המשנה ליועמ"ש: "אין לנתניהו הנחת סלב"
על חקירות ראש הממשלה, על ההפגנות ליד בית מנדלבליט ("פגיעה מסוכנת במוסד היועמ"ש") ועל הטענות לסחבת ("מבין את הצורך לקבל תשובות כאן ועכשיו, אבל זה ייקח זמן"). רז נזרי מדבר על הכל
רז נזרי מכיר היטב את תחושותיו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, הנאלץ לחוות בחצי השנה האחרונה הפגנות בלתי פוסקות מדי שבת לא הרחק מביתו בפתח-תקווה. היום המפגינים דורשים מהיועץ לזרז הגשת כתב אישום נגד נתניהו בפרשות השונות. לפני כשנתיים עמדו מול ביתו של נזרי בגבעת-שמואל מפגיני ימין, וצווחו נגד העינויים שעברו לטענתם העצורים בפרשת דומא מידי השב"כ.
"זה לא נעים", אומר לנו נזרי, "אבל ברור שמי שחושב שנקבל החלטה כדי לרצות מישהו או כי לוחצים ולמישהו אצה הדרך, פשוט אינו מכיר את מנדלבליט ולא את המערכת. היועץ המשפטי יחליט לפי דיני הראיות ולא לפי דיני הכיכרות".
נזרי קורא לקולות המגפונים "רעשי רקע" שאנשי המקצוע יודעים לנטרלם, אולם בפרקליטות רואים בדאגה כיצד נושא משפטי ומקצועי נגרר אל השדה הפוליטי. לפני כמה שבועות התייצבו בכיכר הקרובה לרחוב מגוריו של מנדלבליט יותר מאלף איש, ובהם היו"ר החדש של מפלגת העבודה אבי גבאי, כדי למחות על ה"שחיתות" שפשתה לטענתם במסדרונות שלטון נתניהו. בשבת שעברה, לראשונה, באו גם פעילי ליכוד עם יו"ר הקואליציה דוד ביטן, להפגנת גיבוי נגדית לראש הממשלה. שלשום היה זה מפגן התמיכה שארגן ביטן בגני התערוכה, בהשתתפות נתניהו ורעייתו ולמעלה מ-3,000 פעילי ליכוד. מול כל אלה מדגיש נזרי: "גורל תיקי נתניהו לא יוכרע במפגנים פוליטיים בכיכר בפתח-תקווה או בגני התערוכה בתל-אביב, אלא בדיונים מקצועיים בלשכת היועץ המשפטי לממשלה בירושלים".
בהפגנה במוצאי השבת האחרונה בכיכר גורן נשאו המפגינים שלט ובו דמותו של היועץ בגוף של ארנב. שאלתי את נזרי אם היועץ נפגע אישית מכך ומה הוא אומר לששת ילדיו, הקטנה בהם בת חמש, השומעים את הקולות.
"ברמה האישית זה מפריע, מטריד וקשה בעיקר מבחינה חינוכית", אומר נזרי. "כשיש ילדים קטנים צריך להסביר להם שאבא שלהם איננו רמאי, גנב ושקרן כמו שצועקים ברחוב או כותבים בשלטים. אבל משיחות איתו ומעבודה משותפת קרובה אני יודע שיש לו חוסן פנימי והבנה של משמעות תפקידו הציבורי. בגלל שאיזה עורך דין או אב בית לשעבר צועקים חזק ברמקול אני אשנה את החלטתי? מי שנכנע אינו יכול לכהן בתפקידו דקה אחת. מנדלבליט לא הגיע לתפקיד הזה בלי שעבר לחצים ציבוריים שהופעלו עליו בתפקידיו הקודמים, אם כפרקליט צבאי ראשי ב'עופרת יצוקה' ואם בנושאים אחרים".
האם ההפגנה איננה אחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה?
"בחלק מהקריאות בהפגנות ובחלק מהטקסטים המושמעים בהן יש פגיעה מסוכנת בלגיטימיות של מוסד היועץ המשפטי לממשלה, ולא של האדם הנמצא כעת בתפקיד. כאשר חברי כנסת משמיעים ביקורת מוחצנת או משתתפים במופעים כאלה, הם פוגעים בשלטון החוק, וחבל שהפגיעה הזאת מבוצעת בידי אלה שרוממות שלטון החוק בגרונם. אם למישהו יש חשבון אישי עם ראש הממשלה - זה לגיטימי ואפשר להפגין נגדו עד מחרתיים. אבל הקריאות נגד מוסד היועץ מערערות את אמון הציבור בו. כשם שביקורת מימין על עצם הלגיטימיות של בג"ץ היא מסוכנת, גם הביקורת משמאל על היועץ מסוכנת באותה מידה.
"גם אני לפעמים לא אוהב פסקי דין של בג"ץ, במיוחד אלה שלא מקבלים את עמדת המדינה, אבל מחובתנו להבין שיש מוסד שצריך לקבל את ההחלטות ולכבד אותו. גם היועץ המשפטי הוא מוסד מעין שיפוטי, מקצועי ולא פוליטי, שיש לו סמכות לקבל הכרעות המשפיעות על כולנו במישורים רבים. בג"ץ קבע שהפגנות מול ביתו הפרטי של עובד ציבור אינן בגדר חירות ההפגנה, אלא יש בהן ניסיון להפעיל השפעה לא לגיטימית על איש הציבור במילוי תפקידו ונועדו להפעיל לחץ ברמה המשפחתית והאישית; מה גם שהמפגינים השתמשו בטקסטים קשים כלפיו וכלפי בני משפחתו, נכנסו לפייסבוק של אשתו ועשו דברים חמורים אחרים".
ההפגנות נולדו כשהתעורר אצל חלק מהאנשים חשש שהיועץ ממסמס את העניין.
"מה שייך להפגין למען הגשת כתב אישום כאשר על הפרק עומד נושא שצריך להיבדק במסגרת של ראיות? בעיניי יש פה צביעות הדדית. שונאי נתניהו מכאן והסוגדים לנתניהו מכאן עומדים זה מול זה. לגיטימי ברמה האזרחית לחשוב שראש הממשלה הוא המוצלח מאי פעם וצריך להמשיך בכהונתו, וגם לגיטימי לחשוב שנתניהו הוא ראש ממשלה גרוע שמסכן את ביטחון המדינה ושהוא צריך להתפטר. בשביל זה יש בחירות. לאלה כמו לאלה אני אומר: הניחו את ידכם מהמערכת המשפטית, נהלו את השיח בזירה הפוליטית. הם מושכים את המערכת המקצועית והעניינית אל תוך השדה הפוליטי. זה דבר מסוכן ברמה האזרחית, ואת זה אנחנו לא נאפשר. מדובר בהליך רגיש של תיק פלילי שנבחן בצורה מקצועית על סמך ראיות, עובדות, עדויות ומסמכים, והוא לא אמור להיות מושפע מהפגנות, לא לכאן ולא לכאן".
הקרבה רבת-השנים בין מנדלבליט לנתניהו, שירותו כמזכיר הממשלה וההתמהמהות במעבר מבדיקה לחקירה, מעוררים אצל המפגינים חשש שהיועץ מנסה "למרוח" את החקירה. מה אתה עונה להם?
"הטענות האלה עלו בבג"ץ לפני מינוי היועץ לתפקידו, ונדחו לחלוטין. הוא כיהן בתפקיד מקצועי ולא היה מעורב פוליטית. אומר לך יותר מכך. הוא לא מחפש לעצמו חיים נוחים. הכי קל היה לו לבוא ולומר שהוא 'מוחל על הטובה' ולא להתעסק בתיקי ראש הממשלה. אבל לא רק שזו זכותו, זו חובתו. לא בכדי המחוקק קבע שמי שמקבל החלטות בנושא הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה הוא היועץ המשפטי לממשלה עצמו, בגלל הדרמטיות וההשלכות מרחיקות-הלכת שהחלטה כזו יכולה לגרום, כולל חילופי שלטון. אנחנו מודעים לכובד האחריות. גם טענות ההתמהמהות מופרכות. יש מרכיב זמן שנובע מהצורך לבדוק את הדברים, כולל בחו"ל. תהליך הבדיקה הוכר בפסיקה, והוא שונה במשמעותו מחקירה. עובדה שחלק מהנושאים שהיו בבדיקה נסגרו כי כל החשדות שהגיעו למשטרה, כמו בנושא המימון הכפול של הפריימריז בליכוד, לא היו ולא נבראו".
יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי הצטרף להפגנה בקריאה "די לשחיתות". מה דעתך על השתתפות פוליטיקאים בהפגנה נגד היועץ?
"תראה, גם אני נגד שחיתות ומחנך את ילדיי לכך ברמה הבסיסית ביותר, ואולי בתפקיד אחר הייתי מצטרף להפגנה נגד שחיתות, אבל חלק מהתבטאויות מכוונות נגד היועץ עצמו וקובעות שהוא מושחת, שהוא 'קונסיליירי' ועוד כל מיני התבטאויות, רק מכיוון שאינו מזדרז להגיש כתב אישום, ויעיד על כך המקום שבו בחרו להפגין, ליד ביתו. לדעתי אישי ציבור ומנהיגי ציבור אינם צריכים להיות שותפים להפגנות מסוג זה. אל תגררו את המערכת המשפטית לשם".
נזרי מגלה כי בניגוד לטענות על סחבת, החקירה נמשכת ללא הרף. אחת לשבוע או שבועיים מקיים היועץ עצמו ישיבות עדכון עם פרקליט המדינה ועם חוקרי המשטרה. מנדלבליט ונזרי צופים עם פרקליט המדינה וסגניו בקטעי הווידאו של החקירות, ואינם מסתפקים בטקסט הכתוב. הם גם מנתחים את התנהגות הנחקרים, כולל ראש הממשלה.
כשאני שואל אם ראש הממשלה מפגין נינוחות גם בחדר החקירות הסגור כשם שהוא משתדל להיראות כלפי חוץ, נזרי מסרב לענות. מה שכן, חומרי חקירה ועדויות חדשות מגיעים כמעט מדי שבוע. "יש כאלה שהיו רוצים שנקבל החלטה על כתב אישום כבר אתמול, או שנסגור את התיק כשבכלל לא מעניין אותם מה יש בו. החקירה היא דינמית. כל עדות מובילה למסמכים או לעדים חדשים, שגם אותם צריך לבדוק. חוזרים לחשודים ומתחקרים אותם שוב. בד בבד מנסים להגיע למשמעות המשפטית של העובדות שהתגלו. אי אפשר לאחוז את המקל בשני קצותיו, לומר לנו 'תחקרו מהר', ומצד שני לקבול למה אנחנו לא חוקרים עניין זה או אחר. גם בחודשי הקיץ החמים אנשי הפרקליטות וחוקרי המשטרה עובדים ללא לאות כדי לבצע את העבודה".
רז נזרי (44), משפטן מוערך שסיים בהצטיינות יתרה תואר ראשון ושני במשפטים, הוא בוגר מדרשיית נעם בפרדס-חנה, ישיבת מרכז הרב וישיבת ההסדר בחספין. בצה"ל שירת בחטיבת גולני. משנת 2011 הוא משמש בתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, וקודם לכן היה יד ימינם של אליקים רובינשטיין, מני מזוז ויהודה וינשטיין. נזרי אמון על ספיגת לחצים פוליטיים מימין ומשמאל. הוא מזכיר לנו את התקפות חוגי הימין נגד חקירות ראש הממשלה שרון, למשל, כשהוחלט לחקור את הפרקליטה ליאורה גלט-ברקוביץ שהדליפה בפרשת סיריל קרן, בטענה שרודפים ראש ממשלה. כאשר סגרו את תיק האי היווני נגד אותו אריאל שרון בזמן שהוביל את ההתנתקות מגוש קטיף, אותו ימין תקף את הפרקליטות ש"מאתרגת" אותו משמאל.
"השיח לגיטימי, אבל צריך לזכור שמי שיושב כאן בלשכה בצלאח א-דין לא מקבל החלטות על פי נטיות פוליטיות, בניגוד למסר שעולה היום מההפגנות", הוא אומר.
איך אפשר להסביר את הכובע הכפול שבו משמש היועץ המשפטי - בבוקר כחוקר שאמור לחרוץ את גורלו של ראש הממשלה, ובערב כיועץ משפטי לממשלה שאמור לעבוד לצדו?
"ההפרדה עניינית וברורה, ואנחנו יכולים לעשות אותה. כידוע, הדעות חלוקות בשאלה אם יש להפריד את הייעוץ המשפטי מתפקיד התביעה הכללית, אבל בפועל אנחנו יושבים בישיבות קבינט בבוקר, ואחר הצהריים עם אנשי המשטרה ופרקליטות המדינה על החקירות".
מה אומרת על מדינת ישראל העובדה שכל ראשי הממשלה בעשרים השנים האחרונות עברו חקירות פליליות. האם השחיתות הפכה כאן לנורמה?
"אפשר להסתכל על זה משני כיוונים, ושניהם נכונים. מצד אחד יש לנו תחושה של מערכת ציבורית מושחתת שבה אנשים המגיעים לעמדות כוח עושים דברים שלא ייעשו, בהם ראשי ממשלה, שרים וחברי כנסת שאמורים להיות נקיים מכל רבב. מצד שני יש פן חיובי המעיד על חוסנה של החברה ושל המדינה. יש מדינות עולם שלישי שבהן נעשים דברים נוראיים ואתה לא יודע עליהם כי איש אינו חוקר אותם. הנה, במצרים פיטרו לא מכבר מאה שופטים באישון לילה. כאן יש דמוקרטיה חיה ונושמת, עם מערכת משפטית עצמאית ויועץ משפטי שיש לו אומץ להגיש כתבי אישום גם נגד נשיא וראש ממשלה, או לסגור תיקים, שגם לזה דרוש אומץ. יש תופעות קשות, אך צריך לזכור שלא כל תופעה בלתי ראויה ברמה האתית מגיעה לרף הפלילי. יש משמעות גם למה שהציבור חש".
דוגמה לשחיתות שהחלה ברמה האתית והתפתחה לרמה פלילית חמורה היא פרשת 'ישראל ביתנו' והשרה לשעבר פאינה קירשנבאום. בפרשה הזו, השיטה המעוותת שפיתחו ראשי המפלגה גרמה לאנשים שאינם מושחתים ביסודם ליפול ברשת. בימים אלה הוגשו כתבי האישום בפרשה.
נזרי מסרב בתוקף להעריך מתי יתקבלו החלטות בתיקים השונים. הוא אינו רוצה שבריאיון הבא יטיחו בפניו את הדברים שאמר, כשם שעשו למפכ"ל המשטרה רוני אלשיך שהכריז בחודש מרץ כי החקירה בתיקי 1000 ו-2000 תסתיים לפני הקיץ. "זה לא ייקח שנים, אבל גם לא ימים", אומר נזרי.
בינתיים הולכת החקירה ומסתעפת. תיקי 1000 (המתנות) ו-2000 (נתניהו-מוזס) עדיין אינם קרובים לסיום, כך גם פרשת הצוללות (תיק 3000) ופרשת בזק (תיק 4000), שבהן הודיעה הפרקליטות כי נתניהו אינו נמנה עם החשודים. כך למשל, עדותו של ארנון מילצ'ן הובילה לשמות חדשים ולעדויות חדשות, כמו זו של איל ההון האוסטרלי ג'יימס פאקר, שעל פי תחקיר בערוץ 10 ניהל מערכת קשרים עם בני משפחת נתניהו העומדים אף הם לחקירה. גביית עדות מאזרח שיושב מעבר לים מחייבת הסכמה של רשויות החוק באותה מדינה, וזה לוקח זמן, מסביר נזרי.
ביום שבו אנו משוחחים מתפרסם בתקשורת דיווח שלפיו הפרקליטות החליטה להגיש כתב אישום נגד רעייתו של ראש הממשלה במה שמכונה "פרשת המעונות". מדובר לכאורה בהזמנת ארוחות פרטיות, ריהוט גן ושירותי סיעוד לאביה על חשבון המדינה. הפרקליטות מיהרה להכחיש. נזרי אומר שהחקירה הגיעה לשלבי סיום, ושהחלטת היועץ תתקבל בקרוב מאוד. המשנה ליועץ מבטיח כי גם חקירת השרים אריה דרעי וחיים כץ בפרשיות הקשורות בהם נמשכת במלוא הקצב, בלי כל סחבת.
שאלתי את נזרי האם הסכם עד המדינה שנחתם עם ארי הרו מעיד על קלישות הראיות בשני התיקים הללו, אולם הוא שולל זאת בכל תוקף. "אנחנו מנסים להגיע לחקר האמת בכל מקרה. כמו בכל הסכם עד מדינה, קיבלנו בראשי פרקים את מסגרת הדברים שהוא יודע ויכול למסור, וחשבנו שיש בעדות שלו דברים רלוונטיים לחקירות המתנהלות".
דברים שעד עכשיו לא היו לכם?
"זו לא מתמטיקה. הדברים ייבחנו, ואחרי כן נחזור לראש הממשלה לקבל עדויות נוספות. זה אומר דבר אחד, שאנחנו הופכים כל אבן כדי להגיע לחקר האמת. האם זה ייגמר בכתב אישום? אני מבין את הצורך לקבל תשובות כאן ועכשיו, אבל הדבר ייקח זמן. האחריות שלנו אינה לספק את רצון הציבור".
האם צדק אחד השרים כשאמר שלא מפילים ראש ממשלה מכהן בגלל סיגרים ושמפניה?
"אין לנתניהו 'הנחת סלב', ולא יהיה פה רף משפטי שונה. דיני הראיות הם אותם דיני ראיות. מצד שני, לא נגבה מחיר עודף. הסף הראייתי והמשפטי הנדרש לא יעלה ולא ירד מפני שמדובר בראש ממשלה. הדרישה במשפט הפלילי, שהיא אפשרות סבירה להרשעה, היא אותה דרישה לשועי ארץ ולפשוטי עם. היכן בכל זאת ההבדל? ברמת התהליך. התיק של ריקי כהן מחדרה לא יגיע לבדיקה אישית של היועץ המשפטי לממשלה, מכיוון שהחלטה בעניינה לא תשפיע ברמה הלאומית. כשמדובר בראש ממשלה הבדיקה מדוקדקת וזהירה יותר, ומגיעה לדרגים הבכירים ביותר; היא עוברת מהמשטרה המלווה על ידי פרקליט מחוז צמוד, ומגיעה למשנה ליועץ, לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי".
בכנסת כבר מדברים על "חוק צרפתי" שימנע חקירה של ראש ממשלה מכהן בנושאים שאינם חמורים. מה דעתך על היוזמה?
"לדעתי חוק כזה אינו נכון. הרי איש אינו חולם להציע חוק שיאסור לקיים תחקירים עיתונאיים. מה יקרה אז? יפרסמו תחקירים, יקראו לראש הממשלה להתפטר והוא יטען שמדובר בשקר, וכך הדבר יישאר ותלוי כעננה מעל ראשו חמש או שש שנים? הוא יטען בצדק שהוא מעוניין שגורם מקצועי ישפוט אותו ולא התקשורת. כך היה גם עם אולמרט, כשבכל שבוע היו פרשיות חדשות. אתה חייב לבדוק את הדברים' גם מכיוון שאנחנו לא רוצים שאם אדם עבר עברות פליליות הדבר לא יתברר בבית משפט והאינטרס הציבורי הוא שלא ימשיך לכהן בתפקידו, ומצד שני אם הוא חף מפשע לא טוב שתישאר עננה מעל ראשו".
ישנו שלב שבו אפשר לומר שראש ממשלה צריך להפסיק לכהן בתפקידו?
"יש פסיקה שמדברת על הפסקת כהונתם של שרים בשלב הגשת כתב האישום, בג"ץ דרעי ופנחסי המפורסם. אין פסיקה לגבי ראש ממשלה. אם נגיע לשלב הזה, הדעות השונות יישמעו בחדר היועץ המשפטי ויוחלט מה שיוחלט. הנושא ייבחן בבוא העת. זה במישור המשפטי. במישור הציבורי יתנהל ויכוח לגיטימי. ואולם כל אמירה שאומר לא תהיה כהבעת דעה של כל אזרח אלא של המשנה ליועץ, ולכן לא אומר את דעתי".
אתה מלין על אווירה ציבורית, אבל למה אתה מצפה כשהציבור מגלה כל יום הדלפות חדשות מהחקירות?
"ההדלפות מזיקות, וברור שהדבר הנוח והנכון הוא שהחקירות יתנהלו בסביבה סטרילית בלי שהדברים יסתובבו בחוץ; עם זה, אנחנו חיים בעידן של תחרות בין עשרות ערוצי טלוויזיה, רדיו ואינטרנט והנושא מסעיר את הציבור, אז אין פלא שהדברים יוצאים בצורה עקומה. אי אפשר לעמוד בקצב שבו יוצאים ה'פושים' בכל יום. יש הרבה פרסומים שאינם מדויקים או מטעים, ואנחנו לא יכולים לרדוף אחרי כולם ולהגיב. כשנראה לנו שדברים עלולים לפגוע, כמו בעת המו"מ לעסקת עד המדינה עם ארי הרו או עם מיקי גנור, הוצאנו צו איסור פרסום. אנחנו משתדלים לנתב בין חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת ובין האינטרס החקירתי. לכן גם לא הוצאו צווי איסור פרסום גורפים אלא נקודתיים. כשאפשר למסור מידע, אנחנו עושים זאת בצורה יזומה".
בתיק 2000, שבו יש שני נחקרים - רה"מ נתניהו ומו"ל 'ידיעות אחרונות' ארנון מוזס - הרושם הוא שההתמקדות היא בנתניהו בלבד. האם זה משום שקשה להגיש כתב אישום נגד מו"ל של עיתון?
"שניהם נחקרו באזהרה אך הכותרות עוסקות בראש הממשלה, כי כך אתם העיתונאים החלטתם. המטרה של החקירה היא הגעה לחקר האמת. ברמה המשפטית כשיש כתב אישום נגד מקבל שוחד יש גם נגד הנותן, אבל ייתכנו סיטואציות משפטיות שבהן המצב שונה; אבל אנחנו לא שם עדיין, ועוד אין המלצת משטרה בעניין. אתה חושב שנגד ראש ממשלה יהיה ליועץ חוסן להגיש כתב אישום, ונגד מו"ל עיתון לא?"
נזרי נזהר בלשונו כשהוא מגיע לדון בתיק 2000. כזכור, בחקירה נבדק חשד לשוחד בנוגע לעסקה פוטנציאלית של מתן סיקור חיובי תמורת הגבלת כוחו של 'ישראל היום' - כולל באמצעות חקיקה. במקרה כזה, הפרקליטות תצטרך להשיב מדוע לא תפתח בחקירה נגד כל חברי הכנסת והשרים שהיו מיוזמי החוק וזכו בתמורה לסיקור הולם ב'ידיעות אחרונות', ואולי בכלל נגד אישי הציבור לדורותיהם שניהלו יחסי תן (סיקור אוהד) וקח (מידע) הדוקים עם התקשורת.
פסיקת בג"ץ, שפסל השבוע את החוק למיסוי דירה שלישית, מעלה שוב את שאלת האקטיביזם השיפוטי. נראה שהפעם הוא עלה מדרגה, שכן החוק הוחזר לכנסת לא מחמת פגיעה באיזון החוקתי, בשל תוכנו העומד בניגוד לחוק יסוד - עילת הפסילות עד כה - אלא בשל ביקורת על תהליך החקיקה החפוז באישון ליל. נזרי מסכים שמדובר בתקדים, ואמנם עמדת המדינה הייתה שאין מקום להתערבות בג"ץ גם במקרה זה, אך הנושא מורכב יותר לדעתו. כראיה הוא מצביע על כך שבראש ההרכב שהחליט על הפסילה עמד השופט נעם סולברג, הידוע כשמרן. "לי יש גישה שמרנית האומרת שיש לנקוט משנה זהירות במידת ההתערבות בהחלטות הדרג הנבחר, אבל אנחנו מכבדים את החלטת בג"ץ".
נזרי מוצא עצמו לעתים בעמדת מיעוט מול רוב ליברלי השולט בפרקליטות. הוויכוח פרץ מעבר לקירות הבית בצלאח א-דין, כשנמסרה עמדת המדינה לבג"ץ השוללת מתן אפשרות אימוץ לזוגות חד-מיניים. כמה מהפרקליטים הביעו מחאה קולנית וקבעו כי מדובר ב"עמדה חשוכה", ופרקליט במחוז תל-אביב שלח הודעה שבה נאמר כי "השבוע התביישתי במדינה שלי, אך לא פחות מזה במקום העבודה שלי. כי מקום העבודה שלי החליט להפנות לי גב".
"צריך להבחין בין זכויות ממון של בני זוג חד-מיניים, שאותן צריך לקבל ככל אדם אחר וזו גם הפסיקה, ובין הגדרת סטטוס משפחתי שבו המחוקק קבע מפורשות שאימוץ יכול להתקיים רק על ידי 'איש ואשתו'", משיב נזרי. "במקרה כזה אי אפשר לפרש אחרת מבלי 'לאנוס' את החוק ולומר שהתכוון גם לחד-מיניים. לאקטיביזם הזה לא הגענו. רוצים לשנות את החוק? בבקשה".
האם ראוי שאנשים בפרקליטות יביעו בריש גלי עמדה סותרת לעמדת המדינה?
נזרי מפנה אותנו למכתב ששיגרו היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה לאותם פרקליטים, ובו כתבו כי "האופן שבו בחרו חלק מן הפרקליטים להתבטא כלפי חבריהם הוא לטעמנו בוטה ולא חברי, ולכן לא מקובל עלינו".
דומה שסוגיית הלחץ על גורמי אכיפת החוק אינה נתחמת רק בענייני היועץ המשפטי, ואני מבקש לדעת מה דעתו של המשנה ליועץ על הלחץ הציבורי שהופעל על השופטים במשפט אלאור אזריה. "השיח שהתפתח במשפט הזה הוא קלוקל ודומה לשיח הקיים במערכות אחרות, אומר נזרי. "הרי ערכים של יהדות, ציונות ולאומיות עם דמוקרטיה, זכויות אדם ושלטון החוק שייכים לכל אדם, תהיה דעתו הפוליטית אשר תהיה. ואולם בתקופה האחרונה ערכי שלטון החוק והתנגדות לגזענות הפכו לנחלת השמאל, ואילו היהדות, הציונות והלאומיות - לימין. בעיניי הדבר מסוכן מבחינה חברתית. אתה יכול להיות ימני דמוקרט שמתנגד לגזענות, ושמאלני שמבין שזו מדינה יהודית, שלא סתם נתקענו פה. אתה יודע, כשזה אומר כולה שלי 'יהודית', וזה אומר כולה שלי 'דמוקרטית', זה ייגמר כמאמר הגמרא ב'יחלוקו'".
בבית הכנסת של רז נזרי בגבעת-שמואל נוהג להתפלל גם שכנו, מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך. שאלתי אותו אם גם בשבת הם ממשיכים בהתייעצויות ומחליפים מידע ורשמים. "בית הכנסת שלנו הוא בין הבודדים שבהם לא מדברים בתפילה", הוא צוחק.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם