ראשי » חדשות » דעות

יותר סרבניות מסרבנים? כך בית הדין מסלף את התמונה

מחוץ לסטטיסטיקה שפרסם בתי הדין נותרו נשים רבות שלא נספרות כמסורבות גט. בעוד מערכת הרבנות מבקשת להטיל על נשות ישראל את האחריות למצב הטראגי של מערכת הגירושין, את האצבע המאשימה יש להפנות בחזרה דווקא לבתי הדין הרבניים עצמם

נעמה סבלה במשך שנים מאלימות פיזית ונפשית מצד בעלה ואבי שתי בנותיה. כשפנתה לבית הדין הרבני וביקשה להתגרש מבעלה לא תיארה לעצמה שתאלץ להמתין שנים ארוכות לגט. אבל עברו כבר 5 שנים וחצי, הבעל מסרב להתגרש, ובית הדין? עדיין לא נתן החלטה המחייבת את הבעל לתת לנעמה את הגט. מהסיבה הזו בלבד נעמה אינה נכללת בנתונים שפרסמה אתמול (ג') הנהלת בתי הדין הרבניים לגבי מספר סרבני וסרבניות הגט.

אם מישהו מכם פספס: בתי הדין הרבניים יצאו אתמול לתקשורת בקול תרועה רמה: בישראל יש יותר סרבניות גט נשים מסרבני גט גברים! ביחס לפרסום היחצני והמקומם הזה יש להבהיר כמה דברים בעבור מי שלא מכיר את התחום לעומק.
 
ראשית, הנתונים של בית הדין חסרי משמעות, שכן הם לא משקפים את שיעור מסורבות הגט בפועל. נעמה שמחכה לגט כבר 5.5 שנים לא נספרת כמסורבת גט; נשים בנות 60 ו-70 שכבר עשרים ושלושים שנה לא מקבלות את גט, ומרוב ייאושן תיק הגירושין שלהן נסגר, גם הן לא נספרות; נשים שמבקשות להתגרש כי הן מאסו בבן זוגן אבל אינן מצליחות להוכיח עילת גירושין הלכתית (למשל: אלימות חד פעמית אינה עילת גירושין לדעת הרכבים רבים בבתי הדין) ותביעתן נדחתה, אינן נספרות; נשים שבוחרות לנהל תביעת נזיקין נגד סרבן הגט בבית המשפט לענייני משפחה, יגלו שבית הדין לא מגדיר אותן כמסורבות גט, כסנקציה על שפנו לערכאה האזרחית; ואף נשים שמסרבות להיכנע לסחטנות מצד בן הזוג שמבקש תמורה כספית עבור הגט – אף הן לא נספרות, כי בית הדין לא יחייב את הבעל בגט עד שהאישה תענה לדרישותיו.

במקרה מקומם במיוחד נתקלתי לפני מספר חודשים כאשר בית הדין בחיפה שחרר מהכלא סרבן גט, בן זוג של לקוחה שלי, מאחר שהאישה סירבה לשלם לו מאות אלפי שקלים עבור הגט. הדיינים באותו מקרה, למרבה הבושה, נזפו באישה (שבעלה סירב לתת לה גט במשך 6 שנים) שהיא זו ש"מעגנת את עצמה". למרבה האירוניה גם גבר זה לא נספר בעיני בית הדין כסרבן גט.

נקודה חשובה נוספת שיש לומר היא שכל מה שאמרתי עד עכשיו לא ממש משנה: מספר סרבני הגט וסרבניות הגט הם שני נתונים שאין להשוות ביניהם. אמנם מדובר בשתי תופעות פסולות, אך שונות לחלוטין מבחינת העוצמה שלהן. דומה הדבר להשוואה בין מחלת שפעת לסרטן, גם אם שתיהן מחלות, המשמעות עבור החולים במחלות לא ניתנת להשוואה. ההשלכות שחלות על אישה נשואה מסורבת גט הן מרחיקות לכת: אם ייוולדו לה ילדים, הם יחשבו לממזרים ושמם יצורף ל"רשימה השחורה" שמנהלים בתי הדין, ובנוסף, אם יתגלה שהאישה קיימה מערכת יחסים עם גבר אחר, יהיו לכך השלכות הלכתיות ומשפטיות שונות. בעוד שאם גבר מסורב גט יחליט להמשיך בחייו לא תוטל עליו כל סנקציה הלכתית או משפטית – הוא יכול לחיות עם מי שיבחר ולהוליד ילדים עם מי שיבחר וילדיו יהיו כשרים לחלוטין.
 
זאת ועוד: רבים לא יודעים שחוק העונשין האוסר על ביגמיה נוקב בהסתייגות אחת – אם בית הדין הרבני מעניק לגבר היתר לשאת אישה נוספת, האיסור הפלילי לא חל. ואכן, בתי הדין הרבניים מעניקים מדי שנה לגברים כעשרה היתרים לשאת אישה שניה. כמובן שהמנגנון לא חל גם במקרה ההפוך. ובכל זאת, בוחרת הנהלת בתי הדין לסמא את עיני הציבור ולהציג את הנתונים כבני השוואה.

אבל גם אם נתעלם מכל מה שנאמר עד עכשיו, ונתבונן שוב בנתונים שהציגו בתי הדין ובמלחמת "הבנים נגד הבנות" שהם מנסים לצייר, מה שנראה לנגד עינינו הוא מחדל חמור של מערכת בתי הדין הרבניים עצמה.

גם אם המערכת הרבנית ניסתה לייצא לתקשורת כתב הגנה נגד הביקורת המושמעת כלפיה חדשות לבקרים, הסרבנים וגם הסרבניות שבית הדין מתגאה על קיומן, חוסים במידה רבה תחת מערכת בתי הדין הרבניים. המערכת מאפשרת את הסרבנות, מתפקדת באופן לקוי ומנפיקה מדי שנה עוד ועוד ישראלים וישראליות שמוחזקים בכפייה בנישואין לא רצויים. אם כן, בתי הדין מבקשים להטיל על נשות ישראל את האחריות למצב הטראגי של מערכת הגירושין במדינת ישראל, ואולם אין כל ספק שאת האצבע המאשימה יש להפנות בחזרה דווקא לבתי הדין הרבניים עצמם.

ניצן כספי שילוני היא עורכת דין ב"מרכז צדק לנשים", עמותה המייצגת נשים עגונות ומסורבות גט ופועלת לשוויון וצדק בדין הדתי במדינת ישראל
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח