לשנות את השיטה: ביוש לסרבני גט זה לא מספיק
פסק הדין של בימה"ש העליון, התומך בשיימינג נגד סרבני גט איננו מספק, כי כל עוד השיטה לא תשתנה מהשורש - המשמעות היא שאנחנו משלימים עם כך שיש נשים שההלכה והמדינה כובלת אותן לנצח
כבר מעל 6 שנים מחכה ג' לקבל גט מבן זוגה הרב והדוקטור לפיזיקה עודד גז, וזה עומד בסירובו. לפני כשנה הטיל בית הדין הרבני על גז סנקציה חברתית של "שיימינג" (ביוש), וכתגובה, הגיש הסרבן עתירה לבג"ץ בטענה שלבית הדין הרבני אין סמכות להפעיל סנקציה שאינה מנויה בחוק. יש לציין שבמהלך השנתיים האחרונות הספיק גז להיות מפוטר מעבודתו ולהימלט לחו"ל בניגוד לצו שיפוטי שאסר עליו לצאת מהארץ וממקום מושבו הוא ממשיך לנהל את ענייניו המשפטיים המגלמים התעללות מזוקקת באשתו.אתמול (ג') דחה הרכב מורחב של בית המשפט העליון, ברוב דעות, את עתירתו של גז ושל סרבן גט נוסף, וקבע כי בית הדין הרבני מוסמך להמליץ על סנקציות חברתיות שמטרתן ללחוץ על סרבני גט, ואשר מהוות מעין תרגום מודרני לחרם חברתי המכונה בהלכה "הרחקות דרבנו תם". והרשת החברתית גועשת מהתרגשות על "הפיתרון" התקדימי שיגאל את העגונות. יש להניח שאישתו של גז פחות מרוצה, שכן דבר לא השתנה בסטטוס האישי שלה: היא עדיין עגונה. האמפתיה שחלקו לה כל אחד משבעת שופטי העליון, כמו גם סנקציית השיימינג שהטיל בית הדין הרבני לפני כשנתיים, כל אלה לא העניקו לאישה את הסעד שלו היא זקוקה – הגט.
הבעיה היא איננה עודד גז אלא מערכת נישואין וגירושין שמעניקה את מפתחות החירות של האישה בידיו של בן זוגה.
דוברות בתי הדין הרבניים
וכאן אני נזכרת בתלמוד שמספר לנו על ברוריה, תלמידת החכמים הכמעט יחידאית באותה תקופה, שגערה ברבי מאיר שמתפלל למותם של הרשעים. ברוריה גערה ברבי מאיר ולימדה אותו ואותנו שהפסוק מספר תהלים "יתמו חטאים מן הארץ" מורה שיש לייחל למיגור החטאים – המעשים עצמם, ולא למותם של בני האדם הרשעים החוטאים.
בימים אלה אני מוצאת את עצמי נושאת את אותה תפילה, כשמערכת המשפט העליונה של מדינת ישראל, כמו גם המערכת הדתית נכשלת בהגנה על נשים המבקשות להמשיך בחייהן ולקבל שליטה על הגוף שלהן, ולצאת מהכלא השקוף שבו הן נמצאות.
אני מבקשת מכולם להפנות את הזרקור אל החטא ולא אל החוטא. הבעיה שאיתה אנחנו מתמודדות, כמי שמייצגות נשים מסורבות גט ב"מרכז צדק לנשים", אינה עודד גז ואינם מאות או אלפי סרבני הגט האחרים. הבעיה היא מערכת נישואין וגירושין שמעניקה את מפתחות החירות של האישה בידיו של בן זוגה, הבעלים שלה. כל עוד לא יחול שינוי בשיטה תמיד יהיו נשים עגונות. וזו יכולה להיות כל אחת מאיתנו, גם אם נדמה לנו שלי ולך ולאחותך זה לא יקרה. גם אם בית הדין יואיל לעשות שיימינג נגד כל סרבני הגט, ויכניס היום לכלא את כל הבעלים המעגנים, תמיד יהיו עודד גזים שלוקחים לקצה את הכוח שיש להם בידיים כדי לאמלל את נשותיהם. והנה כמה מקרים אמתיים של נשים אמתיות שנמצאות בינינו: בעלה של צ' יושב בכלא כבר 13 שנה והעקשנות שלו גוברת גם על התנאים הקשים ביותר וצ' עדיין עגונה. בעלה של נ' ברח לחו"ל והיא כבר 9 שנים מתחננת להשתחרר ממנו. בעלה של ל' נפצע למרבה הצער בתאונת דרכים והיא כבולה אל גופו ששרוי בתרדמת ולעולם לא יתעורר.
אם השיטה לא תשתנה מהשורש, המשמעות היא שאנחנו משלימים עם המצב שבו מסתובבות בינינו נשים שההלכה (והמדינה) כבלה את חיי הזוגיות שלהן והרחם שלהן לנצח, שכן הן לא יכולות ללדת ילדים שאינם ממזרים ומנועות מקשר זוגי. וזו הסיבה שאני לא מתרגשת מפסק הדין שהנפיק אתמול בית המשפט העליון. גז, כמו סרבני גט אחרים שיושבים שנים בכלא, כבר הוכיח ששיימינג, פיטורין מהעבודה וצו עיכוב יציאה מהארץ מעניינים לו את קצה הציפורן. ומשכך, ומשאין דרך להקיף ולהשפיע על רמות הטרוף השונות של גברים סרבני גט רנדומליים, פסק הדין מאתמול הוא כמעט אקדמי ותאורטי עבור ג' ועבור נשים נוספות.
מיגור החטא הנדרש, בניגוד לברירה בפינצטה של כל סרבן גט בנפרד, יתבטא בניטרול כוחו של הבעל בשליטה על הגט. השינוי יכול – וצריך – להיעשות בכלים הלכתיים לחלוטין. בין אם באמצעות שינוי אקט הקידושין, התניית הקידושין בתנאים מסוימים או שימוש בסמכויות של בית הדין להפקיע קידושין. שינוי כזה יהלום מוטיב מאוד מרכזי במחשבתה ובאדניה של היהדות – החירות. העם שמאורע הולדתו נקשר ביציאה לחירות, והכיר בחשיבות שבחירות האדם – "שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה", חייב להתחיל להכיר בכך שגם נשים הן בריות שיש לדאוג לחירותן המלאה.
ניצן כספי שילוני היא עורכת דין בעמותת "מרכז צדק לנשים" המייצגת עגונות ומסורבות גט ונאבקו על חירות ושיוויון לנשים בדין הדתי במדינת ישראל
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם