשפט לקח ימים ספורים, ובמסגרתו הובא כלל החומר שהגישה השופטת לבית המשפט בקרמס. על פי השיטה האוסטרית החומר מוצג לחבר המושבעים, ולאחר נאומים של עורכי הדין הוא מתכנס לקבלת החלטה".
 

בתום יומיים הסתיימה עדותם של הפלסטינים, שלמעשה חזרו על ההודאות שנגבו בחקירותיהם. אבו־חאבל הכחיש את הטענות נגדו, אך התביעה הציגה ראיות חד־משמעיות. מחשבו האישי והטלפון הנייד שלו שהוחרמו הכילו את התכתבויותיו עם הפלסטינים ששכנע לבצע פיגועים בירושלים. אבו־חאבל ניסה לטעון כי סוכנים ישראלים הם שפרצו למכשיריו ושתלו שם את הטקסטים המרשיעים. "אני לא חבר בחמאס. ברחתי לאוסטריה כי אני מפחד מחמאס. האקרים הצליחו לחדור לפלאפון ולמחשב שלי", אמר. חבר המושבעים לא השתכנע, בעיקר לאחר שאנשי המערך הטכני של המשטרה האוסטרית הוכיחו כי לא בוצעה כל חדירה חיצונית למחשב או לטלפון. מלבד העדויות מישראל, העידו נגד אבו־חאבל עוד 17 עדים. בניגוד להתמשכותם האינסופית של משפטים בישראל, המשפט באוסטריה הסתיים בתוך חמישה ימים. חבר המושבעים הרשיע את אבו־חאבל ודן אותו למאסר עולם. אבו־חאבל, שממשיך להכחיש את האישומים, הגיש ערעור על העונש.

"מדובר בחשיפה נהדרת של אנשי השב"כ, שבפעילות ממוקדת ואינטנסיבית מנעו טרור על אדמת ישראל", אומר בכיר השירות לשעבר, ירון בלום. "מדובר באיש חמאס שגם לאחר יציאתו מהכלא פעל מחו"ל להוצאת פיגועים קשים, וניסה לבנות מאירופה תשתית נרחבת. השירות השכיל לפתח מנגנון של קשרי חוץ עצמאיים עם גופי מודיעין עמיתים, והפעם היחסים הללו הביאו לתוצאות מרשימות מאוד ולהעמדתו למשפט באוסטריה".

אחד הפלסטינים שגייס אבו־חאבל נדון בבית דין צבאי בישראל לעונש קל בהרבה: 20 חודשי מאסר, בית המשפט התחשב בכך שבמהלך מעצרו נולד לו בן הסובל ממחלה קשה. ומה בנוגע למוח שמאחורי התוכנית? למרות העונש החמור והמקסימלי שהוטל עליו באוסטריה, גם אבו־חאבל יצא בסופו של דבר מהכלא. על פי החוק המקומי, אדם שנדון למאסר עולם משתחרר כעבור 15 שנה אם השופטים מסיקים שהוא אינו מעמיד עוד סכנה לציבור. אם זה לא המצב, אפשר להשאירו בכלא עד חמש שנים נוספות. כך שבמקרה ה"טוב" ביותר, יצא אבו־חאבל משערי הכלא האוסטרי לפני שימלאו לו חמישים. האדם שהיה אמור לספק את הרימונים לפיגוע טרם נלכד.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg