המחאה של תושבי הדרום: צריכים עוד רכבות
בעקבות הוספת תחנות לרכבת מאשקלון לתל־אביב, תושבי הדרום נאלצים לבזבז זמן יקר. הם פתחו במחאה בשם '50 דקות', ויש להם גם פתרון
צאלה פינטו ובעלה גל עברו עם ילדיהם לפני כשנתיים מאזור המרכז לקיבוץ זיקים בנגב. הם רצו לגור ביישוב נגיש לגוש דן, וזיקים ענה על התנאי. צאלה עובדת במתחם הבורסה ברמת־גן, והיא בנתה על הרכבת מאשקלון שתביא אותה לעבודתה מדי בוקר ב־45 דקות. כך אכן היה, אלא שלפני כשנה העמיסה רכבת ישראל על הקו מאשקלון ואשדוד ארבע תחנות נוספות. נוסעי הרכבת נאלצים לעצור עכשיו לא רק ביבנה ובראשון־לציון, אלא גם בשתי תחנות בבת־ים ובשתי תחנות בחולון. כל תחנה משמעותה כארבע דקות נוספות, ושש תחנות ביניים גובות כ־25 דקות. לאנשים שנוסעים וחוזרים מדי יום, תוספת הזמן היומית מגיעה לחמישים דקות.
כך נולדה המחאה '50 דקות', שמובילה צאלה פינטו עם נוסעי רכבת רבים מהדרום. בשבוע הקרוב תצא המחאה הזאת מהרשתות החברתיות ותגיע לדיון בכנסת. בשיר המחאה שחיברה והעלתה לרשת, פינטו מזכירה שחמישים הדקות הנוספות באות על חשבון הזמן המשפחתי שלה עם ילדיה. "יושבת ברכבת רואה את הנוף / הם בטח מריצים עכשיו מקלחות / גם היום מגיעה באיחור / הלוואי שאספיק לסיפור".
הבעיה של הרכבת מדרום איננה נחלתם של הנוסעים מאשקלון ואשדוד בלבד. בעבר חגגתי פה כמה פעמים את חיבורן של עיירות הנגב המערבי למסילת הרכבת. בדצמבר 2013 הגיעה הרכבת לשדרות, קצת יותר משנה לאחר מכן היא הגיעה לנתיבות, ובהמשך חוברה גם אופקים לפסי הרכבת. גם תושבי שלוש הערים הללו סובלים היום מהארכת הקו לתל־אביב. תושב אופקים שעולה בבוקר לרכבת, יבלה עליה לא פחות משעה וחצי עד שיזכה לראות את מגדלי עזריאלי. בדרך הוא יעצור בנתיבות, בשדרות, באשקלון, באשדוד ובשש התחנות הנוספות שהזכרתי.
תוצאה נוספת של הארכת הקו היא העומס בקרונות. הרכבת מגיעה לאשדוד בקרונות מלאים, עוד לפני שאספה את הנוסעים משש התחנות בדרך לתל־אביב. נתוני הרכבת מראים שרוב הנוסעים בקו עולים בתחנות שמדרום לאשדוד.
הפתרון שמציעים פינטו וחבריה למחאה הגיוני ופשוט. הם מבקשים להוסיף בסך הכול שש רכבות ישירות בשעות העומס, שלוש בבוקר ושלוש בערב. הם מציעים שהרכבת תאסוף את הנוסעים מכל העיירות שמדרום לאשדוד, ומשם תיסע ישירות לתל־אביב, בלי לאסוף את תושבי יבנה, ראשון־לציון, בת־ים וחולון. קו כזה עשוי להחזיר לאלפי נוסעים כחמישים דקות יקרות מדי יום.
חיבור ערי הפריפריה לערי המרכז בקווי רכבת הוא אחד ההישגים שראש הממשלה נתניהו ושר התחבורה כץ מתגאים בו, ובצדק. אלא שבשנת 2017 אי אפשר להסתפק רק בהנחת מסילות. צריך גם לדאוג שהמסלול אכן יהיה קצר ויעיל.
ברכבת ישראל טוענים מנגד שהדרך מאשקלון לתל־אביב התארכה בשבע עד תשע דקות בלבד לכל צד, ומסבירים את תוספת הזמן בעלייה בכמות הנוסעים בתחנות הביניים וגם בעבודות הרכבת הקלה בתל־אביב, היוצרות גודש בכניסות לעיר. לטענתם קיבולת המסילות בשעות השיא כיום מקסימלית, ואין אפשרות להוסיף רכבות. שני הפתרונות שהם מציעים הם ארוכי טווח. הראשון הוא הוספת מסילה רביעית בנתיבי איילון שנמצאת בשלבי תכנון, והשני הוא הרכבת מערכת פיקוד ושליטה מתקדמת שתאפשר ליותר רכבות להיכנס למסילות הקיימות. גם כאן לא מדובר בפתרון קרוב. את צאלה פינטו וחבריה למחאה הפתרונות האלו לא מספקים, ובצדק.
סוגיית קבלת התלמידים לישיבות תיכוניות ולאולפנות מסעירה מדי שנה את הציבור הדתי־לאומי. מעניין לגלות שחוויות דומות הן מנת חלקם של מועמדים ומועמדות למכינות הקדם־צבאיות המעורבות, שבהן לומדים יחד בוגרי החינוך הדתי ובוגרי החינוך הממלכתי.
ידין קולפ, בוגר בית הספר 'יחד' במודיעין, ניסה להצטרף בקיץ שעבר למכינה כזו. הוא פנה לעשר מכינות, ולא התקבל לאף אחת. קולפ טוען שלא מדובר בסיפור אישי שלו אלא בחוויה של רבים מבוגרי התיכונים. הביקוש למכינות המעורבות הולך וגדל. בכל מכינה לומדים כשלושים עד ארבעים חניכים, ואף שמדי שנה נפתחות עוד מכינות, אין הקומץ משביע את הארי ורבים נשארים בחוץ. בביקוש גבוה והיצע מצומצם, המכינות מרשות לעצמן להיות סלקטיביות ואליטיסטיות ולהסתפק בחניכים בולטים חברתית.
המכינה שפתחה את שעריה לקולפ הייתה מכינת מסבח"ה - מסע בחברה הישראלית, שמפעילים תנועת בינ"ה ומרכז הינם לסובלנות חברתית. מדובר במכינה חצי־שנתית הנודדת בין קהילות בחברה הישראלית ומשלבת לימוד, עשייה חברתית והיכרות עם הקהילות שבהן היא מתארחת. במסבח"ה לא מחפשים דווקא חניכים שהיו פעילים במועצת תלמידים או מדריכים בתנועת נוער, ונותנים מקום גם לחניכים קצת יותר מופנמים.
ירון קנר, העומד בראש מכינת מסבח"ה, מאשר ששערי המכינה שלו גמישים יותר משל רוב המכינות: "זה מתחיל בכך שאנחנו פחות מתמקדים בהכנה לשירות בצה"ל ויותר בהיכרות עם החברה הישראלית. המטרות שלנו והפורמט הייחודי מאפשרים למגוון רחב יותר של בוגרי תיכון להיות חלק מהמכינה. אנחנו לא מחפשים את יוצאי סיירת מטכ"ל העתידיים או את המנהיגים הבאים של החברה הישראלית, אלא בעיקר אנשים שמוכנים להיות פתוחים למסע תובעני. לכן הסינון שלנו שונה משל רוב המכינות, ומאפשר גם לחניכים יותר מופנמים ופחות בולטים להשתלב".
ידין קולפ סיים את לימודיו במכינה בחורף האחרון, וכיום הוא משרת בפיקוד העורף בתחום התקשוב. אין לו ספק שהלימודים במכינה תרמו רבות לעיצוב אישיותו וחיזקו את ביטחונו העצמי. הוא מייחל ליותר מכינות שיאפשרו לחניכים כמוהו ליהנות מהמסלול הזה.
אקו"ם