ראשי » חדשות » בארץ

רופאים מזהירים: יש לצמצם בטיפולי פוריות

5 אחוז מהלידות בישראל הן תוצאה של הפריה חוץ גופית, אך מומחים לפוריות מבקשים לצנן את ההתלהבות ומזכירים: הטיפולים קשים, מורכבים ועולים למדינה כסף רב

הנתונים שפרסמה היום (יום ג') האגודה הישראלית לחקר הפוריות (איל"ה), לפיהם חלה עלייה תלולה במספר טיפולי הפוריות בישראל, עוררו תגובות חלוקות בקרב קהילת הרופאים. מחד, היו שברכו על ההצלחה לה זוכים הטיפולים, אך מאידך הרופאים שבים ומדגישים: טיפולי פוריות הם לא פשוטים כפי שנדמה ועולים למדינה כסף ומשאבים יקרים.

5 אחוז מכלל הלידות בישראל (כ- 7000 לידות) – הן תוצאה של הפריה חוץ גופית, כך שאפשר בהחלט למחוא כפיים לרופאים בישראל. כך לדברי פרופסור זאב שוהם, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית במרכז הרפואי קפלן.
 
לדבריו, הנתונים שפרסמה איל"ה על שיא של 37 אלף מחזורי טיפול, הם חלקיים שכן לא כל היחידות להפריה חוץ גופית מדווחות על פעילותן למסד הנתונים הארצי. לדעתו המספרים גדולים יותר ומגיעים אף ל-40 אלף מחזורים.

במדינת ישראל מטפלים בשיעור גבוה יחסית של הפריה חוץ גופית לאור העובדה שהתקנות מאפשרות לכל אישה עד יום הולדתה ה-45 לעבור את הטיפול ללא עלות, בהגבלה של עד שני ילדים לזוג. "זה בסדר גמור כשהאישה עומדת בקריטריונים המאפשרים לה טיפול –כשיש לה סיכוי להיכנס להריון מביצית", אומר שוהם.

חולקת עליו פרופסור טליה אלדר-גבע, מנהלת היחידה לאנדוקרינולוגיה וגנטיקה של הפריון במחלקה לפוריות והפריה חוץ גופית בבית החולים שערי צדק. לדבריה, מדינת ישראל היא היחידה שמממנת טיפולי פוריות עד גיל 45. "אנחנו מייחסים חשיבות למשפחה ולהורות. זה חלק מהתרבות שלנו. ולכן, כחברה, אנחנו מוכנים לממן את הטיפולים האלה. אך כשאישה מגיעה לגילאים מאד מבוגרים – החל מ-44 – הסיכויים ללידת חי מכל מחזור טיפול הם פחות מאחוז. בגיל כזה, אחרי 12-10 כישלונות, הסיכויים ממש שואפים לאפס", היא מסבירה.
 
"צריך לדעת שטיפולי הפריה זה לא קסם. זה לא רק העניין הכספי, זה גם עניין רפואי. עלולים להיות סיבוכים והסיכויים להחלמה מהטיפול נמוכים. שאיבת ביציות זו פרוצדורה שנעשית בהרדמה כללית. תמיד יש כאב. יש גירוי יתר שחלתי ולפעמים יש דימום, ואפילו זיהום ופגיעה באברים חיוניים. יש גם השפעה נפשית על הטיפול והכישלונות, והשפעה על הזוגיות. ישנם הרבה מאד דברים לא פשוטים מסביב", מוסיפה אלדר-גבע.

לדבריה, נשים צריכות לעשות חושבים לפני שהן פונות לטיפולים, ואולי הרבה קודם לכן. "לא רק בטיפולי פוריות גם באופן טבעי, ככל שהגיל מתקדם – זה קשה יותר", מזכירה אלדר-גבע.

בהמשך אלדר-גבע מלינה על עלויות הטיפול הגבוהות שמממנת המדינה. לדבריה, "עלות טיפול כזה באופן פרטי היא 18 אלף שקל לפני התרופות. התרופות יכולות להוסיף בין 2000 ל-10 אלף שקל. ואת כל זה – המדינה מממנת".

לעומת זאת, מה שלדבריה היה ראוי שיימצא בסל הבריאות אך אינו שם הוא הקפאת ביציות לשימור פוריות לנשים שאין להן בן זוג ושיש להן עתודה שחלתית נמוכה. "אנחנו חושבים שבתוך סל הבריאות צריך להשקיע בזיהוי ואבחנה של הנשים האלו, שהגיל עושה שמות בעתודה השחלתית שלהן. לזהות ולאבחן אותן. זה משהו שקל מאד לעשות על ידי בדיקת דם פשוטה או אולטרה-סאונד. הרבה יותר חשוב לממן טיפולי שימור פוריות לקבוצה זו, מאשר להשקיע בטיפולים חסרי תוחלת לנשים שנושקות ל-45", אומרת המומחית.
 

לדברי פרופסור טליה לדר גבע, יו"ר האגודה הישראלית לחקר הפוריות, האגודה כבר יצאה בנייר עמדה ברוח זו למשרד הבריאות, שבו הוסבר כי במקום טיפולי פוריות במקרים חסרי תוחלת (בהם יש 0.8 אחוזי סיכוי להריון ולידה) עדיפים טיפולי שימור פוריות.

ד"ר יואל שפרו, ממלא מקום יחידת ההפריה החוץ גופית בבילינסון, מוסיף לדברי המומחים ומצביע על הבעיה הביולוגית המוכרת: ככל שגיל האישה עולה – כך שיעורי ההיריון יורדים. "זה נתון שקיים בכל מהמדינות ובכל המוצאים האתניים. וכשמבצעים טיפולים בנשים מבוגרים שנושקות ל-45 – סיכויי ההצלחה נמוכים בהרבה מאלה של נשים בנות 35", הוא מבהיר.

מסיבה זו, לדבריו, המדינה לא צריכה לממן טיפולים לנשים מעל גיל 42. "בעולם מדיניות המימון הרבה פחות נדיבה. בארה"ב אין בכלל מימון ציבורי. באירופה הדבר משתנה ממדינה למדינה, אבל מספר הטיפולים שניתנים מוגבל. באנגליה למשל מממנים עד גיל 42 ורק 6 מחזורי טיפול", הוא מפרט.
 

"אצלנו הכללים שונים. וזו גם הסיבה לכך שמטיחים בנו ששיעורי ההצלחה של טיפולי הפריון הם נמוכים בהשוואה בינלאומית. מאיפה זה נובע? מהגיל הגבוה של הטיפולים שמורידים את שיעורי ההצלחה. בארה"ב אף מרפאת פריון לא תקבל אישה בת 44 לטיפול עם הביציות שלה. בארץ – כן", הוא מבהיר.

לדבר שפרו הרופאים הם אלה שעומדים בחזית ההתמודדות עם כישלונות הטיפולים בגילאים מתקדמים. "מניסיוני האישי כרופא, אחת המשימות הקשות ביותר שלי זה לבוא למטופלת כזו שלא הגיעה לגיל 45 ולהגיד לה: ניסינו כמה וכמה פעמים, וזה לא הצליח. צריך לעשות חישוב מסלול מחדש ואולי לאמץ ילד. התגובות מחלק מהמטופלות הן תגובות קשות. זה עניין חברתי שחוצה את כל המגזרים בתרבות הישראלית", הוא משתף. 

פרופסור שלמה משיח, חלוץ הפריות המבחנה בישראל, מחדד כי צריך לבחור בצורה מאוד זהירה ולפי פרמטרים ברורים במי לטפל ובמי לא. בנוסף לכך צריכה גם להתקבל החלטה לפיה אחרי ארבעה טיפולים שלא מניבים עוברים ראויים –יש להפסיק בטיפול. "לא צריך להפסיק באופן גורף לטפל בנשים מבוגרות, אבל אולי כן להפסיק לטפל בנשים מעל גיל 44", הוא מוסיף.

לדבריו מעל לגיל זה רק מטופלת אחת לאלף מצליחה להביא ילד לעולם. "ישראל היא בין הראשונות בעולם בטיפולי הפריה חוץ גופית ומובילה בהרבה תחומים נוספים, אבל צריך לשפר את התוצאות על ידי בחירה נכונה של המועמדות לטיפול", הוא מסכם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg