דרך המלך: איש המסתורין מרמאללה שמשאיר לכולם אבק
מחצבה שמאיימת על איכות חייהם של יהודים וערבים, צומת שנסלל בהליך מזורז ואזור תעשייה שאושר במהירות מפתיעה: ככה זה כשמיליונר פלסטיני, מהאנשים המקושרים והחזקים ברשות, מחליט להרחיב את עסקיו ומקבל אור ירוק מהמנהל האזרחי
מנהל העבודה בשטח הסכים לנדב את מספר הטלפון של הבוס בתנאי אחד: שהעיתונאי שהגיע לרחרח פתאום יעזוב את המקום מיד. לכן שיחת הטלפון עם מוסטפא טריפי התקיימה במרחק כמה מאות מטרים משטחה העצום של המחצבה, והייתה תמציתית למדי.
"אני לא יודע מי שלח אותך ומי מעוניין לעשות מזה ברדק וסיפור גדול", הכריז טריפי בעברית רהוטה, רגע לפני שעבר לאיים בתביעה. "השקענו במקום הזה 25 מיליון דולר. זה היי-טכנולוג'י של איכות סביבה, לא שני ברזלים מפה ומשם. אל תגיע לאתר הבנייה בלי הזמנה. אני לא מעוניין לדבר איתך ולא להיפגש איתך". חבל, כי לנו דווקא היו הרבה שאלות להציג לטריפי.
את השם טריפי, גם אם לא את האדם שמאחוריו, מכיר כבר כל מי שנוסע בקביעות בכביש 60. לפני כשבועיים צצו שלטי הכוונה לצד הכביש הסואן הזה, סמוך למחלף חדש שהלך והתרווח מעט דרומית לעפרה. "מחצבות טריפי", הסבירו השלטים לאן יגיעו הפונים, כאילו מדובר באתר רשמי, שלא לומר ממלכתי.
דרך העפר הכבושה יורדת במפתיע היישר מהכביש הראשי ומובילה לכיוון דרום-מזרח, שם ניצבת מחצבה פעילה, שרובה בשטח B – אזור הנתון לשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית.
בהר כבר נפער פצע משמעותי. חלק מהאבנים הגדולות המוצאות מבטנו מועמסות על משאיות ונשלחות ליעדים שונים, אחרות מסודרות כעת כמצע ענק לאזור תעשייה שעתיד לקום כאן בעתיד הקרוב מאוד.
כמו המחצבה, גם מתחם המפעלים הזה יהיה כולו בבעלותו של מוסטפא טריפי. לפי התוכניות שהוצגו בפני המנהל האזרחי בנובמבר שעבר, עתידים להיבנות במקום מפעלי בטון, אספלט, בלוקים ומפעל לחיתוך אבן, שייצרו יחד מיליוני טונות של חומרי גלם בשנה. לפי הנאמר שם, הפעילות בתשלובת המפעלים – שתקום על שטח C, הנמצא בשליטה ישראלית מלאה - תתקיים במשך כל שעות היממה, כל ימות השנה.
הפרויקט יהיה כרוך במחיר כבד מבחינת איכות הסביבה ובריאות הציבור הפלסטיני והישראלי המתגורר בשכנות. איך בכל זאת מצליח מוסטפא טריפי לקדם ביעילות מרשימה את ענייניו ולצלוח את כל המכשולים הבירוקרטיים הרגילים? שאלה טובה, שהתשובה עליה לוטה באבק.
"מדובר באדם חזק מאוד. אבו-מאזן בעצמו משתמש בו כמתווך כדי לפתור בעיות מול ישראל", אומר לנו מוחמד (שם בדוי), תושב דיר-דיבואן, העיירה הגדולה הצמודה לשטח המחצבה. "אנחנו מנסים למנוע את הקמת המפעלים, אבל זה נראה מאבק די אבוד. אנשים מדיר-דיבואן מכרו לטריפי אדמות לפני עשרות שנים בסכומים מצחיקים, בלי שידעו את התוכניות האמיתיות שלו - להקים פה מחצבה ענקית ומפעלים שהולכים לאמלל את החיים של הכפרים הסמוכים.
"לאנשים בכפר יש אדמות ליד המחצבה, ועכשיו הן יישארו ללא כל שימוש. יש שם עצי זית בני מאות שנים שאנחנו נהנים מהם גם היום, והם עומדים להתכסות באבק. מישהו פה עושה רווח אדיר של מיליוני דולרים, ואנחנו התושבים נסבול.
"הבנו מהיזמים שהם קיבלו את כל האישורים הדרושים. ישראל תומכת בהם, וגם הרשות הפלסטינית. לפי מה שהבנו, נחתמו כבר הסכמים עם חברות ישראליות שעתידות לרכוש את הבטון, האבנים וכל מה שיוצא מפה. להרבה גורמים יש אינטרס כלכלי שהמחצבה הזאת תפעל. לכן אני חושב שהמאבק יהיה ממש קשה".
חברות ישראליות הן אכן הרוכשות העיקריות של חומרי הגלם שמספקת משפחת טריפי. בשיחה מוקלטת שהגיעה לידי מקור ראשון מתרברב מנכ"ל אחת החברות המשפחתיות, איברהים סמארה, בשיתוף הפעולה הפורה שיש לו עם הקבלנים הגדולים ביותר בישראל.
"בין שבעים לשמונים אחוזים מהחומר שלנו מגיעים לירושלים", הוא אומר על המחצבה השנייה של המשפחה, השוכנת בקלנדיה, סמוך לכוכב-יעקב, ומוכרת היטב לכל נהגי כביש 60 ותושבי האזור. "אנחנו אוהבים לעבוד עם חברות ישראליות. אנחנו עובדים במקומות שאין בעיות ואין פוליטיקה. עם עזה, לדוגמה, אנחנו לא מתעסקים".
מקורביו של טריפי מספרים שכבר בשנות התשעים הוא רכש מאות דונמים של אדמה, שטח המחצבה והמפעלים העתידיים. בשנת 2000, בעקבות הסכמי שארם בין ישראל לרשות הפלסטינית, עברה הקרקע שנרכשה - או לפחות חלקה - למעמד של שטח B. פעילות המחצבה במקום קיבלה את אישור הגורמים הפלסטיניים המוסמכים.
על היחס החריג שמקבל טריפי מהרשויות הישראליות אפשר ללמוד למשל ממה שאירע בנובמבר שעבר, כשוועדת המשנה לכרייה וחציבה של המנהל האזרחי דנה בתוכניות המפעלים שיוקמו לצד המחצבה. היזם עצמו נכח בדיון, ובסיומו אושרו התוכניות להפקדה בכפוף לכמה תנאים.
איצ'ה מאיר, מנכ"ל איגוד ערים לאיכות הסביבה שומרון, הביע מחאה נמרצת. "באופן חריג אתם דנים היום בתוכנית שאף אחד מן המסמכים שלה לא הועבר להתייחסות בוועדת התכנון של המועצה האזורית מטה בנימין וביישוב עפרה. אני חושב שאין לכם בכלל סמכות לדון בתוכנית לפני שהיא עוברת אלינו. אני כבר 17 שנה עובד בזה. איגוד ערים שומרון, מועצת בנימין ועפרה דורשים לקיים הליך ראוי, ולא לקבל פה החלטות כמו גנבים בלילה".
מאז אמנם קיבלו אנשי איגוד הערים קלסר שמנמן ובו תסקיר איכות הסביבה של קומפלקס המפעלים, אך איש לא המתין לתגובתם, והעבודות בשטח נמשכות במרץ. "טריפי עצמו אמר לי שלא נצליח לעצור אותו, כי 'הבטיחו לי מלמעלה למעלה'", מצטט מאיר את היזם.
"מבחינתנו זה אזור תעשייה לכל דבר, ואזור תעשייה דורש מִנהלת שתשמור על האינטרס הציבורי. כאן טריפי הוא היזם, הוא המִנהלת והוא המפעיל. אין אף אחד אחר, הכול זה הוא. אין שום היגיון במיקום של אזור תעשייה כזה בין שני יישובים מתפתחים, עפרה ודיר-דיבואן, וגם לא במיקום של הדרך שנסללה".
את אבי רואה, ראש המועצה האזורית בנימין, הכביש הזה מקומם במיוחד: "אפשרו כאן לפרוץ דרך שעוברת על קרקעות פרטיות. אנחנו נתקלנו בבעיה כשרצינו למשל לסלול דרך ליישוב חרשה, שקטע קטן מתוכה, 40 מטרים, עובר על קרקע פרטית. התב"ע של הדרך לא מאושרת כבר שנים בגלל הקטע הזה.
"פה לעומת זאת פתרו את הבעיה באמצעות הגדרת הדרך כ'מטרוקה', מונח עות'מאני לדרך כפרית זמנית. רוחבה המרבי של מטרוקה אמור להיות שני מטרים וחצי, ואילו מכביש 60 פרצו דרך שהרוחב שלה כבר מגיע לשישה מטרים לפחות. הפכו את המטרוקה לאוטוסטרדה".
איך אתה מסביר את זה?
"יש כאן גישה בסיסית שאומרת שלערבים מותר מה שליהודים אסור. זה מגיע מלמעלה. מי שמקורב מקבל, ואת הבעיות שלו יודעים לפתור בלי לשאול שאלות קשות. טריפי הוא מקורב, אין כאן שאלה בכלל, אז עושים לו הנחות.
"בכל מקרה, הולכת להיות בעיה משמעותית של תנועת משאיות על כביש 60, שגם כך יש בו קטעים ושעות של עומס קטסטרופלי. כשיעלו על הכביש הזה עוד עשרות משאיות, אם לא מאות, זו עלולה להיות מכה לתעבורה. צריך להרחיב את הכביש. אנחנו עובדים מול משרד התחבורה ומשרד הביטחון כדי לפחות לשפר את התשתיות. אם אתם כבר פותחים מחצבה, לפחות תעשו את זה באופן שייטיב עם התושבים, גם ערבים וגם יהודים".
מנסור מנסור, ראש עיריית דיר-דיבואן, מודע היטב לבעיה העומדת לפתחו. לדבריו, הוא כבר נמצא בקשר עם נציגיהם של כפרים סמוכים, כדי לנהל מאבק משותף. "יחד עם עין-יברוד, ביתין וראמון, אנחנו הולכים להגיש תביעה כדי לעצור את הקמת המחצבה.
"כבר לפני חודש פנינו אל אבו-מאזן, אל ראש הממשלה הפלסטיני ראמי חמדאללה ואל המשרד לאיכות הסביבה ברשות הפלסטינית, בדרישה למנוע את הפרויקט שהולך להזיק לנו. עד עכשיו לא קיבלנו תשובה. מי שעומד מולנו הוא אדם עשיר מאוד, שיש לו קשרים טובים במיוחד ברשות הפלסטינית ובישראל, אבל אנחנו לא מתכוונים לוותר".
כיצד המתחם הזה ישפיע עליכם?
"הנזק הישיר יהיה האבק שאנחנו הולכים לנשום, עצי הזית שייפגעו, השטחים הסמוכים שלא נוכל לעבד אותם, והפיצוצים שכנראה הולכים להיות חלק מהעבודות. מעבר לכך אנחנו מדברים גם על נזקים עקיפים: דיר-דיבואן מעוניינת להתרחב בשנים הקרובות, והגידול הטבעי שלנו הוא לכיוון המחצבה. אם היא תקום, אף אחד לא יבנה פה".
מנסור מפקפק בטענתו של טריפי שרכש את כל אדמות הפרויקט. "חלק מבעלי הקרקעות האלה מתגוררים בחו"ל, וצריך לחפש אותם כדי לברר את העניין. מעבר לזה, יש פה אדמות ששייכות בכלל לרשות הפלסטינית".
כשאנחנו מתקרבים יחד לאזור המחצבה, מנסור מתקשה להישאר אדיש אל מול העבודות המתקדמות במהירות. "לפי ההבטחות של טריפי, הוא מתכוון לטעת עצים גבוהים מסביב, כדי שיפחיתו את הרעש ואת פיזור האבק.
"כמו שאתה יודע, עצים לא גדלים ביום אחד. העבודות התחילו, ואין פה שום עצים. היה ניסיון מצד טריפי להפגיש נציג מטעמו עם ראשי הכפרים כדי לנסות לדבר אל לבנו ולהבטיח הבטחות. סירבנו להיפגש, כי אנחנו יודעים שנשמע דיבורי סרק".
גם בכפר ראמון, השוכן בקצה הוואדי שהמחצבה ממוקמת בו, חוששים מהשלכות הפרויקט. "רק עכשיו ניהלנו מאבק נגד מזבלה אזורית שביקשו להקים לנו ליד הבית, ועכשיו המחצבה", אומר רבאח עודה, תושב המקום. "זה שטח הררי, והוואדי שמגיע אלינו מרכז מי גשמים בחורף. אנחנו מפחדים שחציבת ההר והשינוי הטופוגרפי ישפיעו על זרימת המים, ויסחפו לשטחים שלנו שפכים מהחציבות".
עודה מספר שכבר בשנת 2002, בימי יאסר ערפאת, נעשה ניסיון לפתוח את המחצבה. "ערפאת שמע שיש התנגדות מצד המקומיים, ומנע את הקמת הפרויקט. היום יושבים ברשות הפלסטינית אנשים שמושפעים יותר מקשרים אישיים. אח של מוסטפא טריפי היה בעבר השר לעניינים אזרחיים, והשר הנוכחי הוא גיס שלו. יש לו גם קשרים טובים עם הישראלים, אז זה קל יותר".
המזבלה שעודה מדבר עליה הייתה אמורה לקום מטרים ספורים מהכפר ראמון - מרחק לא רב מעפרה וממעלה-מכמש - ולקלוט את הפסולת של אל-בירה וא-ראם. בינתיים המיזם הוקפא בעקבות קמפיין ירוק אינטנסיבי, שעורר תהודה בין השאר משום שהיה משותף לערבים וליהודים.
"המאבק הזה היה מוצלח, אבל אנחנו בראמון גם סבלנו מהעניין", אומר עודה. "הרשות הפלסטינית לא רואה באופן חיובי שיתוף פעולה בין פלסטינים למתנחלים. מבחינתה זו פגיעה במאבק הלאומי. אבל מה לעשות שאנחנו אלה שנפגעים מהפרויקטים שרוצים להקים כאן, ולכן אנחנו נלחמים על איכות החיים שלנו ושל ילדינו - שנכון לעכשיו מתגוררים לצד המתנחלים".
בדיר-דיבואן, לעומת זאת, חוששים מתגובת הרחוב הפלסטיני אם ישתפו פעולה עם המאבק הסביבתי הישראלי נגד מחצבת טריפי. "אנחנו רוצים לקחת עורך דין ישראלי שייצג אותנו, אבל לא נילחם יחד עם המתנחלים, כי אם המתנחלים מתנגדים לפרויקט - הוא יהפוך לתוכנית לאומית אצל הפלסטינים", אומר מנסור. "נחכה לראות קודם איך מתקדמת ההתנגדות מהצד הישראלי. אצלכם יש בית משפט מסודר וההליכים מסודרים יותר מאצלנו".
הליכים משפטיים מסודרים אולי יש בישראל, אך לא בטוח שהם אלה שיחסמו את דרכו של טריפי. כבר בשנת 2015 איתרה יחידת הפיקוח של המנהל האזרחי עבודות לא חוקיות לפריצת דרך למחצבה, שהרחיבו את המטרוקה הקיימת. הפקחים הוציאו צווים והחרימו כלים הנדסיים, אך הכלים שוחררו באופן מהיר, כנראה בהוראה מגבוה.
במארס 2015, קמ"ט איכות סביבה במנהל האזרחי, בני אלבז, קבע שההשלכות הסביבתיות של פעילות המחצבה במקום הן קשות, ודרש לעצור את העבודות עד לקיום תסקיר סביבתי. מדידה שערכו המתיישבים באזור העלתה שהמחצבה פועלת גם בשטחי C.
במקביל עתרה עמותת "רגבים" לבג"ץ נגד הרחבת הדרך היוצאת מציר 60. בעתירה נאמר שהמחצבה ודרך הגישה אליה יושבות בחלקן על קרקע פרטית בבעלות "הימנותא", חברה-בת של הקק"ל. עוד טענו ברגבים שההתחברות לכביש יוצרת סיכון משמעותי לנוסעים בו, ושתוכנית הצומת, שהוגשה בעקבות הפניות הראשונות של אנשי העמותה למנהל האזרחי, התקבלה בלי שפורסמה לציבור ובלי שניתנה הזדמנות להגיש התנגדויות.
"אנחנו עוקבים אחרי המחצבה והדרך כבר מתחילת 2015, כשהתחלנו לזהות שהחציבה גולשת משטחי B ל-C", מדווח עובד ארד, רכז אזור יו"ש ברגבים. "פנינו למנהל האזרחי בדרישה להפסיק את העבודות בשטח C, וצווים כאלה אכן הוצאו, אבל לא נאכפו. שוב תפסו כמה משאיות, החרימו אותן, והן שוחררו כמעט מיד".
בספטמבר שעבר החליט בג"ץ לדחות את העתירה של רגבים. "הנימוק היה שהדרך נפרצה על בסיס מטרוקה; בפועל היא חרגה באופן דרמטי מהדרך הקיימת", אומר ארד. "כל ההיתרים שראינו ניתנו במהירות. אנחנו יודעים איך מחלקת התכנון העליונה במנהל האזרחי פועלת, מכירים את הקצב האטי שלה, והנה כאן היא לא עובדת בלו"ז הרגיל. הכול פה היה מזורז.
"למשל, נתנו אישור להקמת מפרידן, מעין מחלף קטן על כביש 60, עוד לפני שהיה בכלל אישור לדרך שמתחברת לכביש. זו הזיה. במסגרת ההליך בבג"ץ טריפי התחייב לתקן את כל החריגה מהמטרוקה אל קרקע פרטית, אבל ממה שאנחנו רואים בשטח, הוא לא תיקן. בימים הקרובים נוציא מודדים, נבדוק, וככל הנראה נצטרך לחזור לבג"ץ".
גם המחצבה של משפחת טריפי בקלנדיה עמדה במרכז עתירה שנדחתה. לפני כעשרה חודשים עתר "הפורום לישראל ירוקה" נגד ארבע מחצבות ביו"ש, בטענה שאינן פועלות בהתאם לחוק. בית המשפט הסכים שלא בכל המקומות הושלמו הליכי האישור, אך קבע שהמחצבות חשובות לצמיחתו הכלכלית של האזור ושהן "מספקות תעסוקה לעובדים רבים תושבי האזור, כמו גם למעגלים נוספים של נותני שירותים מקרב האוכלוסייה המקומית, כאשר להיבט זה יש גם השלכה ישירה על היציבות הביטחונית באזור".
השופטים גם ציינו שחומר הגלם שמיוצר במקום חיוני לענף הבנייה הישראלי. בהחלטתם על דחיית העתירה נאמר עוד שהעותרים השתהו בדרישתם לסגור את המחצבות, שפועלות כבר זמן רב. "בעצם בג"ץ ענה לנו שמותר לעבור על החוק אם זה משתלם מבחינה כלכלית ותורם לפיתוח האזור", מתרעם גלעד אך, איש הפורום לישראל ירוקה.
לדברי אך, מחצבות אחרות של טריפי כבר גרמו נזקים סביבתיים ארוכי טווח. "המחצבה שמול תחנת הדלק בפסגות גם היא שלו. פוטנציאל הכרייה בה מוצה, והיום היא פשוט עומדת ככה, עם ההר הפצוע. מחצבות מחויבות לשיקום השטח ולטיפול בו לאחר שהכרייה מסתיימת, אבל שם זה לא קורה.
"במחצבה שליד עפרה טריפי קיבל את כל ההיתרים והאישורים רק אחרי הפניות שלנו, לא לפניהן. בינתיים עובדים שם וחוצבים, המקום פעיל כל הזמן. לפי הידוע לנו, התוצרת משם הולכת לעבודות להרחבת נמל אשדוד. אנחנו גם מעריכים שהתקבל שם היתר לחציבה באמצעות פיצוץ דינמיט.
"עפרה הולכת לסבול מאוד מרעש הפיצוצים וזיהום האוויר. רואים את זה כבר בכוכב-יעקב, שסמוכה למחצבה נוספת של טריפי. יש שם סדקים בחלק מקירות הבתים, ויזמי הבנייה ביישוב מחויבים להתקין מזגן ומיגון אקוסטי. הכלכלה הפלסטינית באה על חשבון בריאות התושבים, והמדינה מודעת לזה.
"המפעלים שיוקמו ליד המחצבה עומדים להפוך לאימפריה. טריפי יחצוב, יגרוס לחצץ, ייצר בטון ובלוקים ויוציא את המוצר המוגמר. הוא יחסוך עלויות שינוע גבוהות, הוא לא מחויב לשכר מינימום, ולכן הוא זול. זה אטרקטיבי ללקוחות ישראלים. כשדיברנו עם אנשי השיווק שלו והתעניינו כביכול ברכישה, הם אמרו לנו: 'תגידו לאן להוביל, אנחנו דואגים למעבר במחסומים ולכל השאר. המחיר - 15 שקל לקוב חצץ'. במקום 001 שקלים, 15 שקל לקוב!"
תחקיר קודם של הפורום לישראל ירוקה, שפורסם בערוץ 10, הראה כיצד משאיות עמוסות חומרי גלם ממחצבות פלסטיניות עוברות כמעט באין מפריע במעברים וחוצות את הקו הירוק. לשם כך נעזרו הנהגים בתעודות מזויפות של "נאמן ביטחון" שאמור לוודא את תכולת הסחורה המשונעת.
במעבר ביתוניא אף נכנסו משאיות ממחצבת טריפי שבקלנדיה ללא כל בידוק. מהתחקיר עלה שאשתו של מפקד המחסום רב-פקד אלי דהן היא מנהלת בחברת ההובלה שהוציאה את המשאיות האלה מהמחצבות. דהן נחקר מאז במח"ש והושעה מתפקידו; לטריפי לא אונה כל רע.
הפורום הגיש השבוע עתירה נוספת לבג"ץ, בדרישה לבטל את ההיתרים לסלילת הדרך למחצבה בדיר-דיבואן. "זו עתירה משותפת לנו ולתושבי היישוב, בעקבות הריח הרע שעולה מההליך המזורז של אישור המחלף", אומר אך.
מקורביו של טריפי טענו באוזנינו שהצומת החדש בכביש 60 עומד להפוך למחלף נרחב, שישרת את כפרי הסביבה וייבנה על חשבון בעל המחצבות. "אני לא מכיר תוכנית כזו", אומר לנו ראש המועצה אבי רואה. הפורום לישראל ירוקה אף ביקש חוות דעת מפורטת מהאדריכל שלמה מושקוביץ, שכיהן במשך כ-25 שנה כיו"ר מועצת התכנון העליונה של המנהל האזרחי.
מושקוביץ בחן את התוכניות והגיע למסקנה שבמקום שורר כאוס תכנוני מוחלט: "קיימות שתי תוכניות תקפות, שכל אחת מהן אוסרת על חיבור לכביש 60 אלא אם תופקד תוכנית שתשנה את הכללים ואת המגבלות של שתיהן. בטענה שהמחלף מיועד לכל משתמשי הדרך יש משום הטעיה של הוועדה לגבי המטרה העיקרית של הקמתו.
"המפרידן הוא צומת ללא כביש המתחבר אליו. אין היגיון במתן היתר כשכלל לא ברור אם הכביש שמתכוונים לחבר שם אכן יאושר. האם כל ההליך בוועדה הוא אחיזת עיניים? נראה שכן", מסכם מושקוביץ.
"לפי חוות הדעת המקצועית, רואים שמישהו עיגל כאן את התהליך של אישור הצומת עבור המחצבה. אי אפשר לחבר סתם דרך חקלאית לדרך ראשית", אומר לנו גלעד אך.
כיצד מצליח מוסטפא טריפי לקדם את המיזמים הבעייתיים שלו? מה סוד היכולת שלו לקבל אישורים בלתי אפשריים לכאורה? כדי לענות על השאלה הזו ניסו בפורום לישראל ירוקה לתהות על קנקנו של האיש ולאסוף עליו מידע. גלעד אך יודע לספר ש"מדובר במיליארדר בעל אזרחות כפולה - פלסטינית ואמריקאית. הוא מתגורר ברמאללה, ליד המוקטעה, וילדיו למדו כולם באוניברסיטאות אמריקאיות.
"יש לו תעודה שמאפשרת לו לעבור באופן חופשי במחסומים. בנו עימאד מנהל את העסק שלו בפועל, והוא זה שנמצא בשטח כל הזמן. זו אחת החמולות המרכזיות ובעלות המעמד ברמאללה, ומוסטפא טריפי מקושר באופן אישי לגורמי כוח בכירים ברשות ובמנגנוני הביטחון שלה".
אחיו של טריפי שימש כאמור כשר לעניינים אזרחיים ברשות הפלסטינית. בכתבה שהתפרסמה בעיתון גלובס בשנת 2002 סופר שהאח, ג'מיל טריפי, מחזיק בבעלותו חברות קבלנות, מחצבות וסוכנות מסחר במכוניות. ג'מיל הוגדר בכתבה כ"שם נרדף לשחיתות", ודווח שהוא מואשם בספסרות בהיתרים שונים שהשיג מתוקף קשריו עם המנהל האזרחי.
בן דודם של האחים טריפי, זכריה מצלח, היה מפקד כוחות הביטחון המסכל בגזרת רמאללה וסגן מפקד הביטחון המסכל הכללי. ב-2015 מונה למפקד המודיעין הצבאי הפלסטיני.
בכך לא מסתכמים קשריו של טריפי בצמרת הרשות הפלסטינית. כשאחיו ג'מיל חלה, הועבר תפקיד השר לעניינים אזרחיים לידיו של חוסיין א-שייח', הנשוי לאחותו של מוסטפא טריפי. "הם חברים קרובים", אומר אך, ומציג תמונה של השניים יושבים יחד ליד ברכה בווילה ביריחו.
גורם פלסטיני הגדיר באוזנינו את טריפי כמי ש"במשך שנים נחשב איש שלכם. אני לא מדבר על משתף פעולה, אלא על מישהו שיש לו קשרים הדוקים עם הישראלים. בדף הפייסבוק שלו אפשר לראות תמונות ממסיבת יום הולדת שנערכה לאשתו בנמל תל-אביב".
לדברי מקורבים לטריפי, לפי דרישת המנהל האזרחי הוצא לאחרונה תסקיר איכות סביבה מעודכן עבור המפעלים המתוכננים, אף שתסקיר כזה נערך כבר בסוף שנות התשעים. הם דוחים את הטענות לקיומו של הליך מהיר במיוחד, ואומרים שטריפי עמל כבר שנים על הוצאת כל ההיתרים הנדרשים.
מנגד, קצין לשעבר במנהל אזרחי מספר שבשביל טריפי הדברים איכשהו תמיד מסתדרים בצורה חלקה ומהירה. "הוא מקושר להרבה אנשים, ותמיד נותן תחושה שיש לו קשר לבכירים ישראלים. אם הוא מקבל טיפול נעים יותר במנהל האזרחי? האיש מסתובב כמו מלך במסדרונות שם".
ראית פלסטיני אחר שמקבל יחס כזה?
"לא. בדרך כלל בעלי המפעלים גם לא מגיעים לשם בעצמם. טריפי מגיע בעצמו כי הוא איש עסקים ממולח, והוא מבין שזה כדאי לו. מקבלים אותו בכל מקום, והוא מסודר היטב. הרבה אנשים ניסו לחפש את הקשרים המדויקים שלו לבכירים ישראלים ולא הצליחו.
"כשהוא נפגש עם הצד שלנו הוא מציג את עצמו כבכיר ברשות הפלסטינית, ולצד השני אני לא יודע איך הוא מציג את עצמו. מה שברור הוא שמחצבות ישראלית ותיקות לא מקבלות אישורים במהירות שטריפי מקבל אותם".
מהיחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים נמסר לנו בתגובה:
"הקמת צומת סמוך למחצבות דיר-דיבואן אושרה על ידי מוסדות התכנון במנהל האזרחי לאחר שהעניין נבחן על ידי כלל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים. סלילת דרך והקמת בינוי נוסף במקום נעשו באופן בלתי חוקי, והוצאו לגביהם צווי הריסה.
במסגרת עתירה לבג"ץ שהוגשה בעניין המחצבות, התחייב היזם להסיר את הבנייה הבלתי חוקית ולהסדיר את החריגות הקיימות. התחייבות זו מומשה.
"הכלים ששימשו לסלילת הדרך בניגוד לחוק נתפסו על ידי יחידת הפיקוח של המנהל האזרחי, והחזרתם הותנתה בשיקום המקרקעין שבהם נסללה הדרך. הכלים הוחזרו לבעל המחצבה לאחר שהשיב את המצב לקדמותו ושילם את עלויות אחזקתם, כמתחייב על פי דין.
"בימים אלו מקודמת במנהל האזרחי תוכנית להקמת מתקנים הנדסיים בשטח C, השייכים למחצבת דיר-דיבואן הנמצאת בשטח B. התוכנית טרם פורסמה להפקדה, ועם פרסומה יוכל כל בעל עניין להגיש את התנגדותו.
"כחלק מההליך התכנוני נדרש בעל המחצבה לבצע תסקיר סביבתי, אשר העלה כי למחצבות אין השפעות רעש וזיהום אוויר על היישובים באזור. התסקיר אושר על ידי יחידת איכות הסביבה של המנהל האזרחי, וזאת בכפוף להצבת תחנת ניטור בדיר-דיבואן, הכפר המאוכלס הקרוב ביותר למחצבה, לטובת פיקוח במהלך כל ימות השנה.
"אישורי החציבה במקום הנם עקרוניים. עם תחילת פעילות המחצבה, כל חציבה עתידית תאושר פרטנית מול המנהל האזרחי".
אקו"ם