כך מצאתי את עצמי, רב אורתודוקסי, צועד עם דגל הגאווה
דרך חברת קהילה שלי למדתי להכיר את ההתמודדות של דתיים שבחרו לצאת מהארון. פגשתי אנשים טובים מהקהילה הלהטב"ית ששחררו אותי מהסטיגמות שהייתי שבוי בהן. גם השנה אתפלל במצעד ואשתתף בעצרת הפתיחה, האם גם אצעד? נחיה ונראה
בבית-הכנסת שבו כיהנתי כרב לפני עשר שנים, נשאתי בשבת דרשה עם מסר ברור נגד קיום מצעד הגאווה בירושלים עיר הקודש. אחרי התפילה, ניגשו אלי כמה חברי קהילה שהמסר בדרשה צרם להם. הם הביעו את דעתם, אני לא הסכמתי איתם, והמשכנו הלאה. מה שבזמן אמת לא שמתי לב אליו, זה שמאז אותה דרשה, אישה צעירה בשם שרה הפסיקה להגיע לבית-הכנסת.נחלאות היא שכונה ירושלמית מובהקת שאין בה רגע דל. כל תופעת שוליים מוצאת בה מקום, ולכן גם לרב קהילה - קשה ועד בלתי אפשרי לחיות בה בתוך בועה. עם הזמן, פגשתי את שרה במספר הזדמנויות שונות דרך מכרים שונים. היא לא סיפרה לי עדיין שהיא הייתה בבית-הכנסת באותה שבת ומה הדרשה שלי עשתה לה, אבל היא כן שיתפה אותי בסיפור האישי שלה. דרכה, למדתי להכיר את ההתמודדות של דתיים נוספים שבחרו לצאת מהארון, ופגשתי עוד אנשים מהקהילה הלהטב"ית - אנשים טובים ששחררו אותי מהסטיגמות שהייתי שבוי בהן. משהו שהיה מאוד רחוק ממני ובלתי מוכר - הפך לאישי וקיבל פנים ושמות.
אהרון ליבוביץ במצעד הגאווה
למרות הגילויים החדשים, ולאורך כל הדרך, היה לי ברור שכפירה במה שכתוב בתורה בנוגע להומוסקסואליות – לא נמצאת על הפרק. למה? בגלל אמונה שורשית, בגלל ענווה שלא נותנת לי לשפוט את דבר אלוקים, בגלל תפיסת קדושת הילודה והחיים, ובגלל שקדושת הקשר בין איש ואשה – טבועים אצלי עמוק בנשמה ולא ניתנים לערעור. אבל כן ראיתי דברים מזווית חדשה. ראיתי אנשים שנולדו שונים ממני, שעבורם בחירה בחיים היא בחירה בזוגיות חד-מינית. בני-אדם עם ערכים שמכוונים אותם לחיים של קדושה, תוך כדי התמודדות קשה. בני אדם שעבורם כל החלטה שכרוכה בהדחקת הטבע המולד שלהם – תוביל בהכרח לעצב קיומי, ואפילו מוות.
אין לי שום רצון או נכונות לשפוט את אלוקים, אבל גם אינני יכול לשפוט את חבריי עד שאגיע למקומם. אני מקבל את כל התורה, אבל כן נותרתי עם שאלה והתמודדות עם דבר שאינני מבין. אלו הובילו אותי למקום של פתיחות כלפי התופעה, מההיבט האנושי.
לפני שנתיים, שירה בנקי ז"ל נרצחה במצעד הגאווה בירושלים. בעודה נלחמת על חייה, שרה התקשרה אלי לשאול אם אני מגיע לעצרת זעקה בכיכר ציון. כנבחר ציבור, היה לי ברור שזאת מחובתי, ולכן קבענו ללכת ביחד. בעלותי במדרון לפגוש את שרה ברחוב בצלאל, ראיתי שהיא ממתינה לי עם דגל גאווה. לפעמים המציאות מצעידה אותנו יותר מהר מה שהיינו בוחרים, וכך מצאתי את עצמי צועד עם שרה והדגל, כרב אורתודוקסי, ברחובות הקהילה שלי.
שנה אחרי הרצח של שירה, התהפכתי במיטה במשך כל הלילה שלפני המצעד. לצעוד או לא לצעוד? הרגשתי מחויבות כלפי שירה וכלפי קהילת הלהט"ב, אבל לא ידעתי איך אוכל לעשות דבר שיכול להתפרש על ידי מי שאינו מכיר אותי ככפירה בחוקי התורה. בסוף השתתפתי בתפילת מנחה שהתקיימה בנקודת הזינוק של הצעדה, ועמדתי בעצרת הפתיחה. לא צעדתי. לא הייתי מוכן עדיין. גם השנה אתפלל במצעד ואשתתף בעצרת הפתיחה. אני אתפלל להבין יותר בעצמי, אתפלל בעבור יותר הבנה בין תושבי העיר ירושלים, ואעמוד למען החברים שלי ובני הקהילה שלהם. האם השנה גם אצעד? החיים הם תהליך, נחיה ונראה.
הרב אהרון ליבוביץ הוא חבר מועצת העיר ירושלים מטעם סיעת 'ירושלמים', וראש ישיבת 'סולם יעקב' בשכונת נחלאות
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם