ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

תרגיל בשיווק: כך "מכר" נתניהו את ישראל לסין

לישראל הקטנה והחדשנית יש הרבה מה להציע לאימפריה העולה במזרח, ובמקביל, נגיסה קטנה מהשוק הסיני תפרנס אותנו לשנים רבות. שתי התובנות הללו עמדו במרכז ביקור נתניהו, שנועד ליצור חיבורים חדשים בין הטכנולוגיה הישראלית לצרכים הסיניים

באקו, אסטנה, לונדון, וושינגטון, סינגפור, סידני. אלה רק חלק מהערים שבהן ביקר לאחרונה ראש ממשלת ישראל. אבל עם כל הכבוד ויש כבוד, סין זו ליגה אחרת. כשהולכים ברחובות בייג'ין רואים אמנם את אותם גורדי שחקים, מותגים מערביים, טכנולוגיות עדכניות, פקקים אינסופיים, טלפונים חכמים, אינטרנט מהיר ומרוץ אחר הכסף. הרושם החיצוני הוא שמדובר בעולם כמו שלנו, בבירה ככל הבירות. ולא היא.

ממש כמו שהשמים כאן אחרים - 20 מיליון תושבי העיר לא רואים מעליהם צבע כחול בגלל זיהום האוויר הנוראי - כך גודל האוכלוסייה, עוצמת הכלכלה, השפה והתרבות, השלטון והשיטה, הופכים את סין כולה לציוויליזציה אחרת.

מהפרטים הקטנים ביותר, כמו השמות האמריקאיים שהסינים ממציאים לעצמם, ועד למהלכים הגדולים ביותר, סין הייתה ונותרה הדבר הקרוב ביותר לתרבות המוכרת לנו אך שונה ממנה בתכלית. לא רחוק היום, ויש אומרים שהוא כבר פה, שבו שתי המעצמות הדומיננטיות ביותר יהיו ארה"ב וסין.

כן, בניגוד לדעות הרווחות שרוסיה היא השנייה בהיררכיה אחרי ארה"ב, או שבייג'ין היא רק גרורה של מוסקבה בעניינים בינלאומיים - המפלגה שמנהלת מיליארד ורבע סינים כבר משפיעה על חייהם של יתר בני האדם החיים על הגלובוס.

השיטה הזאת, שבה הסינים מאמצים שלל פרקטיקות מערביות אך בה בעת לא שוכחים מנין באו ולאן הם הולכים, באה לידי ביטוי אפילו באירוע זניח כמו תדריך לתקשורת בסיום פגישת נתניהו ועמיתו לי קצ'יאנג ביום שני בערב.

רה"מ נתניהו נפגש עם נשיא סין (קרדיט: לע"מ)


מצד אחד, רוצים ליצור רושם של פתיחות, כנות ושיתוף במידע. מצד שני, זו מדינה טוטליטרית שבה אומרים רק מה שצריך להגיד ולא שום מילה מיותרת. כך, מול המיקרופונים התייצבו דובר משרד החוץ הסיני ומתורגמן מטעמו למסור דין וחשבון על מה שכביכול דובר בפגישה. אלא שהצצה בניירותיהם גילתה שההודעה לתקשורת, כולל התרגום לאנגלית, נוסחו והודפסו מראש.

התשובות לארבע השאלות שהתאפשר לעיתונאים לשאול לא חידשו דבר. זוהי עוד דרך של השלטון לנהל מדיניות מתוחכמת של ויסות לחצים ושליטה בדעת הקהל, באופן כזה שסין תוסיף להתעצם אך אחיזת המפלגה לא תיחלש. 

את כל זה, כלומר את המסלול המדהים שעברה סין, מציג בספר חדש ומבריק ד"ר אייל פרופר, סגן ראש האגף לעניינים אסטרטגיים במשרד החוץ, המתמחה במדיניות החוץ הסינית ומרצה על אודותיה בכמה אוניברסיטאות בארץ.

 
'פנדה או דרקון?', זהו שם הספר שהוא קריאת חובה למי שרוצה להבין את סין בפרט, וכיצד בונים מדיניות חוץ בכלל. עקב בצד אגודל, במדיניות מושכלת, שיטתית ורואה למרחוק, הפכו יורשיו של מאו דזה דונג את המדינה המרוסקת והמסוגרת שקיבלו, למעצמה אדירה שכל העולם מתחשב בה.

דנג שיאופינג, אביה מולידה של סין המוכרת לנו כיום, ויורשיו שהמשיכו את דרכו, הנשיאים ג'יאנג דזה מין, חו ג'ינטאו, הנשיא הנוכחי שי ג'ינפינג וצמרת המפלגה שליוותה כל אחד מהם, הביאו את סין למקום שבו גם החזקים שבנשיאי ארה"ב חייבים לקחת אותה בחשבון. "ולמעמד הזה הגיעה סין בלי לירות אפילו ירייה אחת", אומר פרופר בריאיון לקראת נסיעת נתניהו לסין.

מי שקיבל לאחרונה טעימה מהעוצמה הזאת הוא לא אחר מהנשיא האמריקאי הנוכחי. דונלד טראמפ ניצח בבחירות בארה"ב גם משום שהבטיח להיאבק בסינים "שאינם משחקים על פי הכללים, ומחזיקים באופן מלאכותי שער מטבע שנוח להם".

כמה ימים לאחר ניצחונו שוחח טראמפ בטלפון עם נשיא טאיוואן, יריבתה ההיסטורית של סין, והקפיץ להנהגה כאן את כל הפיוזים. אבל חלפו חודשיים, וביום בואנו לבייג'ין חגגו כאן עוד כניעה אמריקאית. שר החוץ של טראמפ, רקס טילרסון, נפגש עם הנשיא שי ג'ינפינג, ובמקום מלחמת סחר במדינה שגזלה לאמריקאים את מקומות העבודה, הבטיח דיאלוג ושיתוף פעולה. "כריעת ברך מוגזמת של טילרסון בפני שי", סיכם אחד מבעלי הטורים ב'וושינגטון פוסט' את המהלך של טילרסון.
   
פרופר, שחי שבע שנים בסין ושירת כסגן השגריר בבייג'ין, מסביר: "את התפנית האמריקאית הזאת השיגו סינים כדרכם בלי לעשות רעש, בלי עלבונות ובלי לחולל משבר. הם שלחו את הממונה על מדיניות החוץ שלהם לוושינגטון, הסבירו בשקט מה שצריך להסביר, והביאו לכך שגם הממשל הנוכחי יצנן קשרים עם טאיוואן, זו שסין הצליחה לגרום לכל העולם לא להכיר בעצמאותה. ככה הם עובדים".

לפני אמריקה הייתה זו סעודיה, ממלכת הנפט הנערכת לימים שבהם הזהב השחור יאזול. מלך סעודיה הקשיש, סלמן בן-עזיז, מקיים בימים אלה מסע אדיר ממדים באסיה, שכולל כמובן את סין.

כל זה חשוב כדי להכניס את הביקור של נתניהו להקשר הנכון. בשעה שבארץ הכותרות לא הרפו מזוטות התאגיד, נתניהו ישב לארוחת בוקר עם מאות מיליארדי דולרים, כלומר עם אחד-עשר הטייקונים הגדולים ביותר של המשק הסיני.

בכושר אבחנה ובכושר ביטוי משובחים, הוא נגע כדרכו בדיוק בנקודות האלה: "שינוי דרמטי התחולל מאז ביקורי הראשון בסין לפני יותר מעשרים שנה. הרחובות היו מלאים באופניים עם מעט מאוד מכוניות, כמה מבנים חדשים ובעיקר ישנים. (ועכשיו) אתם רואים את העוצמה, את הקדמה האדירה שעשתה סין ואת נסיקתה. רואים אותה תופסת את מקומה על הבימה העולמית, באחת ההתפתחויות המרגשות בדברי ימי העולם".
 

 
כדי לשווק את ישראל לקהילה העסקית הסינית - זו הייתה למעשה המטרה היחידה אך הדרמטית של הביקור - סיפר נתניהו למנהיגים הסינים שפגש, כמו גם לראשי חברות הענק, על המהפך הכלכלי והטכנולוגי שעברה ישראל בעשורים האלה.

"השוק שבנינו יצר מעין 'פיצוץ' עוצמתי של חברות סטארטאפ. האקלים שלנו נוח מאוד לצמיחת מה שאני מכנה אווירה של 'פטריות אחרי הגשם' - חברות סטארטאפ המתחילות לצמוח ואז נקטפות בידי חברות אמריקאיות, סיניות או גרמניות". ראש הממשלה דיבר על תעשיית הרכב הישראלית והזכיר כמובן את עסקת 'מובילאיי', על ענף הסייבר שישראל היא בין המובילות בו בעולם, ועל תחום הרפואה הדיגיטלית והטלרפואה.

בפגישה עם נשיא סין שלף מכיסו מנכ"ל משרד הממשלה אלי גרונר, בתרגיל שהוכן מראש עם נתניהו, את כרטיס קופת החולים שלו. המטרה הייתה להמחיש לסיני את עוצמת הדיגיטציה הרפואית של ישראל. "ישראל היא בין המדינות היחידות בעולם שבה לכל אדם יש כרטיס אלקטרוני שעליו שמורה ההיסטוריה הרפואית שלו", אמר נתניהו לשי, שבארצו יש מדי שנה 8 מיליארד ביקורי רופאים אך אין קופות חולים אלא רק בתי חולים. שוב הייתה המטרה שיווק, שיווק ושיווק.

ברקע הפגישה עם הנשיא שי, עם ראש הממשלה הסיני לי קצ'יאנג ועם סגניתו ליו יאן דונג, עמדו שני עקרונות. האחד, המפלגה - שעדיין קרויה קומוניסטית אך אין לה דבר עם קומוניזם - היא השולטת בכלכלה. כלומר, אף שהשוק כאן חופשי, שום חברה עסקית לא יכולה לפעול בלי אור ירוק מגבוה.

שנית, שלא כמו שום מדינה אחרת בעולם, סין מתכננת עשרות שנים קדימה. כדי להאכיל את מיליארד וחצי הסינים של העשור הבא, המפלגה צריכה לקבל את ההחלטות הנכונות כבר עכשיו. כך שמדי כמה שנים המפלגה מכינה תוכניות חומש שעל פיהן מתנהלים העניינים, למעט תיקונים מתחייבים תוך כדי תנועה. 

תוכנית החומש הנוכחית, כך החליט שי שהוא החזק והדומיננטי שבמנהיגי סין מאז דנג שיאופינג, מתרכזת בחדשנות. כלומר בדיוק אותו תחום שלישראל יש בו יתרון יחסי. כך שנתניהו, ועמו השרים אקוניס, ליצמן, אלקין ואלי כהן (כולנו), באו לקבל את האור הירוק ולהציג לסינים את החדשות הישראליות שהם כבר מכירים לא רע, כדי לייצר למשק עוד מקורות הכנסה.

הנחת העבודה, שמומחשת היטב בתנועת הרכבות, המכוניות, האוטובוסים, האופניים, הריקשות, הקטנועים ואוקיינוס הולכי הרגל, היא שנגיסה קטנה מהענק הסיני תספק לישראל מזון לשנים רבות. כבר עתה שליש מההשקעות בהייטק הישראלי מגיעות מסין.
 

 
"ב-2016 הסינים השקיעו ישירות בחברות ישראליות 600 מיליון דולר, ועוד 700 מיליון דולר בקרנות הון-סיכון", אומר אוהד כהן, ראש מנהל סחר החוץ של משרד הכלכלה, כלומר מי שהפריצה הישראלית מזרחה מוטלת בפועל על שכמו.

"דבר אחד שלמדתי, לפחות מהרקע שלי, הוא שאינני יודע", אמר נתניהו בשיחה עם ראשי התאגידים 'עלי באבא', 'ביידו', 'ואנדה', 'וואהה', 'לנובו' ועוד - שמות שמוכרים יותר או פחות לציבור הישראלי, ושכל אחד מהם חולש על שוק ענק של מאות מיליוני צרכנים. "אינני יודע מאיפה יבואו פריצות הגאונות הגדולות הבאות, אבל מה שברור כשמש הוא שבכל תחום אנושי הכול הופך טכנולוגי.

"האבחנה בין טכנולוגיה גבוהה (היי-טק) לטכנולוגיה נמוכה (לואו-טק) איננה תקפה יותר. הכול הופך להיי-טק - החקלאות, המים, טיהור האוויר, הרפואה, התחבורה ועוד ועוד, הכול היי-טק. העתיד שייך לאותן מדינות שיכולות לחדש ולשדרג את המוצרים והשירותים שהן מספקות, למען שיפור חיי אזרחיהן באמצעות הטכנולוגיות החדשות הללו".

סין, שכבר פיתחה את התשתיות שלה, המשיך נתניהו, צריכה עכשיו את קומת ההיי-טק כדי לשפר אותן, ובסדק הזה נכנסת ישראל: "אנחנו השותף הקטן המושלם עבורכם למאמץ זה. אנחנו חושבים שישנם כיום רק שני ריכוזים של טכנולוגיה בעולם, ואנחנו אחד מהם. אנחנו להוטים לעבוד איתכם. אני מאמין שמדובר בזיווג משמים".

אלא שהפריצה לסין איננה קלה. משרד החוץ, משרד הכלכלה, מכון היצוא וגופים נוספים קיימו כאן במהלך ימי הביקור את ועידת החדשנות השלישית של ישראל וסין. גם פורום עסקי להפגשת מאות אנשי עסקים משתי המדינות נערך פה.

לא פחות מעשרה הסכמים נחתמו, ונשיא סין אף הודיע על שדרוג ישראל למדינה שהיא "שותפה מקיפה לחדשנות" - הגדרה סינית שרק שווייץ נהנית ממנה. ובכל זאת, "סין קשה, צריך לדעת איך לעבוד בה", חזרו ואמרו לי כל אנשי העסקים הפועלים פה. "לא חסרים יזמים שהתרסקו פה, כולל שמות מפוצצים במשק הישראלי".

מדוע סין קשה? ובכן, לאוזן הישראלית הסיבות יישמעו מוכרות מאוד. אפשר להגדיר אותן כ"עם הנצח שלא מפחד מדרך ארוכה". "בתפיסה העצמית שלהם, עם כל הפתיחות והגלובליזציה, הסינים עדיין רואים את הזרים כברברים", מסביר פרופר.
 

 
"מבחינתם יש מאחוריהם אלפי שנות היסטוריה, ולפניהם עוד אלפים. הזרים הם מי שניסו לפלוש לסין בתקופה הקיסרית, מה שהביא בין היתר לבניית החומה הסינית. הזרים הם גם היפנים שכבשו את סין, וגם המערב שהכתיב לה תנאים במה שקרוי בסין 'מאה שנות ההשפלה'.

"התפיסה שלהם, כמו שאמר פעם מאו, היא ש'גם אם חצי סין תושמד עדיין ננצח כי החצי השני יישאר'. וכמובן בסינית סין היא 'ארץ המרכז', כלומר כך הם תופסים את עצמם. מכל הסיבות האלה, הסיניים מאוד לאומיים. הזר נשאר זר שלא סומכים עליו".

אבל בספר אתה מראה שבין דרקון לפנדה הם בחרו בפנדה. הם נפתחו לעולם, אימצו נורמות מערביות והתחברו לקהילה הבינלאומית.
"זה נכון שהזרים מפחדים מהדרקון, אבל גם הסינים מפחדים מהזר. עם כל תהליך ההיפתחות שסין עברה, הם עדיין מסתכלים בחשש על הכוונות של אלה שמבחוץ, במיוחד של האמריקאים אבל גם על אחרים. מבחינתם הם רואים יחס כפול שננקט כלפיהם, לדוגמא בסיפור האמברגו האירופי שנמשך מאז פרשת טיין-אן-מן או בסירוב האמריקאי לשלבם במשטר הטילים וכן במשטר הגרעין בשל סיבות מסחריות.

"יש להם גם חשש וגם חוסר הבנה מה הזרים רוצים. התפיסות הללו לא נמוגו, אפילו שכבר עברו שמונים שנה מסוף מלחמת העולם השנייה. באותה מידה הזרים לא מבינים אותם ואת הפחדים שלהם ומפרשים צעדים סיניים כהתגרות, גם כשלסינים לא הייתה כוונה כזו".

ומה אתה חושב, פנדה או דרקון?
"מקובל לחשוב שהסינים שולחים פנדות כמחווה של ידידות, ועד היום יש רק 13 מדינות בעולם שקיבלו אותן. אבל זו רק חצי אמת, כי היום הסינים לא נותנים פנדות אלא רק משאילים אותן. כל מדינה שמקבלת זוג פנדות חותמת על חוזה שבו היא מתחייבת לשלם לסין מיליון דולר בשנה. והשיא: אם קורה המקרה הנדיר וזוג הפנדות שהושאל מוליד גור פנדה, המדינה המארחת מחויבת להחזיר אותו לסינים, בתוספת תשלום של חצי מיליון דולר. תשאל למה".

באמת למה?
"כי זו סין והיא יכולה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg