"געגוע שאין לו סוף" – שלוש שנים לחטיפת הנערים
בת גלים שער, אמו של גיל-עד, תיארה בדף הפייסבוק לזכרו את תחושותיה ביום השנה השלישי לחטיפה והרצח של שלושת הנערים. "התמונות במצגת לא משתנות. מה שמשתנה זו המנגינה"
שלוש שנים עברו מאז שנחטפו גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח, ונרצחו בידי מחבלי חמאס. ביום שישי האחרון חל יום השנה לרצח הנערים לפי התאריך העברי – ט"ו בסיוון. אמו של גיל-עד פרסמה בדף הפייסבוק "המטבח של גיל-עד", שנפתח לזכר בנה, פוסט אישי שבו שיתפה את מחשבותיה ותחושותיה לאחר שלוש שנות אבל וגעגועים.
''שנה שלישית, עדיין חסר ילד''. איל, גיל-עד ונפתלי
"שנה שלישית, חסר ילד", כתבה בת גלים שער. "יש ימים שאני מצליחה לענות על השאלה מה שלומי – ב'טוב מאוד', ובאמת מרגישה כך. מה שמשתנה זו התובנה כי עומק השמחה יכול שיתגלה באותן עוצמות של הכאב.
"שנה שלישית, התמונות במצגת לא משתנות. מה שמשתנה זו המנגינה... למדתי שמאגר הדמעות הוא אינסופי – תמיד יש להן אותו הטעם. מה שמשתנה זו עוצמת הזרימה שלהן.
"שנה שלישית, נראה שהפנמתי את העובדה שגיל-עד לא יחזור, מה שמשנה את המציאות היומיומית שלנו, זו נקודת המבט שלנו. כמו תינוק שנולד או אדם שנפצע, אנחנו לומדים ללכת מההתחלה, מה שמשתנה זה הכוח שלנו ואורך הרוח שלי לכל זה..."
צילום מסך מתוך פייסבוק
האם בת גלים שער הוסיפה ותיארה את ההבנות הבאות עם הזמן, ואת הכאב שלא משתנה: "שנה שלישית, הזמן לעיתים מאבד מהמשמעות שהיתה לו, מה שמשתנה זה התוכן, השפה, המילים שאנו מוצאים כדי לבטא את עצמינו. השכול והאבדן מלווים אותי יום יום בכל צעד ושעל, מה שמשתנה זו ההבנה שאפשר לחיות חיים מלאים למרות זאת, לצד זה...
"שנה שלישית, המעסה שמנסה לשחרר את שריריי הכואבים שואלת מה יש לי באזור הסרעפת. מה שלא משתנה זה הבור המסרב להתמלא. הנשמה שממאנת להתנחם. יותר מחוברת לעצמי, מורכבות החיים מאפשרת לכאב ולשמחה להתקיים בתוכי זה לצד זה. מה שלא משתנה זה הגעגוע שאין לו סוף. עדיין בוכה בתפילות. עדיין בוכה".
בסיום הפוסט הודתה שער לרבים שבאו לחזק ולנחם את המשפחה בימי האזכרה, וסיכמה במילים "שנה שלישית, עדיין חסר ילד".
''בור שמסרב להתמלא''. בת גלים ואופיר שער
צילום: מרים צחי
ב-12 ביוני 2014 עלו גיל-עד, איל ונפתלי לטרמפ בצומת אלון שבות שבגוש עציון, ברכב גנוב בעל לוחית רישוי צהובה שבו ישבו שני מחבלי חמאס מרואן קוואסמה ועאמר אבו עישה. השניים תכננו מראש לחטוף ישראלים, ונסעו באזור גוש עציון כדי לחפש קורבנות מתאימים.
בשעה שהנערים היו ברכב עם החוטפים, התקשר גיל-עד למוקד המשטרה ולחש "חטפו אותי", אך במוקד המשטרה חשבו שזו הטרדה ולא פעלו. הורי הנערים דיווחו על היעדרותם, אבל החיפושים אחריהם החלו רק בשעות הבוקר המוקדמות. ככל הנראה, כשהיו ברכב דרשו החוטפים מהנערים לשמור על שקט, ומשסירבו ירו בשלושתם ורצחו אותם.
גופות שלושת הנערים נמצאו רק בתום 18 ימים של חיפושים נרחבים בחברון ובסביבתה, במבצע "שובו אחים", שאחריו עקבו אזרחי המדינה במתח ובחרדה. במהלך ימי החיפושים קיוו כולם שהחטופים הוחזקו חיים לצורך מיקוח, אך עם מציאת הגופות נגוזה התקווה למצוא אותם בחיים. כשלושה חודשים לאחר החטיפה אותרו שני הרוצחים בחברון, ונהרגו בפעילות משותפת של צה"ל, ימ"מ ושב"כ, לאחר שסירבו להיכנע ופתחו באש לעבר כוחות הביטחון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם