גברים נשים, לימודים ומרקרים בשלושה צבעים
למה הלכתי ללמוד בבר–אילן, אם לא כדי להיות עטופה באווירת יהדות, יראת שמיים ובחורים פנויים עם כיפה. זה הצליח לי, בערך
בשבת האחרונה קראתי בשקיקה את מוסף מקור ראשון שיוחד לאקדמיה. שוב תהיתי כיצד נפקד מקומי, שהרי ימי הלימודים הגבוהים שלי חקוקים בנפשי. זו הייתה אחת התקופות הלחוצות שחוויתי, ולא תמיד ידעתי מה יותר מעיק: זה שאני רווקה, זה שאני גוררת הגשות עבודות משנה א' של התואר הראשון והנה אני בעיצומו של התואר השני, או זה שנסעתי ארבעים שנה בקו 45 הנוראי רק כדי להגיע מנקודה אחת לנקודה שנייה.
השנה הראשונה טמנה בחובה הבטחה. הכוונה היא לא לשערי הידע הכללי האדירים שנפתחו בפניי, לא לקִרבה לספריות הגדולות ולא התקווה שאכיר את מיטב תוצרי החוכמה האנושית. לא ולא ולא. ההבטחה היא חתן. שהרי למה הלכתי לבר־אילן אם לא כדי להיות עטופה באווירת יהדות, יראת שמיים ובחורים פנויים עם כיפה.
בל"חית חמודה, מי ידע חייך. אחרי שנים באולפנה כשנראית כמו סמרטוט רצפה, ושנים בשירות הלאומי כשנראית כמו צמר לניקוי סירים רגע אחרי שסיימו לנקות איתו את הסיר של הצ'ולנט - פתאום את אשכרה צריכה לדפוק הופעה. כל יום. מי יודע היכן נמצא עב"לך. בשורה אחרייך בקורס יהדות, או שמא במחשב מימינך בחדו"ה א'?
אוניברסיטת בר אילן. ההבטחה היא חתן.
צילום: נאור רהב
מה שאת לא יודעת (תודי לי אחר כך על הגילוי) זה שהוא לא יושב שם. למעשה, כמעט אף גבר לא יושב שם. במקרה הטוב הם יושבים בדשא, במקרה הריאלי יותר הם פשוט עובדים, מרוויחים כסף, קונים אוטו, מתקדמים באופן כללי בחיים ובונים עלייך, גברת "זרקתי על עצמי משהו, פשוט זה לקח לי שעתיים וחבילת נטורל פורמולה שלמה" שתסכמי טוב־טוב עם מרקרים בשלושה צבעים. כשהם יבואו בסוף השנה עם חיוך מושלם ויגידו לך: יש מצב שאת מעבירה לי את זה במייל? עוד היום? את אשכרה תיתני להם. כי לכי תהיי הכלבה שמתקמצנת על הסיכומים, נראה מי ייקח אותך לדייט אז.
אז אתן מתנחמות זו בחברים של ההיא, צמות חודשיים לפני יום הסטודנט ומנסות לעשות את כל זה תוך כדי הצטיינות בלימודים. עשר שנים אחרי התואר הראשון, אני שואלת בכנות: למה לעשות מועד ב'? עברת בנקודה ואת נושמת - כל השאר זה בונוס. אלא אם כן החלטת ללמוד, כמוני, את המקצוע השנוא פסיכולוגיה. מדהים איך פקולטה שלמה של מטורפים הולכת לברור את שיאני הטירוף, על מנת שיטפלו במטורפי העולם.
במחלקה לפסיכולוגיה, נשים חוטפות התקפי חרדה מול 96, גברים מפרכסים מול הערה אחת בכל העבודה. נכון, כשלומדים פסיכולוגיה הציונים חשובים, ולכן את יודעת מה? אל תהיי שם. איך בכלל עלה בדעתי שאני מתאימה לעולם הפסיכולוגיה. אתם מדמיינים אותי בחדר עם עוד מישהו, מקשיבה למה שיש לו להגיד במקרה הטוב, או סתם לנשימות שלו במקרה הרע? כשאת פסיכולוגית את צריכה לחכות בסבלנות חודשים ולפעמים שנים עד שהוא סוף־סוף מתחיל ללכת בכיוון שהיה לך ברור שבו הוא צריך ללכת בפגישה הראשונה - וכל זה בלי לשמוע את עצמך מדברת. לא, זה לא בשבילי.
כמה שעות בזבזתי ביום ההרשמה לקורסים. היום זה אחרת, אבל אז אנשים היו פורסים אוהלים ושק"שים לפני המחלקות כדי להצליח לפתח את תשבץ ההיגיון הקשה בעולם ולדחוס את כל הקורסים בפחות משלושה ימים רצופים. טוב, גם זה לא מדויק, כי אני הייתי פורסת שק"ש, והבחור המחייך שכבר הייתי שמורה אצלו בנייד היה שולח לי: "תרשמי אותי לאן שאת רשמת את עצמך?" עם סמיילי קורץ (לא היו אז אימוג'ים. היה לנו פליפר, שזה כמו אייפון רק מאבן). אני הייתי נמסה, שוכחת שהוא התעלם ממני מאז תקופת המבחנים כולל הקיץ וכל החגים ועד יום לפני תחילת הלימודים, ועונה לו "בטח בכיף".
הדבר הטוב היחיד שהיה לי באוניברסיטה היה סנדוויץ' בולגרית שאין בשום מקום אחר - לחמנייה, בולגרית למריחה בעובי לא נתפס, מלפפון ועגבנייה. יבש כמו חול ומשביע כל כך. אני מחפשת כזה בכל מקום וכבר אין להשיג, מאז שהעולם התקדם אל הממרח השנוא פסטו. אין יותר טעם סתם, של גבינה מלוחה מדי וגסה מדי.
רגע, היה יום אחד טוב באוניברסיטה. היום אחרי שהתארסתי. נפוחה כטווס שאכל יותר מדי סנדוויץ' בולגרית נכנסתי בשערי בר־אילן, התיישבתי בקורס וחיפשתי למי לספר. אלא שהייתי לבד, כל שאר הבנות התחתנו והפסיקו ללמוד ורק אני סימסתי לחיוך הנצלן: "חשבתי שתשמח לדעת שהתארסתי". הוא מצדו גילה רגישות מפתיעה וענה: "ההפסד כולו שלי, תוכלי להשיג לי טלפון של רווקה אחרת? אחת שממרקרת בשלושה צבעים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם