ראשי » חדשות » דעות

מחדל, בלבול ומבוכה: אירועי הר הבית כמשל

בלבול, מאבקים פוליטיים והחלטות סותרות: מבוכת הר הבית משקפת את התנהלותה של ממשלת ישראל בשלל נושאים נוספים

"בואו תיקחו את המושכות ותנהלו את העניינים בעצמכם", זועם אריה דרעי, שר הפנים וחבר הקבינט, על עיתונאים שמתקילים אותו בשאלות קשות בנוגע לאירועים המביכים האחרונים בצמרת קבלת ההחלטות בישראל. כפי שזה נראה, החלופה שמציע דרעי היא לא כל כך רעה. אני לא בטוח שאנשים סבירים שעברו את מבחן גלאי השכל, יציגו מערך כזה של מודיעין לקוי, טעויות בשיקול דעת, זלזול וחוסר ידע. היה פה מצג של אפס רגישות, בלבול נוראי, מאבקים פוליטיים וסתירה בין החלטות שמתקבלות בקבינט המדיני־ביטחוני בתוך כמה ימים. כל זה עדיין ללא תוצאות טובות בשטח. הספינה התועה לא יוצאת מהמים לחוף מבטחים, ואולי אפילו שוקעת.

הפיגוע הקשה שהיה על הר הבית ב־14 ביולי נראה כמו פרה־היסטוריה, אבל הוא טמן בחובו את זרעי המחדל המתמשך. קשה לשים את היד, או את האזיקים, על כל מחבל שפל, כמו הנבל מכפר כובר בגדה שעלה עם סכינים לנווה־צוף ורצח שלושה בני משפחה. אבל זה לא המקרה שהצית את אירועי הר הבית. זה גם לא המקרה של המחבל הבודד שביצע את הפיגוע בפאב 'הסימטא' ברחוב דיזנגוף בתל־אביב לפני שנה וחצי. את הפיגוע על ההר ביצעה חוליה של שלושה מחבלים אזרחי ישראל, שהתארגנו, תכננו והצטיידו בנשק חם בעיר ערבית־ישראלית. איפה היו גורמי המודיעין לאורך מסלול הרצח של החוליה הזו, שנעזרה גם בסייען שהעביר לה את כלי הנשק על הר הבית? בכל זאת, הם העבירו כמה שבועות ואולי יותר מתחת לרדאר באום אל־פחם.
 
אחרי המחדל מגיע הבלבול. הולכים ומציבים מגנומטרים בשערי הכניסה להר הבית, כאילו מדובר בקניון מלחה ולא באתר קדוש שאפילו גשר עץ חיצוני שמתחבר אליו הוא עילה למלחמה. הצעות ואזהרות נדחות על הסף. אפילו ח"כ יהודה גליק (ליכוד) שנחשב לאחד ממציתי האש בהר הבית, ומי שניצל מניסיון התנקשות של מחבל פלסטיני - הבין את הרגישות. הוא העביר לנתניהו בכתב שתי הצעות מתונות יחסית. גליק ביקש לעבוד בתיאום עם אנשי הווקף, אחרי שהתברר שלא הייתה להם מעורבות בפיגוע. הוא הציע להכין רשימה של 5,000 מתפללים קבועים שיקבלו פטור מבדיקה, או לחלופין לבקש מהווקף להיות אחראי על הבדיקה, בעוד שהמשטרה תפקח מרחוק. ההצעות לא נענו.

האם השב"כ והצבא התנגדו להצבת המגנומטרים והמשטרה תמכה? תלוי את מי שואלים. לאורך השבוע נפוצו גרסאות רבות, שרק הוסיפו על הבלבול הממלכתי. הרושם הוא שבנימין נתניהו לא ממש הבין את חומרת העניין. הפגישות באירופה העסיקו אותו כנראה הרבה יותר, או לפחות גזלו את תשומת לבו. עשרים ומשהו שנה חלפו מאירועי מנהרת הכותל הרי האסון, וראש הממשלה עדיין לא למד את הלקח. במקומות קדושים לא נוגעים. ואם כן, אז רק מתוך שיקול, ביישוב הדעת ובתיאום, ולא מתוך פזיזות והיסטריה.

השבוע נזכרתי באירוע לא כל כך מוכר שליוויתי מקרוב. לפני עשר שנים קיבל השר יעקב אדרי את הטיפול בענייני ירושלים, אחריות שאותה נהוג להעניק לשרים זוטרים בלי תיק. השר, שרצה להפגין כוח וחיוניות, החל לסייר במוקדי מתיחות בעיר והגיע גם לכנסיית הקבר הקדוש. אחרי ביקור קצר הגיע אדרי למסקנה מוצדקת כי המקום עלול להפוך למלכודת מוות במקרה של צפיפות קשה, כמו בימי "שבת האור" שאליהם מגיעים עשרות אלפי מאמינים מכל העולם. המסקנה שלו הייתה שצריך לפרוץ פתחי חירום בקירות הכנסייה.

עצם הרעיון גרם לזעזוע בכל העולם הנוצרי. שש עדות נוצריות מחזיקות בזכויות על כנסיית הקבר, כולן חרדות למעמדן. כל אבן שתזוז על אחת הקפלות עלולה להפר את הסטטוס־קוו ולגרום לסכסוכי דמים, כפי שכבר קרה בעבר. אדרי עצמו נחרד מהדאגה הלגיטימית שהעלה, ובסוף נאלץ להתנצל כאילו תכנן להרוס את הקיר בכנסייה ולא להציל את חיי המתפללים.
 

הקבינט המדיני־ביטחוני, 11 שרים שאנחנו מפקידים בידיהם את ביטחוננו, התכנס שלוש פעמים בתוך שבוע, אחרי המהומות שפרצו בירושלים ובגדה. בישיבה אחת הם אישרו את הצבת המגנומטרים, בישיבה שנייה הם לא החליטו, בישיבה השלישית הם החליטו להסיר את המגנומטרים. זו המציאות אצלנו. לא מחליטים, אלא טועים ומתקנים כדי לטעות שוב. מנחם בגין קרא לזה קלקולים. ככה זה עם ספינת המרמרה, מתווה הכותל, קלקיליה, המגנומטר וחוק הגיור. זה מה שיקרה גם עם חוק הלאום. נתניהו מבקש להעביר אותו במהירות, בריצת אמוק פרלמנטרית, כדי להחריב עוד יותר את יחסי הרוב והמיעוט במדינה. אבל החוק לא יעבור, אחרי שיתברר עד כמה הוא הרסני. ואם יעבור, אז רק אחרי שיתוקן עד שלא תהיה לו שום משמעות.

בקבינט הזה, לפחות על פי מה שקרה בשבוע שעבר, לא שמעו לדעתם של ראשי הצבא והשב"כ. שר הביטחון לא האזין לרמטכ"ל שלו ולראש אמ"ן. ראש הממשלה לא שעה לראשי השב"כ. כתבנו כאן תמיד שראש הממשלה מתיישר לפי הקו של נפתלי בנט. אולי זו עוד סיבה להתעקשות שלו בדיון הקבינט הראשון על המגנומטרים האלה. מה שברור, נתניהו עוקף היום את בנט בבהילות עם חוק הלאום, אחרי שבנט העביר השבוע בקריאה ראשונה את חוק יסוד 'ירושלים'. עוד מהלך הזוי שמסכן באופן מובהק את עתידה של עיר הבירה.
  

המגנומטרים הוסרו בינתיים, המהומות עדיין לא שככו, אבל דוברי הימין בשלהם. נפתלי בנט, איילת שקד וזאב אלקין הצביעו נגד בקבינט. מירי רגב תקפה מבחוץ, אחרי שכינתה את השב"כ "הזוי". בצלאל סמוטריץ מאיים לא להצביע עם הקואליציה בגלל הכניעה לטרור. מה יש לאנשים האלה, מחרחרי המריבה? השבוע שמעתי את ד"ר מרדכי קידר, ולא רק הוא, מאיים על הירדנים שאם המאבטח לא ישוחרר תוך חצי שעה - ישראל תפסיק את אספקת המים לירדן. המאבטח שוחרר לבסוף בפעילות שקטה ויעילה. טוב שנתניהו לא נשמע הפעם לקידר וחבריו, כי אז כבר היינו עמוק בתוך חזית מול רבת־עמון.

וגם כך, עד שיש הישג אחד בתוך כל הכישלונות, חוגגים אותו באופן מוגזם ומתריס. המאבטח שהותקף במברג והרג שני ירדנים (אחד בשוגג, לפי הפרסומים), הגיע לארץ והתקבל בכבוד מלכים בידי ראש הממשלה. נתניהו תיעד את האירוע לטובת מצביעיו, הפיץ אותו לעיתונאים ולרשתות, ועל הדרך תקע אצבע בעין של הירדנים הזועמים. למה צריך את ההצגה הפוליטית הזו גם בימים של מתח? לא מספיק שהירדנים סיפקו לראש הממשלה סולם לרדת איכשהו מסיפור המגנומטרים? חייבים לשבור להם את הסולם על הראש?
 
ובכל זאת, ראש הממשלה, שרוב מוחלט של הציבור סבור שהוא לא פעל נכון בפרשת הפיגוע בהר הבית, לפחות לפי סקר ערוץ 2 - לא נמצא בסכנת הדחה. אין מי שיסכן אותו ואת הליכוד, וגם על כך מעידים הסקרים. בימים של מצוקה ביטחונית, הציבור רוצה דמות מנוסה. הטיעונים של יו"ר העבודה אבי גבאי יכולים להיות נכונים, אבל יש להם משקל נוצה. גבאי איננו ביטחוניסט או מדינאי בעל כישורים מוכחים. לכן העצות שלו בענייני הר הבית והמהומות לא מתקבלות ברצינות יתר. אני בטוח שאילו בני גנץ או גבי אשכנזי היו עולים לשידור ואומרים את דעתם, השפעתם הייתה גדולה בהרבה.

וזו בדיוק הגאונות הפוליטית שרכש נתניהו. במרץ 2007 שלח נתניהו את יובל שטייניץ להעביר בכנסת את חוק הצינון בקריאה שנייה ושלישית. לפי החוק, קציני צבא מדרגת אלוף ומעלה או ראשי השב"כ והמוסד חייבים תקופת צינון של שלוש שנים כדי להיבחר לכנסת או לכהן בממשלה. נתניהו הבין שרק מועמד בעל אפיל ביטחוני יכול להוביל את השמאל לניצחון, כפי שעשו רבין וברק. החוק גוזר על מפקד הצבא או ראש המוסד הפורשים תקופת הרחקה ארוכה. במהלכה הם מתחילים קריירה חדשה, או שהם נהנים מחופשה נעימה ואין להם חשק להיכנס לקלחת פוליטית, או שהם סתם נשחקים ונשכחים. ונתניהו? הוא מוצא מולו את שלי יחימוביץ, יצחק הרצוג או גבאי, וצובר בקלות עוד ועוד שנות שלטון.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

שלום ירושלמי

הפרשן הפוליטי של nrg ו"מקור ראשון", תושב ירושלים. בוגר האוניברסיטה העברית במדעי המדינה. אוהד הפועל י-ם בכדורסל

לכל הטורים של שלום ירושלמי