הדתה? מדינת ישראל סובלת מהקצנה חילונית
מרבית היהודים בישראל בוחרים באופן טבעי בגישה אורתודוקסית כשיש להם צורך בכך, וזה מה שמרגיז את החילונים הקיצוניים יותר מכול. תריסר הערות על הפייק ניוז של "ההדתה"
1. במסיבת הסיום בגן של הבן שלי שרו את השיר "יא לֵיל". היו שם שתי שורות מעצבנות, על רקדנית בטן וירכיה. התלבטתי אם ליזום קמפיין המונים היסטרי על ההחלנה של החינוך הדתי. הרי כך הגיבו החילונים הקיצונים שנבעתו לנוכח פסוק מהתורה בכיתה, או שורה מהגמרא בספר הלימוד, או לשמע השיר "מתנות קטנות" במסיבה בגן, כי יש בו כמה מילים מהקידוש. בסוף החלטתי כמובן לא לעשות כלום. למה? כי גם בגן דתי לא כל ההורים והצוות בדיוק באותו ראש, וזה גן מקסים, עם צוות מעולה, ואפשר לחשוב מה קרה.
2. בסופו של דבר, אולי עוד יותר בסיסית מההבחנה בין דתיים לחילונים היא ההבחנה בין אלו שיודעים לומר "מילא" ולעבור הלאה, לבין אלו שלא. נטורי קרתא ונטורי מרצא הם בסופו של דבר אנשים עם מבנה אישיות דומה להפליא.
3. מדינת ישראל סובלת מהקצנה חילונית. רשות הרבים שלנו חילונית הרבה יותר מפעם, עם המון מרכזי קניות ובתי קולנוע שפועלים בשבת, עם חנויות שמוכרות חזיר, עם תוכניות בפריים־טיים שלפני עשור לא היו משודרות גם באמצע הלילה. אבל לקיצונים החילונים זה כבר לא מספיק. כל עוד לא נתיישר כולנו עם האידיאולוגיה הנוקשה שלהם, אנחנו איראן.
הנריס בשרונה מרקט. רשות הרבים שלנו חילונית הרבה יותר מפעם.
צילום: אריק סולטן
4. באופן כללי, צריך לתת למנהלי בתי הספר בחירה חופשית רחבה בתוכנית הלימודים, וצריך לתת להורים בחירה חופשית רחבה בין בתי ספר. כדברי חכמינו: "קנאת סופרים תרבה חוכמה". במערכת חופשית כזו, איש לא יוכל להתלונן על "הדתה" בבית הספר שלו. לא טוב לך? זו הדרך שבחר בית הספר הזה; אתה יכול לעבור למוסד החינוכי השכן.
5. בלימודי מורשת ישראל בבתי ספר ממלכתיים כבר יש למנהלים חופש בחירה רב. אבישי גרינצייג חשף בעיתון "בשבע" שלמרות העדפה מובנית לארגונים רפורמיים ומתחדשים בתקנות התקציב של משרד החינוך, 97.5 אחוז מהמנהלים החילונים בחרו בפעילויות שהציעו גופים דתיים.
6. באופן עקבי, חילונים בישראל נוטים לבחור בגישה דתית־אורתודוקסית במקומות שניתן להם החופש לבחור. בעירי מודיעין קיימת חלקת קבורה אזרחית־חילונית, וכמעט איש לא נקבר בה. ליד הכותל קיימת עזרה רפורמית מעורבת, "עזרת ישראל", והיא כמעט תמיד ריקה לחלוטין.
7. למרות זאת, אני מבין שמבחינת המערכת אין זה אידיאלי שמורים דתיים ילמדו יהדות לילדים לא דתיים. באמת יש פער בהשקפות.
8. מצד שני, אין זה אידיאלי גם שמורים אתאיסטים ילמדו יהדות לילדים מאמינים. הפער בהשקפות ביניהם גדול עוד יותר. לפי המחקר המקיף של מכון גוטמן, 80 אחוז מהיהודים בישראל מאמינים בא־לוהים, כולל רוב מכריע מבין אלו שאינם דתיים. לא רק אתאיסטים, אלא גם רפורמים מתריסים נמצאים רחוק מאוד מעולם הערכים והאמונות של רוב היהודים בישראל. דומה שקמפיין הפייק ניוז של ההדתה נועד בעיקר כדי להחדיר בכוח לבתי הספר את האידיאולוגיה המתריסה והזרה הזו.
9. מרבית החילונים בישראל רואים עצמם על הרצף האורתודוקסי. שליש מהיהודים בישראל מגדירים עצמם מסורתיים. גם הרבה מאלו שאינם בוחרים בכותרת הזו חיים כמסורתיים. פעם מסורתי היה שם נרדף לספרדי, אך בשנים האחרונות אני רואה יותר ויותר אשכנזים מסורתיים. הלוואי שהיה אפשר להכשיר מורים מסורתיים ליהדות לבתי הספר הממלכתיים. הבעיה היא שמסורתיות היא עניין חמקמק: כשמנסים להכשיר אליה וללמד אותה היא עלולה להפוך לאידיאולוגיה נוקשה, שזה למעשה ההפך ממסורתיות. בינתיים, חופש בחירה למנהלים ולהורים הוא הדרך הטובה ביותר: הם כבר ימצאו את המורים שמתאימים לילדים שלהם.
10. בקמפיין השקרי של ההדתה יש סכנה כפולה: הוא מחולל היסטריה אצל החילונים, ומחולל יוהרה אצל הדתיים. אלו ואלו אינן מוצדקות. צריך להודות על האמת: אנחנו הסרוגים קהילה לא ענקית, עם ייצוג פוליטי בינוני והשפעה מוגבלת. נסיבות מוצלחות וכישורים פוליטיים מצוינים של בנט ושקד הקנו לנו בקדנציה זו שני תיקים חשובים בממשלה - חינוך ומשפטים. אבל אפילו בתחומים הללו השפעתנו מוגבלת. לא כדאי לנפח את בועת ההצלחה המדומיינת של הציונות הדתית, כי בועות סופן להתנפץ.
11. כדאי גם להזכיר שבתיק המשפטים מחזיקה, כנציגת הציונות הדתית, דווקא אישה מסורתית. איילת שקד עושה עבודה מעולה, וגם מפגינה חוסן ערכי מעורר התפעלות. זה מקרה כמעט יחיד של שיתוף פעולה פורה בין דתיים לאומיים לבין מסורתיים, ותראו כמה טוב יוצא ממנו.
12. לא צריך להדית את החילונים; רובם מספיק מודתים גם כך. אם נזנח את המילה הסינתטית המעצבנת "הדתה", אפשר לומר זאת בעברית פשוטה: הם יהודים אוהבי עמם, ארצם, א־לוהיהם ומסורתם. ונדמה שזה מה שמרגיז את לוחמי ההדתה יותר מכול.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם